משכנות הרועים תשלא

וכתב ע"ז בדף ע"ד ע"א וז"ל אלא דאיכא לעיוני הואיל והנפקד אינו יודע אם הוציאה לחוץ א"כ אינו יכול לישבע שלא פשע וכו' והרי כתב הבע"הת ז"ל דכל ש שומר שאינו יכול לישבע שלא פשע חייב לשלם והביא ראיה מהרא"ש ז"ל והדר ק"ל להרב ז"ל על הבע"הת דאמאי לא הביא תלמוד ערוך הוא בידינו דקאמ' כל לא ידענא פשיעותא היא ומש' דטעמא הוא משום שאינו יכול לישבע שלא פשע הואיל ואינו זוכר אנה הניחו אינו יכול לישבע שלא פשע דדילמא פשע והניחו במקום שאינו משתמר ומשו"ה חייב עכ"ל. דעת שפתיו ברור מללו דאם ברור לו שלא פשע בשמירתו אף אם נשכח אנוס הוא וישבע במה שיכול לידע אלא מכיון שאינו זוכר אנה הניחו אינו יכול לישבע שלא פשע והשכחה הוכח תוכיח דדילמא פשע והניחו במקום שאינו משתמר. ואהמ"ר שאין זו שיטת ההלכה אלא אפילו ישבע שהניחו במקום המשתמר אלא שאינו זוכר אנה הניחו' נק' פושע ומה"ט חייביה רב נחמן. שוב מצאתי הדבר מפו' בשם הריטב"א כי באה במקובצת לשם וז"ל כל לא ידענא פשיעותא היא אפי' אמר יודע אני שהנחתים במקום המשתמר אלא שאיני זוכר מקומם דאפי"ה חשי' פשיעו' כי הי"ל להניחם במקום שינתנו לו כשיתבעם ממנו עכ"ל וכן נראה שהיא דעת מרן ז"ל בש"ע סימן קפ"ה ס"ט דפסק בנותן כליו לסרסור למשכנם לו ואמ' איני יודע אצל מי השכנתים פשיעותא היא וחייב לשלם עכ"ל ובוודאי דהממשכן ומלוה על המשכון מקום המשתמר הוא ואפי"ה חשיב פשיעותא והרי"ף ז"ל מאריה דהאי דינא מהך דר"ן דכל לא ידענא פשיעותא היא כמ"ש הריטב"א ז"ל בסיום דבריו שם ומה שהאריך עוד ה' מקור ברוך ז"ל בענין בריא בחיובא וספק בחזרה ע"ש וכבר עמדתי ע"ז במ"א בס"ד וכעת ראיתי לה' דבר משה ח"ב סי' פ"ו שעמד בדברי הת"הד שהביא הרב ז"ל והמורם בדברי ה' מקור ברוך בענין השכחה שהיא אונס ולא פשיעה ושכ"כ ה' מוהרש"ך בשניות סי' ק"ה ע"ש בסוף ע"ב ולפום מאי דכתי' משם הריטב"א אח"הר אין הדבר כן

והרב משפט צדק ז"ל שם בח"א סימן ל"ג נשאל בשוכח לסגור הארגז ונאבד ממנו והשיב דהוי פשיעותא דוגמא למ"ד כל לא ידענא פשיעותא היא א"כ הרי התם מאחר ששכח היכא הניחם וחשיב ליה פשיעותא וכו' עכ"ל. מ"ש דוגמת למאי דאמרינן וכו' אינו מדוקדק התם דהניחו במקום המשתמר אפי"ה כי אמר לא ידענא היכן אותבינהו חשיב פשי' כ"ש בהניח הארגז פתוח דהו"ל שאינו משתמר וכן מהך דמייתי דשנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל א' אומר שלי המאתיים דחייב לשלם לכל אחד מאתיים דהו"ל למידק מי הוא בעל המאתיים ומי הוא בעל המאה הרי דהגם די"ל שדייק אלא ששכח עכ"ז נקרא פושע וחייב עכ"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שאלה דין ד' כתב וז"ל שהרי הוא פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד ואחד על כיס שלו עכ"ל. והעתיקו מרן בש"ע רי"סי ש' ע"ש גם הרב בע"הת סי' ט"ל ח"ב סי' א' כתב וז"ל ופריך רבא הא דקתני שמפסיד מנה משלו משום פשיעותא דיליה דהו"ל למכתב שמיה דמפקיד גבי ממונא כי היכי דלא לחליף ליה עכ"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל הובא במקובצת ולפ"ז אין ראיה לומר די"ל שדייק אלא ששכח וכו' דפשיעותא היא במה שלא כתב שם כל אחד על כיסו ולא שדייק ואח"כ שכח ועיין בתשו' ה' שער אפרים ז"ל סי' כ"ח מ"ש הרב בנו וכעת נדפסו תשו' הרב בני אהרן ז"ל ובסי' ל"ז עמד בחקירה זו אי שכחה חשי' אונס או פשיעה ועיין במור"ם ז"ל סי' קכ"א ובה' סמ"ע ז"ל שם ובה' דבר משה ז"ל סי' פ"ב

