משכנות הרועים תשל

שטר על ראובן שכתוב בו שחייב לו כל אשר ימצא בפנקס החר"א הנז' בקש"מ והענין לפי שהיה מוכר לו סחורות ופורע לו קצת ואח"כ קונה ממנו סחורות אחרות ופורע לו ג"כ קצת וכעד"ז וכעת נפל הפרש ביניהם שראובן טוען שפרע לו ממ"ש בפנקסו והחר"א טוען שכבר חייב עצמו בכל אשר ימצא כתוב בפנקסו. ואמרתי נחזי אנן אי מצי טריף ממשעבדי בהאי שטרא או לא נראה פשוט דלא חשיב שטר גמור לגבות בו ממשעבדי כי לא פורש בו סכום החיוב ועיקר סמיכתו על הפנקס אין בו כדאי לגבות בו מהמשועבדים וכבר כתב הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות בסו"פ ג"פ אהא דתנן התם הוציא עליו כת"י גובה מב"ח וכו' וכת' עלה הרי"ף ז"ל דאי טעין לוה פרעתי מהימן וטעמ' טעים הרמב"ן ז"ל דכיון דאינו גובה ממשעבדי לא מצי אמ"ל א"ה שטרך בידי מאי בעי ע"ש ומינה לנ"ד. שו"ר להרב מוהריב"ל בח"ג סי' נ"ה שנשאל בזה שטען הלוה שיש לי בכלל הסך שלשים פרחים רבית והמלוה מכחיש מייתי ס"ס שמא הלכה כמ"ד בכת"י אינו נאמן לומר פרעתי ושמא ה' כמאן דאמר דטענת רבית אינה טענה ועוד בה מלשון טופיינא דכתב בשטר ע"ש מכלל דבריו למדנו שכל שלא נעשה בכל אלה נאמן לוה לומר פרעתי ועיין להכנ"הג סי' ס"ט אות י"ג וי"ד בהג"הט

(קמו) שטר בא מעשה לפנינו באחד שהוציא שטר מתנה וכתוב בו הוו עלי עדים וקנו ממני בקש"מ וכתבו וחתמו ותנו ביד פ' וכו' ובסוף השטר לא נכתב וקנינו מיד פ' וכו' והכשרנוה ממ"ש מוהריב"ל דחזקת שליח עושה שליחותו ואשתמוטי הוא דקא משתמיט מניה לכתוב כן כמ"ש הכנ"הג סי' מ"ג אות כ"א בהג"הט ועיין בסמ"ע ריש סימן מ"ד ובה' פני משה ז"ל ח"ב סימן צ"א וה' זרע אברהם חלק ח"מ סי' ו' דע"ז וע"ע שם בש"ך סי' מ"ד וע"ע בתוס' דפ' ג"פ דקס"א ובפי' רשב"ם ז"ל גבי מאי דאמרי' התם צריך לחזור מעניינו של שטר ובתוס' ובמקובצת וחידושי הרמ"ה ז"ל שם ועיין להכנ"הג ז"ל א"הע סי' מ"ב אות צ"ז בהגהב"י מ"ש משם ה' מוהר"י אלבלידא ז"ל

(קמז) שטרות. ראובן הלוה מנה לשמעון בפני עד אחד וקבע לו זמן לפרעונו וקבל מיד העד ההוא ק"ס וכתב עליו שטר וחתם העד בזמנו ביום פ' ואחר ה' ימים הזמין עד אחר וקבל ממני ק"ס והראה לעד הב' השטר הכתוב וחתם עליו וכשבאו לפני להתדיין נגלה אלי הענין מתוך דבריהם שכך היה מעשה והזמנתי לעדים וכן הגידו לי שכך היה המעשה ואמת הוא כי בתום לבבם ובנקיון כפם עשו זאת אלא שלפי האמת הו"ל שטר מוקדם דחיישינן דילמא אתי למטרף מזמן הא' וקי"ל דאף מזמן המאוחר אינו טורף משום גזירה דילמא אתי למטרף מזמן הראשון אלא דמבנ"ח מיהא גבי כיון דלאו במזיד עבד כמבואר כ"ז בטוש"ע סי' מ"ג ובודאי דשטר בע"א אינו טורף ממשעבדי

שוב בא מעשה לידי בהפך שהשטר לא נכתב עד שנזרמן לו העד הב' והעד ב' שהוא קבל הק"ס מידו וכתב השטר מזמן השני וחתם בו והעד בא' חתם ג"כ בשטר מזמן הכתוב בשטר שזמנו מאוחר ובודאי דכשר הוא

