משכנות הרועים תשלט
Mishkanot Ha-Ro’im 739 · משכנות הרועים · free full Hebrew text
Open in the reader →ובכל אשר ימצא מוקמי' לה: לירושה שנפלה לאביו אח"מ שלא. זכה האב בחייו בגוף הנכסים משא"כ שבח שכבר זכה האב בגוף הנכסים ע"ש
עוד כתוב למ"ר שגם רבינו יונה ז"ל מפרש לה כפירוש רשב"ם והראב"ד ז"ל ושיש מי שפירש עד דמטיא לידיה דמקבל מתנה אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה דבכור והרב ז"ל אותביה להאי פי' ע"ש
גם אשו"ר להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סימן פ"ד דה"נ שמיע ליה דעד דמטיא לידיה דאב ע"ע ונראה דס"ל דלא שייכא האי פלוגתא דר' ורבנן בענין בכור נוטל פי שנים לענין דאי זבין ומחול הבכור חלק בכורתו ק"ח דהתם תלי רחמנא בכל אשר ימצא לו לאב וכיון דשבח ומלוה לא מטו לידיה דאב אינו נוטל פ"ש ור' סבר אתי הקישא דאפקינהו קרא בחד' מחתה למגמר מינה דאע"ג דלא מטא לידיה דאב נוטל פ"ש ולמ"ד אין לבכור ק"ח נהי דהני נכסי מטו לידיה דאב והבכור נוטל בהם פי"ש הא מיהא ל"מ זבין ומחיל דרחמנא אמר לתת לו עד דמטא לידיה ולא תקשה השתא הלכ' אהלכתא דכל חדא וחדא תיקום אדוכתה והכי ניחא מאי דכ' רשב"ם לעיל אין לבכור ק"ח אין לו לבכור ח"ב לתת ולא למכור כדכתי' לתת לו עד דמטיא לידיה דמקבל מתנה עכ"ל דלכאורה ק' דהוא ז"ל מפרש לה עד דאתיא לידיה דהנותן אלא במאי דכתיבנא דחלק פ"ש מכירה או נתינה קודם חלוקה לאו כהדדי דמיא אלא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומהשתא ליכא לאותובי עליה דרשב"ם ז"ל ודעמיה מהך דלעיל דאמר מה פשוט אע"ג דלא מטא לידיה דהתם גבי ליטול פ"ש ושניא דא והרמ"ה ז"ל נמי דקאי בשיטת רשב"ם ז"ל לא מצי' לאותוביה מינה אבל לדעת התוס' דק"ל הלכתא אהלכתא ע"כ דמפרשי לה עד דמטיא לידיה דהמקבל וכד' י"מ שכ' רבי' יונה וכמדובר
וחזיתיה להרי"ף ז"ל שכ' כיון דאפסיקא הלכתא דיש לבכור ק"ח שמעינן אע"פי דלא מטא לידיה כמאן דמטא לידיה דמי הילכך הלכתא כרבי עכ"ל נראה לדעתו ז"ל דהא בהא תלייא דמאי חזית דדחית להאי הלכתא דאפסיקא כרבנן דרבים נינהו דס"ל אין לבכור ק"ח מקמי האי הלכתא דאיפסיקא דיש לבכור ק"ח ונפסק כר' דיחידאה הוא נר' דס"ל דרב פפא הוא דאמר הלכתא כרבנן ולשיטתיה אזיל דא דאמר אין לבכור קודם חלוקה משו"ה טפי עדיף למסמך אהאי הלכתא דיש לבכור ק"ח דסתמא דתלמודא מודא ק"ל וממילא ס"ל לסתמא דתלמודא הלכתא כר'
וכתב עלה הרי"ף ז"ל והאי סברא לאו דסמכא היא דלא אפסיקא הלכתא אלא אם יש לבכור ק"ח אלא במלתא דאתייא לידיה דאבוה ואיתיה השתא ברשו' אבל מלוה דליתיה ברשותיה לא שייכא בה האי מלתא כלל וכ"כ רבי' האיי גאון ז"ל כהאי סברא עכ"ל דעת עליון פי' השמועה כד' רשב"ם והראב"ד ור"י והרמ"ה ז"ל ושכ"ד רבינו האיי גאון ז"ל וכן היא דעת הר"ן ז"ל שם. אך בחל'קות בין מלוה ושבח דלא מטו לידיה דאב ולא ברשותיה דבכור והך דיש לבכור ק"ח שאני דאיתיה נמי בחיי האב והשתא נמי ברשותיה דבכור איתנהו ולמ"ד אין לבכור ק"ח לא שמיע ליה בין היכא דאיתנהו ברשותיה לליתנהו ברשותיה דבכלהו ס"ל דהוו כשבח ומלוה דכי היכי דלא שקיל בהו פ"ש ה"נ דל"מ זבין ולא מחיל
