משכנות הרועים תשלז

לא אסיק אדעתי יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב מודעת זאת בכל הארץ שב"ת יהודה בדוחק ובצער כמה הרפתקי ובפרט למי שכל ימיו דר בדירה נאה ואנשים בה אנשים של צורה לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש להו דירה הראויה להם וא"כ מתרחיש ליה ניסא ומשכח דירה דכוותה איבעי ליה תרקבא דדינרי למשכוני הך ביתא או בתורת מוקדם וכגון דא צריכה הכנה דרבה ואבעי ליה למאריה דביתא לאודועיה מקמי דלמטי זמניה הואיל ושוכר מסתמיך וא ואזיל אהימנותיה דמשכיר דאמ"ל בדא תהי למיקם עד דמטי זמנא דחלוקא דשותפי ואשכחן להרא"ש ז"ל בתשו' כלל צ"ב סי' ג' והביאו רבי' הטור סי' ש"ב סי"ג שכ' וז"ל ששאלת בענין שכירות הבתים שיש ראשי שנים קבועים לשני' הבתים והכל יודעים מתי יכלה הזמן וראובן שכר בית משמעון לשנה אחת ואחר שכלתה השנה נשאר בבית חדש א' ולא דברו זה עם זה כלום בשכירות השנה הבאה ואח"כ רצה ראובן ליתן שכירות מה שדר בבית ולצאת ושמעון אומר כיון שלא הודעתני סמכתי עליך שתשאר בה הדין עם שמעון. וכתב מרן בב"י שכן נר' מדברי רש"י ע"ש ומה"ט דקא יהיב הרא"ש ז"ל נראה פשוט דהא דנקט הרא"ש ז"ל ונשאר בבית חדש א' לאו דוקא אלא אך אם יום או יומים יעמוד דינא הכי אלא דעובדא כי הוה הכי הוה וכ"כ ה' הפרישה ובסמ"ע סק"ך ופשיטא דה"נ בשוכר דהימנוהו דאם לא הודיעו המשכיר צריך ליתן לו זמן מעתה לשוכר שלא תלקה מדת הדין דמאי חזית דמא דמשכיר סומק טפי דילמא דמא השוכר סומק טפי וכיון שעבר הזמן ולא הודיעו אלא אדרבא קתבע לשאו"ל ואל בית הדמי"ם שכירות חדש הנכנס מוכחא מלתא דאחולי אחיל לתנאיה ואם נפשך לומר דשאני נדון הרא"ש ז"ל דה"ט משום שאם עברה ר"ה של שכירות הבתים תו לא מצי מאן מוגיר ליה להאי ביתא והוי ליה פסידא דלא הדרא אבל בנ"ד מצי למימר ליה משכיר מאי אפסדתיך מאי דרמי עלך למעבד ביום ר"ח השתא נמי מצית למעבד דמאי אולמיה דיום ר"ח משמונה בחדש אף אתה אמור לו דמצי שוכר למימר ליה אנא אפומא דידך סמיכנא ועקימת שפתים הויא מעשה ואת אמרת שב בני שב והא איכא סהדא רבא דאחר כלות זמן המוגבל בשכירות תבעת ממני שכירות של חדש הנכנס לקיים התנאי הא' ואת הוא דאמרת אי לאו דאתרמי לך האי זבינא חריפא בהימנותי קיימנא ודמות ראיה מקטנה הממאנת שאם בגרה יום א' ולא מיאנה שוב אינה יכולה למאן כמ"ש בטוש"ע א"הע סי' קנ"ה ע"ש ודכותה בקטן המוכר בנכסי אביו בפחות מבן ך' שנה שאם עברו ך' שנה אפילו יום א' שוב אינו יכול למחות כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' רל"ה וכתב ה"המ מדין ממאנת גמרינן לה ע"ש ועיין עוד למוהריב"ל ס"ד סי' כ"ח והכנ"הג סי' ק"ס אות קל"א ע"ש וכעת נראה בעליל ספר חדש ממש הכי קרא שמו ידיו של משה ובסי' ן' מהשאלות פסק דא"צ זמן אחר ואנן בדידן מקובלים מכת הקודמים ז"ל לדון שצריך זמן אחר וכך אנו דנין

(ק"ע) שכירות. שמעון ולוי אחי הוו וירשו ממורישם שני בתים ועמד שמעון והשכיר בית אחת לראובן קודם חלוקה ואח"כ בעוד שלא ירד בה השוכר עמדו האחים ועשו חלוקה ביניהם ועלתה הבית ההיא המושכרת בחלקו של שמעון המשכיר לנו יש לדעת אם נתקיים השכירות למפרע מי אמרי' דאגלאי מלתא דדידיה היא ודידיה קא מוגיר או"ד כיון דבהאי שעתא לא שמה שכירות דלית ליה בגוה אלא פלגא לא אמרי' דהדרא למפרע

