משכנות הרועים עד

פרע ג"ז ובדרך כ"ש גמר לדיניה דשקיל בל"ש וכדעת הרמב"ן והנ"י אלא דאשכחן לרב תברנו לגזיזיה בסי' נ' דכתב לאביי ורבא דמתרצי' מתני' אליבייהו דסברי דחזקת מי יימר עדיפא מחזקת דל"פ גו"ז אבל אליבא דהילכתא דאיפסיקא הילכתא כר"ל למגבא מיתמי ואפי' בל"ש ממילא שמעת' דהאי אנפא דפרעתיך בת"ז אלים ליה לגמ' טפי מהינך אנפי דלא ידע הנתבע דמחייבי ליה בי דינא דאלו הנך לא גבי אלא בשבועה דלא עדיפי ממלוה בשטר ואלו היכא דמת לוה גו זמניה גובה מלוה בל"ש עכ"ל ודברי רבי' הללו סתראי נינהו ותו דמה ראיה במלוה בשטר דהתם כיון דידע לוה בנפשיה דברי בחיובא חיישי' דילמא פרעיה אמטו להכי לא גבי אלא בשבועה אבל הכא דאפילו בת"ח דגמיר וסביר פסק ה' ז"ל דאמרי' לגבי מי יימר דמחייבו ליה רבנן כל כה"ג לא חיישי' לפרעון ומוקמי' ליה בחזקת של"ן והטו' בסס"י זק"ן כ' משם הרמ"ה כדברות הראשונות שבסי' ז' ובודאי דהכי פסיקא ליה כדעת הרמ"ה ותו לא מידי ובגמ' אבעיא לן למ"ד חזקה דלא פרע איניש גו זמניה אם תבעו לאח"ז וא"ל פרעתיך בזמני מי אמרי' מה לו לשקר או"ד חזקה דל"פ אלימא טפי ואפי' במקום מה לי לשקר ובעי למיפשט מהך דבחזקת שלא נתן אימת וכו' אלא לאו שתבעו לאח"ז וא"ל פרעתיך בתוך זמני וקתני בחזקת שלא נתן אלמא חזקת דל"פ עדיפא טפי ובקידושין דס"ד אוקי אביי בפלוגתא דר' ור"ן במ"ל לשקר דר' סבר מ"ל לשקר כי עדים ואתו עדים ועקרי לחזקה ור"ן סבר מ"ל לשקר כי חזקה ואתי חזקה ומרעא לחזקה ע"ש א"כ לר' דאמר מ"ל לשקר כי עדים תפשוט דאתו עדים ועקרו לחזקה ונוקמניה דפרע ליה ג"ז ור"ן נמי כיון דאתי חזקה ומרע לחזקה פשי' דלא מפקי' ממונא ונלע"ד פשוט דלא דמיא חזקה דהתם דהך חזקה דאתחזק בדלית ליה אחי לאו מאומדן הוא אלא דקלא הוא דנפיק עילויה וכמ"ש רש"י שם ומשו"ה חשבי' למ"ל לשקר דהיא חזקה מעלייתא והויא כעדים לגבי הך חזקה ולר"ן דחזקת מ"ל לשקר אלימא דמרע להך חזקה קמייתא אבל חזקה דלא פרע גו"ז אינו מהמשמעות אלא בנוהג שבעולם דלא עביד איניש דפרע גו"ז הלואי דפרע בזמניה וחשיבא חזקה אלימתא אהא מיבעיא ליה לתלמודא אי אמרי' לגבי הא חזקה נמי מ"ל לשקר או"ד לגבי חזקה אלימתא כי האי לא אתי מ"ל לשקר למיעקר לה או לאורעא ועיי' להרב מהרימ"ט חאה"ע סי' ז"ך דף פ"ט שכ' אבל חזקה שאין אדם פורע ת"ז באה מכח סברא דחשיבא כעדים דאנן סהדי דלא פרע דהלואי שיפרע האדם בזמנו ועדיף מרובא דאנן סהדי דלא פרע עכ"ל ואח"ז מצאתי בשי' קידושין לא נודע שם מחברה שנתעורר בקושיא זו וחי' בין חזקה שהיא על אדם א' ובין חזקה שהיא לכל אדם ע"ע וקרובים הדברים ת"ל ודחי לעולם מ"ל לשקר עדיפא מחזקת דלא פרע ג"ז אלא משום דהכא בחזקת שלא נתן משום דמימר אמר מי יימר דמחייבו לי רבנן וחזקה זו אלימתא היא טובא טפי מחזקת דל"פ ג"ז ע"ש ואי ק"ל כיון דחזקה אלימתא היא מטענת פרעתי ג"ז וכי היכי דבגו זמניה גבי אפי' מיתמי כיון דלא רמי עליה שבועה כ"ש בטענת מי יימר וכו' א"כ כי פריך בר"פ שום היתומים מהך דקתני שום היתומים אלימא בב"ח והא"ר אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהם ע"ש לוקמא בכה"ג דבונה יותר מד"א וסמך לו כותל דלא חיישי' לפירעון משום דמי יימר וכו':