ברם פש גבן לברורי דר"פ ור"פ תרוייהו בדרבא קמיפלגי. אי ס"ל יש לבכור ק"ח או אין לו ואשכחן לרבא גופיה בפרק יש בכור דף נ"ב גבי יבם דס"ל דאפילו מה שהשביחו הנכסים בין יבום לחלוקה אינו נוטל פ"ש מ"ט בכור קרייה רחמנא מה בכור אין לו ק"ח אף יבם אין לו ק"ח אלמא דרבא פשי' ליה דאין לבכור ק"ח ולפום מאי דכתבו התוס' ניחא דהתם מיירי בשבח דלא אתא לידא דאחוהי והשתא נמי ליתיה ברשותיה דבהא כ"ע מודו דאין לו לבכור ק"ח וחזיתיה להרא"ש ז"ל התם בפי"ן במ"ד לדף קכ"ד דאייתי להאי פלוגתא דאביי ורבא גבי יבם וכתב עלה וליתא לדרבא דהא אפסיקא הלכתא בהדיא דיש לבכור קודם חלוקה להכי ליתא להא דרבא ואם הדברים ככתבן ק' להולמן ותו דהטור ס"סי רע"ח הביא דברי רשב"ם וכתב עליהם דלא נהירא ובחלק א"הע סי' קס"ג פסק כמלתיה ולפ"ז חולק ע"ד אביו הרא"ש ז"ל וק' לשמוע ותו ק' דהתם בפרק יש בכור כתב הרא"ש ז"ל גופיה אע"ג דפסיק בפרק י"ן דיש לו לבכור ק"ח היינו בעיקר הממון עכ"ל וכדכתי' ת"ל אלא דטפי הו"ל לאקשויי לר"פ דאמר דרבא דס"ל דיש לו לבכור ק"ח וכדוקיין אבל מאי דק"ל הוא ז"ל דבהא ס"ל לסתמא דתלמודא דיש לו ליבם בין יבום לחלוקה וכדעתיה דאביי ומעתה דברי הרא"ש סתרא"י נינהו אלא שמצאתי בדפוסים החדשים התם בפי"ן עשו מסגרת טפח סביב למ"ש וליתא דרבא וכו' ויפה כיון. שו"ר דהגה זו מאיש לוקחה הוא ה' מעדני מלך בפ' יש בכור שהוא המגיה והכריח לזה וכבר הוכחנו גם מדברי הטור
והנה כעת ראיתי לה' בני יעקב ז"ל דף ע"ד ע"א שתמה ע"ד הרא"ש ז"ל הללו ושה' פני משה ז"ל הצריך לו עיון ונדחק ליישבו אלא דמ"ש ז"ל דלא מני ליה בהדי יע"ל קג"ם ע"ש נלע"ד דאי מהא לא איריא דהכא שאני דאפסיקא הלכתא בהדיא ולא אתי מכללא אלא שראיתי לה' יד מלאכי ז"ל סי' קנ"ד שכ' כיון דנחית למנינא וקאמר בר מיע"ל קג"ם כאלו אמר בפי' דבכלהו מילי לבר מהני הלכתא כוותיה ואי אפסיקא הלכתא דלא כוותיה א"כ ק' הלכתא אהלכתא וזו היא שקשה להרא"ש ז"ל דא"נ איפסיקא הלכתא דלא כרבא לא הו"ל למדחי לרבא אלא דתק' הלכתא אהלכתא ושפיר ק"ל להרב בני יעקב ולא ראיתי להאריך עוד בענין זה דלאו מענייני דקר"א למאי דאתינן עלה
ועלה מן האר"ש דהתוס' והרשב"א העידו שכן דעת הראב"ד והג"א משם א"ז והר"ן בפי' ההלכות והעיד שכן דעת כל המפרשים גם המרדכי שם סי' תק"ף כ' על פירשב"ם דלא נראה לריב"ם ולר"י מפרי"ש ושכן דן מהר"ם ושכן עמא דבר ע"ש. גם הטור ס"סי רע"ח כחב על פי' רשב"ם דלא נהירא וכ' שם מרן הב"י דברי התוס' והר"ן והראב"ד שחלקו עליו ושכ"כ בתשו' מיימו' סי' מ"ב גם ה' של"הג שם דף תרי"ו ע"ב כתב משם ריא"ז ומשם מז"ה שלא כדעת רשב"ם ע"ש ומעתה לא מצאנו חבר לסברת רשב"ם ז"ל הלזו
איברא מצאתי תשו' אחת להרא"ש ז"ל סי' צ"ט ס"סי ג' שכ' ואפילו יודה השותף שמכר או נתן לו האורה על תנאי זה אינו כלום ודמי לאומר שדה זו כשאקחנה תהי קנויה לך לא קנה עכ"ל ולכאורה נראה דס"ל דאין השותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה נגד כל הנך רבוותא הניתנים למעלה ודלא כס' הטור