משכנות הרועים תשלד

בתוך הזמן ומהך דכלליה לבריה וכגון שנתן ביתו לבנו לבית חתנות וצריך האב לבית אחרת לדור בו שרצה האב לתת לבנו הבית השכורה לבית חתנות ושני הפי' הללו הובאו במקובצת לשם והטור שם והתם מיירי נמי בהשכירה בסתם דוקא אבל בהשכירה לזמן לא מצי לאפוקיה גו זמניה וכ"כ הרשב"א ז"ל באותה תשובה וכ"ה במקו' לשם והנמק"י ז"ל כתב שכ"כ כל המפרשים ז"ל ומרן ז"ל בש"ע גבי נפל ביתו וכו' כתב דוקא בשוכר ביתו סתם וכו' וגבי בית חתנות לבנו לא הוצרך לבאר כיון דאפי' לצורך עצמו גילה רז זה דדוקא בשוכר סתם כ"ש לצורך בנו דפשיטא בשוכר סתם דוקא ומרן ז"ל סרכיה דה"המ ז"ל נקט ואזיל. אתאן לדידן כיון דנפל ביתו ולצורך בית חתנות שקולים הם איכא למימר כי היכי דיפה כח משכיר לאפוקיה לשוכר משום בית חתנות לבנו ה"נ בנפל בית בנו יפה ויפה כחו לאפוקיה לשוכר אלא דאכתי איכא למימר דשאני בית חתנות דרמיא על האב להשיא את בנו. אשה והיינו דנקט תלמודא כלליה לבריה למימרא דביה תליא מלתא ואיהו מאריה דביתא אבל בנפל ביתו של בנו מלתא דלא רמיא עליה דאב הוא ולאו כל כמיניה לאפוקיה לשוכר ובהרצותי ענין זה לפני מי שגדול ראש על ארץ הרב מוהרש"א ז"ל פי צדיק יהגה דמלשון הש"ע שכתב גבי בית חתנות שאינו בדין וכו' ובן בע"הב ישכור לו בית לעשות בו החופה עכ"ל שמיע ליה להרב ז"ל דתלה מרן בבן בע"ה ולא בבע"ה גופיה ש"מ דס"ל למרן ז"ל דגבי הבן נמי אמרינן אינו בדין וכו' ומינה לנפל בית בנו דיד האב והבן שוים לזכות זה ועכ"ז אמ"ל ה' ז"ל שאינו תוקע עצמו לדבר הלכה ואין ולאו ורפיא בידיה

(קסח) שכירות. מי שהשכיר ביתו לשמעון ובתוך הזמן השתרגו עלו על צוארו חובות הגוים ואין לאל ידו למצוא כדי גאולתו אלא ע"י שימכור אותו בית ולא מצא קונה אלא ע"מ לדור בו לאלתר והשוכר אומר עד דמשתלם זמן שכירותו נשאלת ע"ד עסק להיכן שורת הדין נוטה

זאת אשיב רישא לכל רישין תא ואחוינך מאי דגרסי' בירושלמי שלהי פ' השואל והכי איתיה התם המשכיר בית לחבירו ומבקש למוכרו אמר ר' אימי לא עלה על דעתו שזה מת ברעב ר"ז ור"א תרויהון אמרי מ"מ קנוי לו אלא דהוא אמ"ל שבקיה דישרי עד דימלי אנקלוסים דידיה אתא עובדא קומי ר' ניסא ולא קביל ומה פליג אמרי ברתיה הוות ממשכנא גבי חד רומי בגין כך הורי כר' אימי ע"כ זוהי הגירסא ישנה כמ"ש סי' הקודם לזה וכ"ה גירסת מוהר"א ליב ז"ל מפרש הירושלמי דתלת בבי. פשטן של דברים דר"ז ור"א לא שני להו בין מוטל ברעב לבין בתו ממושכנת ביד רומי דבתרווייהו ס"ל דלא מצי לאסוקיה להשוכר אלא עד דמשתלם זמניה ור' ניסא גבי מוטל ברעב ס"ל כר"א ור"ז אבל גבי בתו ממושכנת ביד רומי ס"ל כר' אימי ומה דחזינן לר' ניסא דעבד עובדא כר"א נקיטינן כוותיה חדא דהוו ליה ר"א ור' ניסא תרי לגבי תרי ר"ז ור"א ואוקי ארעא בחזקת מארא ועוד דמעשה רב עדיף

