משכנות הרועים תשכט

דסתמא ש"מ מידק דייק ויהיב אא"א דרבנן לא אלמוה רבנן כולי האי דתו לא מצי למימר הדרנא ודייקנא בחשבוני ולא פש לי גביה ושפיר מצי לאורועי סתמא דשכ"מ מידק דייק כנלע"ד ליישב דעת רבוותא דפשיטא להו דמכ"ש דאורייתא דאצטריך קרא למעוטינהו מאונאה וק"ל א"ה כיון דקנייה לשט"ח מדאורייתא היכי תו מצי מחיל ופירשו משום דטעין מוכר עיינתי בחשבו' ולא פש לי גביה ולא מידי והתוס' שם כתבו ויש לדחות דלעולם אפילו הוי מכירת שטרות דאורייתא יכול למחול עכ"ל ודבריהם הללו כהלכתא בלא טעמא ובתחלת דבריהם כתבו דאי הוה מכר שטרות מדאורייתא אמאי מוחל עכ"ל מוכח דפשי' להו כל דהוי מכר מדאורייתא לא מצי מחיל והשתא פשיטא להו איפכא והרא"ש והר"ן ז"ל כ' טעמא דשני שעבודין יש למלוה על הלוה ולקמן יתבאר ע"כ מההעתק

וכעת מצאתי במקו' בפרק הכותב דק"ל לרבוותא והוא פי' ר"ח בין למאן ד"ד דגרמי ובין למאן דלא ד"ד דגרמי כדכתי' בעניותין עלץ לבי ויגל גם הרב גד"ת ז"ל שער נ"א ריש ח"ו הקשה למאן דלא דאין דינא דגרמי ע"ש והא דלא ק"ל נמי למאן דדאין דינא דגרמי אמאי משלם דמי כוליה שטרא משום דהבע"הת שם סי' ו' פסק כמ"ד דלא משלם ליה אלא מאי דיהיב ליה ע"ש ואנן בדידן ק"ל שפיר דר"ח אדר"ח וכדכ' בעניותין:

ומה שכ' עוד במקובצת דטעמא דמצי מחיל משום דמצי אמר דייקנא בחש' או פריעא הוא ולא דקטעין הכי ע"ש. באמת שכך עלה בדעתי הקלושה לסלק מעליהם תמיהת הרי"ף ז"ל דא"כ מאי ומחלו דקאמר ושאר פרכי ויש סיוע לזה ממ"ש דיכול למימר וכו' ר"ל מגו דיכול למימר עיינתי וכו' והדרי בי שבספר שערי צדק מתשו' הגאונים שער ג' ח"ד סימן ג' כתב משם כ"ב צמח גאון וז"ל והלכתא המוכר שט"ח לחבירו ומחלו מחול דאמ"ל מוחל השטר ללוקח חזיתי בחשבוני בוני ועיינתי ולא פש לי גביה ולא מידי ואחילתיה לותיה ואפילו בן המוכר יכיל למימר ומחיל עכ"ל מפורש יוצא דמימר אמר הכי ולא משום דיכיל למימר חזיתי בחשבוני וכו' מצי מחיל וע"ק דאי בטען פריעא הוא לא משלם ליה דמי מה שלקח הימנו דמכירה בטעות הואי אבל אי מחיל ליה משלם כל דמי שטרא ועוד מכשורא לצלמי מדין מזיק והיכי מהימן למימר דייקנא במידי דפריע דבמחיל קא משתרשי ליה זוזי מאי דביני ביני כדכתי'

