משכנות הרועים תשמב

למימ' דכללא כייל לכל מלי אלא דאונאה שאני דרבייה קרא וכתב ממכר יתירא וכמ"ש התוס' שם בע"ז ובפ' הזהב דף נ"ו בד"ה שכירות וכו' ע"ש

ותבט עיני למרן הכ"מ בפ"ו מה' מכירה דין י"ב ל עמ"ש רבינו דקנין שטרות מד"ס וכו' דמותיב לרבינו דבפ' הזהב ממעטי' אונאת שטרות מדכתי' ממכר וכו' וכ' ע"ז ונאמרו בזה הרבה תירוצים והנכון מ"ש הר"ן ז"ל דעיקר קרא אתא למעוטי עבדים וקרקעות ואפי"ה מפקינן לשטרות דמכירתן מדרבנן וכו' תדע שכן הוא דבגמ' מרבינן שכירות לאונאה מדכתיב. ממכר סתם וכ' שם התוס' דדוקא גבי אונאה הוי שכירות כמכר משום יתורא דממכר אבל לשאר דברים לא הוי. שכירות כמכר וא"כ כי ממעטי' שטרו' לאו מיתורא דממכר ממעטינן ליה דהא אצטריך לרבות שכירות אלא ודאי ממשמעות ולאו מיתורא עכ"ל הא למדת דדעת הר"ן כדעת הב"י דס"ל כדעת התוס' דבעלמא שכירות ל"ק ושאני אונאה דקרא יתירא רבייה א"כ עכ"ל דהאי לישנא דנקט רבינו דשכירו' מכירה בת יומה היא גבי אונאת שכירות דוקא וכדאמרן

והשתא נובין ונדון דבר הלמד מעניינו דלמ"ד מכירת שטרות מדרבנן כי אמעוט מכי"ש מאונאה ממשמעותיה דקרא ולא מיתורא דקרא א"כ עכ"ל דממכר יתירא דכתב רחמנא אתא לאשמועינן שכירות לאונאה דרבייה קרא למהוי כמכר אע"ג דבעלמא שכירות ל"ק הכא שאני והיינו דאיצטריך קרא דסד"א דלא מקרי ממכר אבל למ"ד מכירת שטרות מדאורייתא וממכר יתירא אתא למעוטי מאונאה דאע"ג דממכר הוא מ"מ מיתורא. דממכר דרשינן דבעינן דבר שגופו קנוי ומכור יצאו שטרות וכו' ולפי"ז הא דמרבינן שכירות מנ"ל דבעלמא שכי' ל"ק והדרא קו' לדוכתה וצ"ל דהנך רבוותא משנו לה כמ"ש הר"ב במקו' והנמק"י ז"ל דהא דשכירות ליומיה ממכר היינו לענין הנאת תשמיש דבר המושכר ולא להיות גופו קנוי לו אלא של משכיר ומשו"ה לא ישכיר לבית דירה דקרי' ביה שפיר ביתך וכן גבי פרה דלאו קנין כספו הוא ע"ש וכיון דלא כתיב ממכר לעולם למעוטי שכי' מאונאה משו"ה מהדרינן ליה לכלליה דשכי' ליומיה ממכר הוא ולפום ריהטא סלקו דברי רבינו על בוריין דעיקר קרא אתא לרבויי שכירות לאונאה דקרינן ביה מכירה בת יומה אע"ג דבעלמא שכירות ל"ק וכיון דל"ק סובר רבינו כדינו של הרשב"א ז"ל אשר הונף ואשר הורם כדעת מוהר"ם ז"ל אשר הובא ויורשי לאה אינן משלמין אלא כפי מה שדרה דלא היתה הבית קנויה אצל לאה

ומעתה אומר אני בעניותין דמ"ש התוס' בפרק חזקת דכ"א בד"ה דמתנה וכו' משם ר"ת ז"ל דגדול כחו של שוכר שאפילו מח תוך הזמך המקום מושכר ליורשיו וכו' עכ"ל לא כ' כן אלא משום דסבר לה מר דשכירות ליומיה ממכר הוא כפשטא דסוגייא דפרק הזהב ולטעמיה דסבר דמכירת שטרות דאורייתא וכמ"ש התוס' בשמו בפרק הספינה דף ע"ו. בד"ה קני לך וכו' ע"ש ואע"ג דבפרק הכותב דף פ"ה לא כתבו כן משמו אלא הרא"ש והר"ן ז"ל כתבו שם. בפשיטות דס"ל מכי"ש דאוריי' וחיליה מדרבייה קרא למעוטי' ע"ש אמנם דעת התוס' בע"ז ובהזהב דניחא להו למימר דממכר יתירא אתא לרבויי שכי' לאונאה משום דבעלמא שכירות לא קניא ס"ל כדעת רבינו דמכירת שטרות מדרבנן לפ"ד הר"ן ז"ל . כמדובר