וראיתי להתוס' שם בד"ה ואפי' מיתמי שכ' ואין להביא ראיה מדלא קאמ' אע"ג דאמור רבנן אין נזקקין לנכסי יתומי' קטני' אא"כ רבית אוכלת בהם דלא מיירי בקטנים אלא דוקא בגדולים עכ"ל ואע"ג דאיפסיקא הילכתא בפ' ג"כ ובפ' שום היתומים כרב הונא מ"מ לא ניחא ליה לתלמוד' למנקט מלתא דתליא בפלוגתא וכדאמרי' בעלמא בפלוגתא לא קא מיירי ומשו"ה נקט מלתא דשויא אליבא דכ"ע כתבו עוד ואין להביא ראיה משלהי מכלתין דקאמר מאי בינייהו לר"פ ור"ה ולא קאמ' דא"ב דמת גו זמניה דלר"ה גבי דהא ר"ה ור"כ אמרי בשמעתי' דלית להו חזקה דר"ל ועוד דבכמה מקומות יכול למצוא איכא בינייהו טובא ואינו חושש לומ' אלא דבר א' או ב' עכ"ל אע"ג דשנויא קמא עדיף טפי דל"מ למימ' הך א"ב דמית גו זמניה דתרווייהו לית להו חזקה דר"ל וכ"כ הרמ"ה שם בפשיטות מ"מ ניחא להו לשנויי טפי דבלא"ה אין להביא ראיה דבכ"מ וכו' אע"ג דהכא הומ"ל הך איכא בינייהו והרמב"ן בחי' שם בד"ה אפסיקא הילכתא כ' דה"ט דלא אמרי' התם א"ב תוך זמן משום דלא פסיקא ליה הילכתא דר"ל ועוד דר"פ ור"ה מרוותא דשמעתא התם עבדי' כאביי ורבא עכ"ל מ"ש דלא פסיקא ליה משום דמדי פלוגתא לא נפקא וזו היא שקשה מה שמצאתי במקו' אתיא אגב אסיפת חי' מוהרמ"ה במאי דשייך לדף קע"ד משום עליותיה דר' יונה וז"ל וא"ת כיון דהא דר"פ מלוה ע"פ היא תפק"ל דליכא שטרא איכא למי' דילמא פרעיה אבוהון תשו' משכחת לה כגון שמת אבוהון תו"ז דלא עביד איניש וכו' א"נ דמת בשמתי' ע"ש דהיכי מצי' למי' דמשכחת לה דמת ג"ז דר"פ פליג אדר"ל ומ"ש עוד דא"נ מת בשמתיה לר"פ לא גבי וטעמא טעים דפריעת חוב מצוה וקטנים לאו בני למעבד מצוה נינהו וצ"ע עוד כ' התוס' שם מיהו יש להביא ראיה דאפילו ר"ה דמפרש טעמא משום צררי לא גבי מהיתומים קטנים אפי' בתו"ז דפריך עליה דרב אסי בפ' שום היתומים ודחיק עלה לשנויי ולא משני הב"ע בשלא הגיע זמן ואין לומר דהאי סוגייא סברא כר"פ דהא במסקנא משני בשחייב מודה והאי שינוייא ליתא אליבא דר"פ עכ"ל וראיתי לה' משאת משה בחי"ד סי' טו"ב דק"ל מאחר דתפסו במושלם דר"ה לא ס"ל כר"ל היכי מצו מייתו ראיה מדלא משני התם בשלא הגיע הזמן ועדיין לחלוחית הדיו קיימת דהאי סוגייא אתיא אליבא דר"ה עכ"ל וא"נ סוגייא אתייא כר"פ קושיית ה' במקומה עומדת דר"פ נמי לית ליה דר"ל ועיקר ראייתם היא דרב אסי דמותבי' עליה מהנך תנויי ולא משנינן דס"ל כר"ל והב"ע בשלא הגיע הזמן בחיי האב ומשום דאיכא למידחי דהך סוגייא סברא בטעמא דרב אסי כר"פ דאמר דקטנים לאו בני מעבד וכו' א"כ בשלא הגיע הזמן נמי לא גבי אהא משנו שפיר דבמסקנא מוכח דהך סוגייא סברה בטעמא דר"ה במילתיה דרב אסי דהיכא דחייב מודה מצי גבי ה"נ הול"ל בשלא הגיע הזמן אבל למאי דק"ל דאמאי לא קאמר א"ב דמת גו זמניה דלטעמיה דר"ה גבי משנו שפיר דאינהו לית להו דר"ל וראיתי לה' חידושי הלכות שכתב כי מאי דבעו למדתי לראייתם דהאי סוגייא סברה כטעמא דר"פ דאמאי ל"ק להו דרך סוגייא סברה כאביי ורבא וה"נ ס"ל לר"פ ור"ה ותי' דפשי' דלא מצי למי' דלא כהילכתא כיון שלא הוזכרה שם אותה סברא אבל בטעמא דר"פ כיון שהוזכרה שם אותה