משכנות הרועים תשמא

חלקו הרי הוא כשכן בכולה משמע דקודם שהוברר חלקו מכר השו' חלקו לחבירו עכ"ל הרב ז"ל ולפק"ד לא הבינותי דבנתרצה השות' פשיטא דמודה רשב"ם דיכול למכור אפילו לאחר דלאו שותף והתוס' דמייתו מהך דפלגא בארעא משום דלא ניחא להו לאוקומה בנתרצה מיהו לדעת רשב"ם פשיטא דמוקי לה בנתרצה וכדכתי' ובנתרצה ליכא מאן דפליג וכדכ' לעיל וכדו ראיתי לה' מוהר"ש גאון ז"ל בתשו' סי' ע"א שכתב ג"כ בפשיטות דבנתרצה השותף מודה רשב"ם ז"ל דיכול למכור ק"ח עלץ לבי ויגל שכונתי לדעת גאון ועוד בה דע"כ ל"ק רשב"ם דאין השותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה אלא במוכר לאחרים דלאו שותפי נינהו משום דאין חלקו מבורר אבל במוכר לשותפו בשדה מה צורך לברירה דהשתא מיהא כולה ארעא דידיה היא וכבר כתב' לעיל מזה ובסתירת דברי הרא"ש כתב הרב ז"ל דחלק מבורר שאני וכדכתי' וזו הלכה העלה אך לא ידעתי טעם למרן שלא העלה על שלחנו הטהור אלא שבסי' רי"ח סכ"א פסק להך דינא דפלגא בארעא וציין עליו מור"ם לסי' רי"ד ס"ז דהמרדכי משתמען מלוהי דיכול למכור

דינא יתיב לפום רבנן דהשותף שמכר חלקו ק"ח או נתנו במתנה או השכירו אם לא בירר לו חלק מיוחד אע"פי שעדין לא חלקו מה שעשה עשוי ולכשירצה השו' האחר לחלוק ולהגריל יזכה הלוקח או המקבל או השוכר במה שיעלה בגורל ודלא כס' רשב"ם דיחידאה היא בדבר זה נגד כל הני רבוותא נו"ן אבל אם ייחד ובירר השו' המוכר או הנותן או המשכיר חלק א' מאמצעות קרקע המשותפת ועדין לא חלקו אע"פי שכשיחלקו עלה בגורלו של א' מהם שוכר או לוקח או מקבל אין במעשיו כלום כמ"ש הרא"ש ופסקו מרן כדכתי' בעניו' וכך עלו בהסכמ"ה גאוני בתראי ותו לא מידי

ואחז"ר ראיתי בס' כוס ישועות שכתב דרשב"ם ז"ל נמי לא פליג אכולהו רבוותא אלא דמיירי דמכר חלקו של פשוט בכור וייחד אותם לצד א' ולחלק הפשוט יחד לו חלק האחר להכי ס"ל דחלק האמצעי הוא ודאי של בכור מבורר דלעולם נוטל פי שנים כאחד כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ד ס"ב אלא שבחלק הפשוט שביררו לו לא עשה כלום ע"ע אם היו ג' או ד' אחים אפילו אם ייחד חלק בכורה אינו מכור וכדברי הרא"ש הניתנים למעלה

(קעא) שכירות. הא דקי"ל כל המחזיק בפני מוכר קנה כמו שנת' בסי' ק"ץ יש להסתפק אם לא נאמר דין זה אלא במוכר למי שלא היה דר בו אבל אם מכר לשוכר דעביד שוכר להשתמש בכ"הג לבנות ולסתור אי מהנייא ליה הך חזקה או לא תורת אמת סי' כ"ו והרב לחם רב ז"ל סי' קכ"ב פשיטא ליה דלא מהניא ליה חזקתו וע"ע לה' מש"ל בפ"א מה' מכירה דין ח' ע"ש