איברא דעת הרא"ש מוכחא דלא קאי בשיטת הר"ן כפום מאי דהכריח מרן ז"ל דהוא פסק דלכל מילי אמרינן שכירות ליומיה ממכר הוא וכמ"ש בפרק הפרה במ"ד לדף ל"א וז"ל הלכה למשה אין אדם אוסר הנאת בית השכורה דשכירות ליומיה ממכר הוא ע"ש גם בתשו' כלל א' ועיין בטור. ח"מ סי' ס"ד וע"ע בתשו' הרא"ש ז"ל סי' ך' ובטור שם ס"סי קע"ה ע"ש ובב"ד וע"ז כתב הטור בסי' שי"ג דהא דאמרינן הזבל של משכיר מיירי שלא השכיר לו החצר למדרך כף רגל וכו' כשיטת אביו ז"ל אמרה לשמעתתיה ושלא כד' הרמב"ם ז"ל כמדובר ועכ"ז סובר הרא"ש דמכ"ש דרבנן כמו שנת' בדבריו בפ' ע"ש ושלא כדברי התוס' ז"ל דבחדא מחתה מחתינהו דהא בהא תליא אלא ודאי ס"ל דשכי' קניא כדאי' בהזהב לענין תשמיש הבית וממילא זכתה לו חצירו בבית השכורה במציאה וכן לענין מצרנות כיון דלהנאת תשמיש ליומיה ממכר שפיר קרינן ביה ועשית הישר והטוב ומה"ט נמי אין אדם אוסר הנאת בית השכורה דלהא מלתא מיהא ממכר הוא:

ואכתי פש גבן לברורי מ"ש הוא ז"ל בספ"ק דע"ז עמ"ש התוס' שם בדף ך' בד"ה אף במקום וכו' דאיך אנו שוכרים עכשו בתים לגויים וכו' ותירץ הוא ז"ל וז"ל ונראה אע"ג דלדידן שכירות ל"ק מ"מ כיון שיד האומות תקיפה עלינו ובדיניהם שכירות ליומיה ממכר הוא ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו דהוי כמכר עכ"ל מוכח דס"ל דשכירות קניא בדיניהם דוקא ולא בדינינו ודבר תימא הוא דתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' הזהב ומפיק לה מקרא אלא ודאי צ"ל דבדינינו לענין אונאה דוקא דרבייה קרא וכמ"ש התוס' ובדיניהם לכל מלי וזה הפך דבריו שבפסקים ובתשו' הניתנים למעלה ואם ר"ל דבדינינו דוקא בשוכר לזמן אבל לא בסתם ובדיניהם אפי' בסתם ומה"ט מונים את ישראל כיון דהוי כמכר כי מעייל גוי ע"ז בדידיה קמעייל אבל אלו לדידן לא קני כלל ואין להם על מה שיסמוכו תמוט רגלם ולא ידעו כל פועלי און דבכמה מלי רובא דמינכר דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ומה להם ולנו מה לתבן את הבר וע"ק לענ"ד דהך דנפל ביתו של משכיר דמפיק ליה לשוכר דמצי אמ"ל לא עדיפת מנאי כדאיתא בפ' השואל דף ק"א סדר תרגימה הרא"ש ז"ל וע"ע במקוב' לשם דדוקא השכירו סתם אבל השכירו לזמן לא מצי מפיק ליה וטעמא הוי ע"כ משום דשכי' ליומיה ממכר הוא וכמו כן כתב הרשב"א ז"ל כמ"ש הרב המגיד ז"ל בפ"ו מה' שכירות ה"ט ע"ש ודבריו הללו הובאו בתשו' ח"ג הנדפס מחדש סי' ע"ח ע"ש א"כ לפ"ז בשוכר לזמן קצוב הוי כמוכר לאותו זמן אבל השוכר סתם לא הוי כמכר מיהו בדיניהם אפילו השכיר בסתם הוי כמכר ומ"ה אפילו נפל ביתו של משכיר לא מפיק ליה דהוי כמכורה אצלו וא"ל עד דקביע ליה זמנא אשר גבלו ראשונים כל חד וחד לפום חורפיה א"כ כי יהיב טעמא תלמודא משום דשכירות ל"ק היינו שכירות בסתם ומאי פריך ליה ואגרא קנייא דבדינינו אינה קנויה אצלו אלא בשוכר לזמן קצוב וחיישינן דילמא משכירה בסתם דגוי לא קני ליה ועובר משום לא תביא תועבה וכו' ועוד ק' לפ"ד הרא"ש ז"ל וצ"ל דהא דקתני