ומצאתי במקו' דמציעא דף קס"ב ע"ג מהספר במ"ד לדף ק"א ע"ב שכתב וז"ל מיהו בירושלמי נחלקו בזה דאמר ר' אמי לא עלה על דעת וכו' וכן בדין אף לפי הירושלמי דהא ר' אמי יחיד לגבי רבים הוא וכן פסק בספר העיטור הריטב"א. וכתב עוד שם משם הר"ן ז"ל ומשמע דקי"ל כר"ז ור"א משום דרבים נינהו ועוד דמתמהינן לר' ניסא דס"ד דפליג עלייהו עכ"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' הלזו מרוצת דבריהם נראין דלא קי"ל כר' ניסא דאורי כר' אמי והדבר קשה דלא מסתבר דר' ניסא עבד בה עובדא ותו דאיכא למימר דר' אילא ור' זירא אזלו מודו בנשבית בתו דזכה הלוקח לאלתר והא דקאמר תלמודא אורי כר' אמי לאו למימרא כר' אמי דוקא ולא כר"ז ור"א אלא משום דר' אמי הוא מריה דשמעתתא דמוטל ברעב נקטיה ולא נחלקו עליו ר"ז ור' אילא אלא בהך אבל בהא כ"ע מודו דמצי מפקיה לשוכר ומיד הא מיהא מאי דמוכיח מהירושלמי דנפל ביתו וכלליה לבריה דאמרינן דמצי לאפוקיה לשוכר דהיינו דוקא בשוכר בסתם אבל בשוכר לזמן לא דודאי לא עדיף נפל ביתיה או כלליה לבריה ממוטל ברעב דס"ל לר"ז ור' אילא דלא מצי לאפוקיה גו זמניה אבל כשבתו בשביה כ"ע מודו דמצי לאפוקיה להשוכר גו זמניה ומדהוצרך הר"ן ז"ל למימר ומשמע דקי"ל כר"ז ור' אילא וכו' משמע דלר' אמי אפילו אם נפל ביתיה או כלליה לבריה אפילו בשוכר לזמן מצי לאפוקי גו זמניה

ומעתה מ"ש ה"המ ז"ל בפ"ו מה' שכירות דין ט' ע"ד רבינו שכתב שם נפל ביתו וכו' שהוא בשוכר סתם אבל בשוכר בזמן לא מצי לאפוקיה ושכ"כ הרשב"א ז"ל נלע"ד דאינו מוכרח דא"ל דר' פוסק כר' אמי דגמרין לא מפליג בהכי וכבר הוכחנו מדברי הרשב"א והר"ן דס"ל כך לי המוכר מפני זלעפות רעב כך היא המדה בנפל ביתו או כלליה לבריה דבכולהו אע"פי שהשכירה לזמן מצי לאפוקי לשוכר אע"ג דלא מטא זמניה. ומצאתי עוד במקו' שם שכתב משם הר"י בן גיאת ז"ל דהא דמת משכיר ברעב אי לית ליה מידי אחרינא לזבוניה וכן נמי בנפל בשביה הוא או בניו וצריך למכור זה בפדיונו ולא מצא מי שיתן מעותיו באותו בית עד שיצא השוכר מביתו מצי לאפוקיה לאלתר ומוריד בו הלוקח מיד ע"כ דברי הרב ז"ל דעת שפתי הגאון ז"ל ברור מללו דפוסק כר' אמי ולא כר"ז ולא כר' אילא וכן דעת ראבי"ה ז"ל הובא בהגה"מיי פ"ו מהלכות שכירות אות ו' ע"ש ואפשר משום דבתלמודא מודא דידן מסתם לן סתומי וכדכתי' וא"כ לפי"ז איכא למימר שזו היא ג"כ דעת רבינו ז"ל דסתם לן למימר דבכל גוונא דינא הכי ושלא כד' ה"המ ז"ל וליכא למימר דר"י אבן גיאת ז"ל בשוכר בסתם הוא דקאמר ודלא כר' ניסא דאמר דנשבית בתו קי"ל כר' אמי דודאי דברים הללו מוקצים מן הדעת מכמה אנפי

ואבא היום אל עין משפט במשכיר שהשכיר את ביתו לזמן וריע מזליה במשאו ומתנו והשתרגו עלו על צוארו חובות לשאינם בני ברית ולא נשאר לו כי אם גוייתו ואדמתו הממושכנת לזולת ואכתי לא מטא זמניה למפרק וישימוהו בבית הכלא מקום אשר אסירים המלך אסורים אי דיינינן ליה כנפל בשביה או ממושכן ביד גוים וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מלוה דין ו' והעתיקו הטור סו"סי ק"א שכ' דמי שיש עליו חובות לישראל וגוים מגבה לישראל כל מה שיש לו וכשאסרוהו הגוים מחוייבים כל ישראל לפדותו וכ"כ ה"המ שזו תשו' להרי"ף ז"ל והג"מיי כתב שכ"כ הרי"ף והר"י אבן מיגאס ז"ל וכתב ה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו שם אבל אם קדמו הגוים ואסרוהו פורע תחלה לגוים לפדות עצמו עכ"ל מדברי הגאונים הללו מוכח דס"ל