(קעב) שכירות. ראובן שכר בית אחת מממונה הקק"י למשך ה' שנים וכתבו שטר ע"ז ודר בה ראובן ואשתו ובנו הסמוך על שלחנו ולמקצת ירחין חלה ראו' את חליו ויהי כראותו כי הכביד עליו חליו צוה לשאר בניו להשיאו ולראות בשמחתו של בנו הן בעודנו חי וכן עשו והצליחו ולא עברו ימים מעטים נלב"ע ראובן וחל"ש הוא ואשתו ונשאר בנו החתן דר בבית ההוא ואז עמדו ' כנגדו הממונים לאמר לו קומי צאי כי לאביך קצבנו הזמן ולא לך והבן טוען אנא במקום אבא קאימנא ועוד טענו עליו הממונים בשומת השכירות מה' דינרים לז' דינרים יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב דבר זה מתורתו של ר"מ למדנו הלא פרו"ש כתשו' סימן אלף ב' והובאה במרדכי פ' האומנים סי' שמ"ה שאול נשאל בלאה שהשכירה בית ומתה והיורשים אינם רוצים ליתן אלא כפי מה שדרה בבית או להושיב בה דיורין שהם רוצים והשיב שאם לא נתנה לאה השכירות פטורים היורשים כיון דנאנסה כדאמרי' פרק האומנין דף ע"ז האי מאן דאוגיר אגירי לדוולא ואתא מטרא וכו' עכ"ל ועיין בתוס' שם דף ע"ש בד"ה אלא ע"ש

וחזיתיה למרן הקדוש ס"סי שי"ב דמייתי תשו' הרשב"א ז"ל סי' אלף כ"ח דפסיק ותני דהיורשים חייבים דכיון דשכר הבית הרי זה כמכר גמור ונתחייב שמעון בדמים דשכירות ליומיה ממכר הוא ע"ש ואנכי הרואה דמהר"ם מייתי מתניתא בידיה ההיא דמאן דאוגיר אגירי לדוולא ואתא מטרא וכו' וכי היכי דאם נאנס בע"ה פסידא דפועלים ה"נ אם נאנס השוכר פסידא דמשכיר והרשב"א מייתי תניא דכוותיה דשכירות ליומיה ממכר הוא איכו השתא מלתא דרמיא לתרגם השמועות לפום רבנן בס"ד

הלא בראש"י אהא דתנן בפ"ק דע"ז דף ט"ו ובכ"מ אין מוכרין להם בהמה גסה יהיב טעמא בגמ' משום שכירות ואדם מצווה על שביתת בהמתו דשכירות לא קנה מדתנן לא לבית דירה אמרינן משום שמכניס בה ע"ז ואם איתא דשכירות קניא בדידיה קמעייל וכן מהא דתנן ספ"ב דתרומות ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה וכהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כר"ת אלמא שכי' לא קניא

וראיתי לרבי' בפ"ו מה' שבת דט"ו דפסק שאסור להשכיר בהמתו לגוי שאדם מצווה על שביתת בהמתו עכ"ל ובפרק ך' כתב נמי להך דינא ופסק נמי להך דלא ימכור בהג"ס משום שאלה ומשום שכירות ע"ש אלא דק"ל אמאי לא יהיב טעמא לאיסו' דמשום נסיוני וכדאי' בגמרא ופסקו ג"כ הרי"ף ז"ל שם ובדוחק י"ל דס"ל כמ"ש הסמ"ג עשין דכ"ב ע"א דהאידנא אין אנו בקיאים בקול ודמי למוכר ע"י ספסירא ע"ש ובפ"ט מהלכות תרומות פסק להך מתני' ע"ש ובפ"ב מה' שכנים פסק דשכירות אין בה משום דין דבן המצר ע"ש וכיון דלאו ממכר הוא לא קרינא ביה ועשית הישר והטוב ובפ"ו מהלכות שכירות דין ה' פסק דהזבל שבחצר השכורה לאחרים של משכיר אע"פי שהחצר שכורה לאחרים דלשיטתיה אזיל דפוסק כמסקנת סוגייא דפ"ק דע"ז ולפי"ז אתנח לן תמיהת הרב"י ז"ל סי' שי"ג ע"ש ובפ"ו מה' ערכין דין ל' פסק דאם הקדיש הבית השכורה ביד אחרים מוקדשת ואם דר בה השוכר מעל דסובר רבינו דאפילו קדושת דמים מפקעת מידי שעבוד כמ"ש שם פ"ו דין י"ד ובפי"ח מה' מלוה וע"ש בה"המ ז"ל והכ"מ והלח"ם ז"ל אלמא דשכירות לא קניא ואין בה אלא שעבוד דשוכר לא מצי מקדיש ומשכיר הוא דמצי מקדיש כדאיתא במעילה דף ך' ע"ב

אמור מעתה מ"ש רבינו בפי"ג מה' מכירה דין י"ז וז"ל השוכר את הכלים וכו' יש להם אונאה שהשכירות מכירה בת יומה היא עכ"ל לאו