זאת אשיב תא ואחוינך הא דאפליגו רב פפא ור' פפי משמיה דרבא בפרק יש נוחלין דף קכ"ו ע"א בבכור שמכר נכסי דידיה ודפשוט אחוה וכו' אתו לקמיה דרבא אמ"ל לא עשה ולא כלום מ"ס לא עשה ולא כלום בפלגא ומ"ס בכלהו ואפסיקא הלכתא התם דיש לבכור קודם חלוקה ופירשב"ם דלא עשה ולא כלום בחלק פשיטותו וכ"ש בחלק פשיטות אחיו אבל בחלק בכור יפה מכר דיש לו לבכור קודם חלוקה עכ"ל דעת רשב"ם ז"ל דהשותף אינו יכול למכור חלקו קודם שיחלוק עם שותפו ואם מכר לא עשה ולא כלום והתוס' חלקו עליו וס"ל דיכול למכור חלק הפשוט קודם חלוקה ולמ"ד לא עשה ולא כלום בכלהו היינו חלק בכורה וחלק אחיו הפשוט אבל חלק הבכור בפשיטותו מה שעשה עשוי אלא דלפי"ז מאן דאמר לא עשה ולא כלום בפלגא דהיינו בחלק אחיו הפשוט מאי קמ"ל כיון דלאו דידיה הוא פשי' דלא עשה ולא כלום וכמו שהק' התוס' וה"נ לישנא דלא עשה ולא כלום לשיטת רשב"ם ז"ל דייק שפיר אבל לשיטת התוס' לא א"ש דהא חלק פשיטותו פשיטתו זכה בו הלוקח אבל לישנא דלא עשה ולא כלום בפלגא אע"ג דלא זכה אלא בתלתא דהוא חלק הבכורה שפיר קרינן ליה פלגא דהוא פלגת חלק המוכר דהוא בכור אבל על חלק אחיו הפשוט לא אצטריך רבא ז"ל לאשמועינן דלא עשה ולא כלום כיון דאפילו חלק פשיטותו של בכור לא אהנו מעשיו וכ"ש חלק אחיו והיינו דדייק רשב"ם בלישניה וכתב וכ"ש חלק אחיו דלכאורה לישנא יתירא הוא ולמאי אצטריך לכ"ש אלא דאתא לאשמו' דבחלק אחיו הפשוט לא קא מיירי רבא דמילתא דפשיטא היא וכמ"ש התוס' אבל דעת התוס' דזכה הלוקח בתרי ותרתי לישנא דפלגא לא דייק טפי וצ"ל כלפי המוכר שמכר חלקו וחלק אחיו קרי ליה שפיר פלגא דקרקפתא דגברי הוא אע"ג דלא שוו בשעורייהו

ויש לחקור בחלק האח הפשוט דלכ"ע לא עשה ולא כלום אם כששמע האח נתרצה והסכים למעשה אחיו מי מצי הלוקח למהדר ביה כיון דאין במעשיו כלום א"כ אין כאן מכר או"ד כיון דהשתא מיהא נתרצה חייל המכר למפרע וכדאמרי' גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה דאי נתרצה אביה חיילי הקידושין למפרע כדאיתא בפ"ב דקידושין דמ"ד ע"ש בפירש"י ז"ל או"ד ממונא מאיסורא לא ילפינן כי היכי דאיסורא מממונא לא ילפינן

וראיתי להרשב"א ז"ל סי' תתקי"ג שכתב שאם היה אחד מהשות' יכול לומר לחבירו גוד או איגוד גם השני יכול לומר לו כן שלא תלקה מדת הדין שזה יכול לכוף לחבירו וחבירו אינו יכול לכופו ע"ש והביאה מרן הב"י ס"סי קע"א ע"ש וה"נ דכוותה כיון שהאח הפשוט אי בעי למימר אי אפשי במאי דעביד אחי שומעין לו וזביניה לאו זביני א"כ לוקח נמי מצי למהדר ביה כדי שלא תלקה מדת הדין

והנה רב"א במקובצת לשם הביא משם הרשב"א ז"ל דפשיטא ליה דשותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה וחלק הבכור בפשיטותו זכה בו הלוקח מסייע למלתיה ממאי דאמרינן בפרק המוכר דס"ב ע"ב פלגא בארעא דאית לי פלגא אלמא יכול הוא