משכנות הרועים תשלג

ע"פי חזרת חלילה ורצה ראובן לשכור אותו הבית ללוי ויענהו שמעון שותפו הלא טוב הדבר תת אותה לי מתתך אותה לאיש אחר וראובן מאן ימאן בכתף סוררת הנה דעת הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' קס"ז דהדין עם שמעון ע"ע וע"ע בסמ"ע ובט"ז ז"ל שם ואנן בדידן לפעמים כשאנו רואין כונת ראובן להקניט את שותפו דנים להם. כדעת הרדב"ז ז"ל הלזו ועיין בתשו' מרן שבס' אבקת רוכל הנדפס מחדש סי' קי"ח ובה' המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קי"ז ובתשו' הרב מוהרח"ש ח"א סימן ך' וכ"ו וכ"ז ולה' בית דוד ז"ל סי' ס"ד אות ה' ולה' בני יהודה ז"ל סי' מ"ג ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות

ובשנת תקס"ג לפ"ק קמנו ונחעודד ב' בתי דינים בעיר א' הזאת העיר יע"א יען דבר המצוי ומלתא דשכיחא היא וכל יומא ויומא רמו תגרא על דין עסק הסכמנו הסכמה גמורה לדון ע"פי ההסכמה הלזו ודי"ן ההסכמה וחתומים בה. בענין השכירות אי דיינינן ביה דינא דשותפי או בן המצר עלתה הסכמתנו דלא דייני' בה דינא דב"מ ושותף. אלא דוקא אם רוצים לזכות בה או להשכירה לבנו השוכן איתו בדוחק וזולתי זה יכולים הבעלים להשכירה לאחרים לכל מי שיכשר בעיניו למי שהוא הגון ולית בה דינא דב"מ ושותף וקבלנו ע"ע על כל הדורות הבאים אחרינו התקנה זו בחומר ובחוזק כתקנות הצבור הנעשים בישראל עד עמוד הכהן הגדול לאורים ותומים והיה ה' למלך על כל הארץ וכו' כי"ר

הלא כ"ד עמוסי התלאות החותמים פה מתא תונס יע"א בסדר ושמרת ועשית בשנת ההיכ"ל להבנו"ת היא שנת התקס"ג ליצירה והכל שריר ובריר וקיים

הצעיר שמואל כהן יצחקי ס"ט

הצעיר עוזיאל אלחאייך ס"ט

ע"ה אברהם טייב ס"ט

ע"ה דוד טייב דוד גז ס"ט ס"ט

הצ' אברהם אבוקארא ס"ט

ע"ה חזקיה יצחק מזרחי יריע שרעפי ס"ט

הצ' משה סוזין ס"ט

יצחק טייב ס"ט

אליהו חי בורג'ל

ס"ט

(קסו) שכירות. ראובן השכיר חנותו לשמעון לזמן שלש שנים ודר בה ולמקצת ירחין מחזי חזי דלא אתדר ליה והניחה ריקנית במספר ירחים ואז עמד שמעון השוכר והשכירה ללוי לתשלום זמן המוגבל בק"ס כדחזי ויהי כשמוע ראובן עמד וערער על לוי באמור אליו אני רוצה לזכות בשלי ולוי השב ישיב כי כבר זכה במקחו יורה המורה לצדקה שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הלא ידעת מה שנתבאר בטוש"ע סי' שי"ז דמצי בע"ה למימר אני אטרח בשלי ולדידיה יהבינן ליה ע"ש ונלע"ד דה"מ היכא דאכתי קיימא ארעא ברשותיה דשוכר קמא ולא חלו בה ידים אבל אי כבר נפקא ליה מרשותיה והלכה והיתה לאיש אחר לא מסלקינן לה מרשותיה ודמדומי ראיה מדינא דב"מ קי"ל דאם מכרה לבעלים הראשונים אין בן המצר מוציאה מידו ואם מכרה לאחר אין בעלים הראשונים שונים מוציאין מיד הלוקח כמ"ש בטוש"ע סי' קע"א סל"א ע"ש. וה"נ דכוותה והכי רהיט ודייק לישנא דהרמב"ם ז"ל ואחריו נמשך מרן בש"ע סי' שי"ז דוק ותשכח. ובאמת שדבר זה מסברא קיימתיהו ואח"כ זכיתי ומצאתיהו בתשו' מוהרשד"ם ז"ל סי' רצ"א אות טו"ב ישמח לבי ויגל וע"ע בתשו' הרב כרם שלמה ז"ל ח"מ סי' ע"ו גם הרב דבר משה ח"ב סי' פ"ט זו הלכה העלה ע"ע ולאפוקי מי שפקפק עלי בהוראה זו ותהי האמת נהדרת ונתבאר עוד שם שאם לא ערער המשכיר קודם שישכיר לשוכר הב' ע"י הב"ד לא מצי תו לערער ומה שעשה עשוי וע"ע בתשו' ה' משאת משה ז"ל ח"ב סימן ע"ג: האמנם אם הקרקע ההוא דר בה בתורת משכונה ואכתי לא מטי זמניה לא מצו למזבן ליה לאחריני דמצי אמ"ל משכיר הא' נוח לי והב' ק' ממנו כמ"ש בטוש"ע סי' קע"א ע"ש הא מיהא או אשתלים קסטיה מצי למתרי ביה קמי בי דינא דלא פרעיה ומאי דמסיק ביה מצי למזבן ליה לאחריני ולית מאן דימחא בידיה כנלע"ד הקצרה