(קמח) שכחה. נמצא כתוב. אצלי גירסא דינקותא וראיתי לעמוד בטענת שכחתי אי חשיבא אונס או פשיעה ונ"מ טובא לענין דינא ובפרק אלו מציאות דף ל"ה אמר ההוא גברא דאפקיד גבי חבריה וכו' אמ"ל ר"ן זיל שלים כל לא ידענא פשיעותא היא ע"ש והיא מוסכמת מכל הפוסקי' לך נא ראה וכן ממאי דאמרי' פ"ב דביצה די"ז ההוא סמיא דהוה יתיב קמיה דשמואל אשכחיה דהוה עציב אמ"ל אמאי עציבת אמ"ל דלא אותבית עירובי תבשלין וכו' לשנה וכו' אמ"ל פושע את לכ"ע שרי לדידך אסיר ע"ש בפירש"י והרז"ה והר"ן בפי' ההלכות ובמקו' לשם אמנם צל"ד מאי שנא שנה ראשונה משנה שניה ולקמן יתבאר בס"ד

ותבט עיני למקור מים חיים בכניסתו שכתב בזה דברים נגדיים סתרא"י נינהו דבא"ח סי' שי"ח אות הג"הט שכתב משם מהר"ם מינץ ז"ל. דהשכחה שוגג מקרי ע"ש ובח"מ סי' אר"ץ בהג"הט אות ה' כתב משם הרב מקור ברוך סימן נ"ב ומטי בה משם מוהרש"ך ז"ל דהשכחה אונס היא ולא פשיעה ע"ש ולשם בהגהב"י אות י"ו כתב משם הרב משפט צדק ח"א סי' ל"ג במי שהניח התיבה פתוחה ושכח לסגור אותה דמקרי פושע ע"ש וכעת ספרים אלו אינם בנמצא אתנו להתבונן בהם מחלוקת זו על מה אדניה הטבעו ע"כ נמצא כתוב אצלי ואחר עבור זמן רב משלשים שנה זכיתי לקנותם

וראיתי למהר"ם מינץ ז"ל שנשאל על דבר יעקב ששלח לראובן לשכור לי שליח לשרתו אדהכי והכי אירע לו אונס ליעקב שאינו לוקח משרת וראובן ידע מזה האונס ושכח והשכיר את שמעון על זה כתב הרב ז"ל דשכחה הוי שוגג ולא פשיעה מדאמרי' מרי' בפ' כיצד דף כ"ו דגבי נזיקין ריבה הכתוב לחייב שוגג כמזיד ואונס כרצון אבל לא לענין ד' דברים ואמ"ר היתה אבן מונחת בחיקו הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה לענין נזיקין חייב דהא מרבינן לחייב שוגג כמזיד ולענין ד' דברים פטור ופירש"י ז"ל אע"ג דהכיר בה הוייא שכחה שוגג ולא פשיעה ש"מ דאי לאו הריבוי אפי' מנזק פטור עכ"ל ואי ק"ל דא"כ הו"ל סוגייא דפרק המפקיד ודפרק כיצד פלג"ן בהדייהו דהתם בפ' המפקיד קרי בחיל כל לא ידענא פשיעותא היא והכא איצטריך ריבויא לרבויי נזק ובד' דברים פטור דליכא ריבויא דלא מקרי פושע והרמב"ם בפ"א מה' חובל דין ט"ו פסק להך דרבא ובפ"ד מה' שאלה דין ז' פסק להך דר"ן. ע"כ נלע"ד לחלק בין הנושאים דשאני שומר כיון דקבל עליה נטירותא מאי דיהבו לגביה מילתא דרמיא עליה למיהב דעתי' היכא אותבינהו בינהו לאהדורי פקדונא למאריה אמטו להכי אמרי' כל לא ידענא פשיעותא היא כי דרמיא עליה למנדע כי תבע ליה מאריה דפקדונא משא"כ גבי אבן בחיקו אע"ג דהכיר בה כיון דלאו לנטירותא קיימא אלא למלתיה הוא דאנחה לא רמיא עליה מלתא למנדע אמטו להכי בכ"הג שכחה שוגג הויא ולא פשיעה ונדון הרב מלתא דלא רמיא עליה למידכר לההוא אונס דאיתנס יעקב בע"ה ולפ"ז במלתא דרמיא עליה למנדע כגון גבי פקדונא לאהדורי למאריה שכחה הויא פשיעה אבל במידי דלא רמיא עליה למיקם בידיעתו שכחה הויא שוגג

והרב מקור ברוך ז"ל שאול נשאל במי שמשכן אצל חבירו חפצים ומכללם שלשלת זהב והניחם בארגז וכשבא להחזיר המשכון לבעליו לא מצאה ולא ידע אם נאבדה מהארגז או לפעמים שהוצרך להוציא חפציו מהארגז הוציאה ושכח להחזירה בארגז