(קמט) שטרות. שטר השות' לא שייך למטען ביה שטר אמנה הוא עיין למוהרש"ך ח"א סי' ח' וע"ע לה' משאת משה ח"ג ח"מ סי' ו' ואין לו דין שטר לגבות בו ממשעבדי אפילו במת שמכר ונתן אחר שנודע ההפסד ועיין להכנ"הג סימן קע"ו בהג"הט אות ל"ג וע"ע בתשו' הרב משאת משה שם ועיין לעיל בדיני שותפות סי' תכ"ח בס"ד

(קן) שטרות המנהג הפשוט שכל השטרות שכותבים הסופרי' הנייר כפול לב' דפין אם יצא לפנינו שטר שאין בו אלא דף א' והדף האחר ליתוהי אין לחוש לשמא הוה כתיב ביה תברא אלא שאם אירע שהלוה טוען שפרע מקצתו ובפניו נכתב לאחורי השטר אלא שלא דקדק הדק היטב כי הוא לא כתב אלא על דף האחר וזה היה מעשה ונחקר הדבר חיקור דין ונתאמתו דברי הלוה והודה המלוה ולא בוש אי לזאת כשהשטר עומד בעינו ונקרע ממנו הדף האחר והוא יוצא נגד היורשים מצוה על הדיין לתור לדרוש ולחקור כדבעי ליה למעבד ולהוציא לאור דין אמת לאמתו אמתו ועיין לה' בית דוד סי' י' מהספר

(קנא) שטרות. ראובן הוציא שט"ח על יתמי שמעון שאביהם חייב לו מנה ונמצא טלאי ע"ג השטר מאחוריו וטענו היתומים דילמא פרע אביהם מקצתו או כולו ונכתב ע"ג א"נ נקרע בקרע ב"ד או תברא הוה כתיב עליה וע"י הטלאי ה'ן נסתר מחמ'תו וראובן ישיב אמריו לא זה ולא זאת רק שע"י הליחה נתמסמס עשה לו עזר כנגדו למען יעמוד ימים רבים. שורת הדין כל כ"הג מלתא דרמיא על הב"ד להחמיץ את הדין ולרבות בחקירות ולהביט במקום קרע ב"ד אם רשום הקרע עדיין נראה חו"ש לעין או אם אפשר להסיר הטלאי ולדקדק בו אם יש גרר או מחק אחורי השטר וכן כל כיוצא בזה והנכון שקודם שיעשה הטלאי יעמוד עליו ב' עדים המה יביטו יראו שהנייר. חלק ואחר שיעשה הטלאי כותבים ע"ג הטלאי ויעידו שראו הנייר שהוא חלק ואחז"ר מצאתי תשו' שלימה להרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תשמ"ח שנשאל על נדון כזה ממש וצדד צדי צדדין והעלה דלא מגבי' ביה מיתמי אבל אם היה אביהם קיים יש צדדין להכשיר תלי"ת

(קנב) שטרות. מי שקנה מטלטלי מחבירו ולא הוו ליה זוזי ללוקח וכתב עליו שט"ח על דמי אותם המטלטלים טלים נראה דאינו יכול לחזור בו אע"ג דלא משך דאון כאן בית מיחוש שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה וכ"הג בקרקע פסק מור"ם ז"ל סי' ק"ץ דקנה ועיין לה' מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' קי"ו ולה' מח"א ז"ל הלכות קנין מעות סי' ה' ולעיל במע' אות מ' מדיני מכירה סי' בס"ד מ"ש באורך אבל בעיקר מכירת המטלטלין בשטר לא מהני דמספר מקנה גמרי' ליה והתם במקרקעי הוא דכתיב והרשב"א ז"ל הרבה ראיות לזה ועיין מ"ש מ"ש לעיל שם בס"ד ועיין למופת דורנו הרב חיד"א ז"ל בס' חיים שאל סי' ע"ו באורך

(קנג) שטרות מי שהוציא שטר מכר בעד א' ומביא עד אחד שהיה שם