משכנות הרועים תשלו

עמד ומכרה מחשבי' עם בע"ה וכו' ע"ש ובתוס' פרק נערה דף נ"א בד"ה והשותפין וע"ע בפרק י"ן דף קל"א בכותב נכסיו מהיום ולאחר מיתה ועבר הבן ומכר בחיי האב דזכה הלוקח לאחר מות האב כמ"ש בטוש"ע סי' נז"ר ועיין בירושלמי מי פ' השותפין ובהתוס' והר"ן שם דף פ"ו ובתוס' פ' הפרה דף נ"א והשותפין. הנלקט מזה דדעת כלם שוה דהמשכי' לזמן ומכרו תוך הזמן מה שעשה עשוי ולכשיכלה זמן השוכר זכה הלוקח במקחו ושלא כדעת ה' מוהרשד"ם ז"ל וכ"מ למוהריט"ץ סימן פ"ט עלה ונסתפק במשכיר ביתו לזמן אי מצי להשכירה לאחרים בתוך הזמן ופשיטא ליה דיכול להשכיר ולמכור דארעא דידיה היא ע"ש וכ"כ ה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' שמ"ו וכ"כ הב"ח ריש סי' שי"ב בפשיטות ואייתי בידיה סמא דחיי דברי התוס' דמציעא והך דסי' נז"ר הנאמרים באמת וכ"כ בפשיטות כביעתא בכותחא ה' מוהרש"ל ז"ל. בתשו' סי' ל"ו דף ד' סוף ע"ד וע"ע להכנ"הג סי' שי"ב שם אות י"ט מ"ש בזה ובסימן קצ"ב אות ב' בהג"הט

ואם כוונת הרא"ש ז"ל לומר דיכול למוכרו ולהוציא השוכר לאלתר וה"נ משמע מדבריו שכתב וז"ל וכן אם נפל וכו' נראה שאין יכול להוציאו תוך הזמן ועלה קאמר אבל אם אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפי' תוך הזמן ור"ל ולהוציאו לאלתר ואהא מייתי מהירוש' וסבירא ליה דהלכתא כר' אמי וכדעת ראב"ן וראבי"ה ז"ל הא נמי ליתא דהרא"ש ז"ל גופיה מסיק וכ' אבל משכיר בית לשנה וצריך למוכרה מחמת דוחקו צריך להניח השוכר בבית עד שישלים זמנו כר"ז ור' אילא עכ"ל ולא מסתבר דפליג אדרביה ז"ל ודוחק לפרש דה"ק אבל אם אין לו מה יאכל יכול למכור אפילו תוך הזמן ור"ל ולא מצא קונה אלא ע"מ שתהיה ריקנית דבכ"הג יכול למכור ולהוציא השוכר מיד וכדעת רבינו יואל ז"ל שהביא הגה"מיי שם ומייתי מהירושלמי דשמיע ליה ז"ל דלא פליגי ר' אמי ור"ז ור' אילא אלא במוצא למכור ע"מ שלא יוציא השוכר עד דמשתלים זמניה אבל אם אינו מוצא קונה אלא ע"מ שידור בה לאלתר שפיר מצי מוכר להוציא את השוכר מיד ולאלתר וכד' ר' יואל ז"ל דודאי פירוש זה דחיק ואתי מרחיק והתימה ממרן בב"י שהעתי' לשון הרא"ש בדמותו כצלמו ולא נרגש במאי דדייקנא בעניו'. וראיתי להרדב"ז ז"ל בישנות סימן קמ"ג שנתעורר בזה ובדרך אפשר תירץ דכשאין לו מה יאכל מותר לו להערים ולמכור לו בסתם אע"ג דהוי כגניבת דעת אבל במוכר שלא מחמת דוחקו צריך שיודיענו ע"ש והדברים דחוקים והרב עצמו העיד עליהם והרב"ח ז"ל שם הגיה בלשון הרא"ש ז"ל והמכוון שיכול למכור תוך הזמן ושלא כדעת ה' מוהרשד"ם ולא קאי אלא על מי שאין לו מה יאכל