(קסז) כבירות. קי"ל המשכיר ביתו בסתם ונפלה ביתו ה"ז מוציא השוכר לאלתר בטוש"ע סי' שי"ב סי"א ע"ש ובנפל ביתו של בן המשכיר נראה לכאורה לומר דה"נ מוציא את השוכר מדגרסי' בירוש' סו"פ השואל המשכיר בית לחבירו וביקש למוכרו אמרי' נמי לא על דעת שוה ימות ברעב ר"ז ור"א תרויהון אמרי מ"מ קנוי לו אלא דהוא אמ"ל שבקיה עד דימלי אנקלוסים דידיה אתא עובדא קומי ר' ניסא ולא קבל ומה פליג אמרי ברתיה הות ממשכנא גבי חד רומי בגין כן הורי כרבי אמי ע"כ כך היא הגי' הישנה והובאה גי' זו בהרשב"א ז"ל ח"ג סי' ע"ח ובמקו' לשם ריש פ' השואל כמ"ד לדף ק"א דף קס"ב ע"ד מהספר וכתב ע"ז משם ר"י בן גיאת ז"ל היכא דמוטל משכיר ברעב אי לית ליה מידי אחרינא לזבוני וכן נמי בנפל בשביה הוא או בניו וצריך למכור זה הבית בפדיונו ולא מצא מי שיתן מעותיו באותו בית עד שיצא השוכר מתוכו מציא לאפוקיה לאלתר ולהוריד בו הלוקח מיד עכ"ל הרב ז"ל נשמעינה מן הדא אע"ג דשכורה היא היכא דנשבה בן מוכר והלוקח יורד בה לאלתר וחשבינן ליה לבן כאלו הוא מאריה דארעא דון מינה בנפל ביתו של בן המשכיר דחשבינן ליה כאלו הוא מאריה דביתא ומצי לאפוקיה להשוכר ויורד בה הבן. ואיכא למימר דנשבה שאני שהוא מסור ביד גוים דלא מרחמי ואמרו ז"ל שבי קשה מכולם ורמיא מצוה זו על כל ישראל לפדותו אלא כיון דאביו יש ספק בידו לפדותו ע"י מכירת אותו בית עליה דידיה דמיא מלתא משא"כ בנפל ביתו של בן המשכיר דאמרינן יטרח וימצא בית אלא דלאביו דהוא מאריה דביתא לא אטרחוהו רבנן ומפקיה לשוכר ויטרח איהו תדע דשאני לן בין נפל ביתו לנשבה בנו דבנפל ביתו הסכמת הרשב"א ז"ל שם בתשובה ומסתייע מהירוש' אשר הונף ותשו' כתבה מר"ן ז"ל שם בקיצור וה"המ ז"ל בפ"ו מה' שכירות דין ט' כ"כ משם הרשב"א ז"ל וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל שכתב הואיל והגיע זמנו וכן שמיע ליה להנמק"י ז"ל בפירוש רש"י ז"ל ע"ש דדוקא שלא בתוך זמנו ואילו גבי נשבה בנו אמרינן בירושלמי דאפילו בתוך זמנו מצי לאפוקיה לשוכר ודכוותה נמי גבי נפל בית בנו לא מצי לאפוקיה לשוכר אפילו שלא