תבנא לדיננא דאם יש עליו חובות לגוים יכול למכור אפילו תוך הזמן ולהוציא השוכר וזו הלכה העלה הרדב"ז ז"ל שם ע"ש וראיתי להרב תומת ישרים ז"ל סי' קנ"ב שנשאל במשכיר בית בלי קביעות זמן ותקנת העיר לתת לו זמן שנה אחת והעלילו על המשכיר עלילות ברשע וצריך לפזר ממון לסתום פה המתעללים ואין בידו וצריך למשכן אותו הבית ופסק ז"ל דמוציאו לאלתר וע"כ ל"פ בירושלמי אלא במשכיר לזמן אבל במשכיר סתם כ"ע ל"פ דמוציא השוכר לאלתר ע"ש ואפשר דל"פ אהררב"ז ז"ל אלא דלכי אתשיל להכי הוא דאתשיל ונקט מלתא דהויא אליבא דכ"ע ומ"ש ה' תומת ישרים ז"ל לחלק דעניות מלתא. דשכיחא היא דגלגל הוא שחוזר בעולם ובודאי כי אוגיר לזמן קצוב ומידע ידע דגלגל חוזר הוא ש"מ דאדעתא דהכי אגיר ליה שאפילו. אם יעני לא מצי מפיק ליה עכ"ל ע"ש ולפ"ד ז"ל ר' אמי דאמר לא עלה על. דעתו וכו' ס"ל עניות מילתא דלא שכיחא היא וכיון דהויא מילתא דלא שכיחא לא אסיק אדעתיה לאתנויי ור' זירא ור' אילא ס"ל עניות מלתא דשכיחא ובמלתא דשכיחא איבעי ליה לאתנויי וכיון דלא אתני אמרי' דאדעתא דהכי נחית וסבר וקביל עלויה וכדאמ' בפרק מי שאחזו דף ס"ה. ודבר השם בפיהו אמת דאשכחן בירושלמי דר"ז ס"ל דעניות שכיחא דאהא דתנן בפ"ט דנדרים משנה ד' ועוד אמר ר"מ פותחין וכו' שמא יעני וכו' ופריך ולאו נולד הוא אמר ר' זעירא עניות מצויה היא כהדא ב"כ וכו' ע"כ וכ' הרא"ש ז"ל בפסקיו אמתני' דפותחין בנולד ע"ש וקי"ל כר"ז דמתני' מסייעא ליה ועוד דר' אילא נמי ס"ל כוותיה כמדובר. אמנם דעת מרן ז"ל בכ"מ פ"ו מה' שבועות דין י"א בדעת רבינו דס"ל עניות מלתא דלא שכיחא ע"ש ובהרל"ם ז"ל ולפ"ד רבינו ס"ל כר' אמי וכן לפי המשוער דרבינו יואל וראבי"ה ז"ל ס"ל דהלכתא כר' אמי גם הרדב"ז שם כתב וז"ל א"נ דפסקו הלכתא כר' אמי אע"ג דהוי יחידאה משום דמסתבר טעמיה וכדכתי' עכ"ל ולפ"ז ס"ל דעניות מלתא דלא שכיחא ולא אבעי ליה לאתנויי ואתמהא דהרדב"ז ז"ל גופיה בחדשות סי' ש"א ותכ"ד וחס"ג פסק כדברי הראב"ד דעניות מלתא דשכיחא ואבעי ליה לאתנויי ומהך ירושלמי דנדרים אשר הובא לעיל בסמוך. וכעת אין ספק בידי לעמוד על משמרתי יען וביען הן בעין החולשא עתקה גם גברה לא אוכל עוד לצאת ולבא רק לפי העת והזמן זה מה שהשיגה קוצר ידי וע"ע במע' אות ק' מדין קנס סי' מה שהארכתי קצת בזה דעניות אי שכיחא או לא וכעת מצאתי לה' פמ"א ז"ל ח"א סי' אב"ג ושהרב ז"ל ורבו ה' מוהר"ח הכהן ז"ל האריכו למעניתם ובכלל דבריהם נכלל מ"ד בעניו' תלי"ת וכבר הודעתי שכעת חלוש המזג והשם הטוב יעזרנו על דבר כבוד שמו ללמוד וללמד לשמור ולעשות אכי"ר

(קסט) שכירות. ראובן השכיר ביתו לשמ' לזמן מוגבל ותנאי היה הדבר שבכל יום ר"ח יפרע לו שכירות של אותו חדש הנכנס וכן היה נוהג והולך וכשכלה הזמן לא תבע ממנו להריק לו את הבית אלא אדרבה תבע ממנו שכירות אותו החדש שנכנס כמשפט הא' ואחר עבור ח' ימים מצא המשכיר את לוי שרוצה לקנות את חלקו בחצר הלז ומשכיר הנז' גברא דאמיד הוא ולא אצטריכו ליה זוזי אלא שכך העולה על רוחו ואז עמד ותבע את שמעון להריק לו את הבית כי הקונה להבית ההוא הוא צריך ויענהו שמעון שתי תשובות בדבר חדא כי הבטחתני גדולה הבטחה פה אל פה שלא תוציאני מן הבית רק עד כלות קרוב לעשר שנים כי כן ימלאו ימי חזרתו בחלקו בחצר וע"פי הדברים האלה נשענתי משען ומשענה ולא בקשתי לי מקום לדירתי וידעתי כי מאנשי חיל אתה ודבורך הקל כדי הוא לסמוך עליו סמיכה בכל כחו ועד אחרן כי אחד כלות זמן המוגבל תבעת ממני השכירות כאשר היתה באמנה אתו ויענהו ראובן קושטא קאי כך היתה הסכמת דעתי רק שמצאתי לוי רודף אחרי לקנות ממני ככל אשר אחפוץ ומלתא כדנא