וכתב עוד במקובצת אבל הפירוש עדיין אינו נכון תק"ל במקום שח"ל מי מהימן הרי אמר שטר אמנה אינו נאמן וכן כשאמ' פרוע הוא אבל השתא דקי"ל דאי חזר ומחלו מחול אפשר דאי אמר פרוע נאמן אבל למתלי הא בהא לא עכ"ל ולשון מגומגם קצת וע"ש במקו' לדף י"ג שהרבה דיעות כתב בזה אם נאמן לומר פרוע כיון דלא קא מרע לשטרא וסתם שטרא לגוביינא קאים ונקיט שטרא בידיה משום פשיטי דשט' עש"ב וכ"ה בבע"הת שם ח"ב ע"ש מה שהאריך בזה ומאי דק' לענ"ד ושכן מצאתי במקו' ובה' גד"ת למאן דלא דאין דינא דגרמי לית ליה אלא דמי ניירא דכיון דמוכר קאמר לא פש לי גביה מידי הו"ל מקח טעות וגובה מה שנתן ורש"י ז"ל פירש כלו' אומר שלא מכר אלא הנייר והרי הוא בידך עכ"ל והדבר ק' דמי איכא מאן דזבין ניירא במנה אלא ר"ל כיון דמדינא דגרמי לא מחייב אלא דמי ניירא מיהא מחייב דמזיק ממון ממש הוא אבל לדעת רבוותא ק"ט כיון דאין כאן מקח כלל שלומי מעליא בעי לשלומי ליה דהו"ל הנך זוזי בהלואה גביה וכדכתי'. ונראה שגם דעת רבינו האיי גאון ז"ל דמכירת שטרות דאוריי' שמצאתי לו תשובה בספר שערי צדק שער ו' ח"א סי' י"ט שנשאל בראובן שמכר לשמעון חפץ אחד בחמשים זוז ואח"ך נודע למוכר שאותו חפץ שוה מאה זוז ונשאל לחכמים ואמ"ל שהדין עמו ועמד לוי וקנאו ממנו במאה זוז וקבל בקנין שמכר לו אותו חפץ שביד הלוקח הא' וכששמע הלוקח הא' עמד ונתפשר עם המוכר ואמ"ל ללוקח הב' כבר מחלתי לו על האונאה ופסק שהדין עמו מדאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ע"ש והרי בנדון הזה הקנאה הויא שפיר מדאורייתא בק"ס ואעפ"כ פסיק ותני דיכול למחול מהך דשמואל וא"א דמכירת שטרות אינה אלא מדרבנן היכי יליף מינה דשאני התם דכיון דלא הוי מכירתן אלא מדרבנן אמטו להכי מצי אלל התוס' ושאר פוסקים ז"ל דס"ל מדרבנן דמה"ט הוא דמצי מחיל אבל בנדון הגאון ז"ל שהיא קנויה לו בק"ס מדאורייתא היכי מצי מחיל ועיין בתשו' ה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' כ"ג והכנ"הג ז"ל שם אות ז"ן בהג"הט אלא ודאי דס"ל להגאון דמכירת השטרות מדאורייתא וטעמא דמצי מחיל אפשר דס"ל כדעת הנך רבוותא. אלא שמצאתי להגאון ז"ל בתשו' אחרת סי' ט"ו דקא יהיב טעמא דמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו אינו משלם לו אלא אותם הדמים שנתן כדקי"ל המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו דיש לו מעות ויש לו שבח וכו' משום דמעיקרא זביני ריעא הוא דידעי אינון דמבעי ליה לשנויי שטרא ולמכתביה בשמיה וכיון דלא עביד הכי דין הוא שיטול מעותיו שנתן בשטר עכ"ל גם הרא"ש והטור שם סל"א הביאו תשובה זו משם רב שרירא גאון ז"ל בשינוי קצת ע"ש ומדמהדר לאשכוחי טעמא למה דאינו משלם לו אלא אותן הדמים שנתן ואם איתא ת"ל כיון דנפק דק ואשכח דלא פש ליה לגביה ולא מידי אשתכחו הנהו זוזי דזביני בהלואה לגביה ולא מצי למיהב ליה טפי ממאי דשקיל מניה דמחזי כמאן דשקיל מניה רביתא אלא שאני תמיה דמאי ק"ל מהך דמוכר שדה ונמצאת שאינה שלו דיש לו מעות ויש לו שבח דאדרבה שמואל גופיה פליג עלה וס' מעות יש לו שבח אין לו וטעמיה דשמואל כיון דלית ליה קרקע מחזי כרבית ופירש"י ז"ל הואיל ואין קרקע זו שלו נמצא שאין כאן מכר והמעות מלוה אצלו וכשמשלם יותר ממה שנטל מחזי כרבית כדאיתא בפ"ק דמציעא דף י"ד ע"ש אלמא ס"ל לשמואל כל שהמכר בטל אי שקיל טפי ממאי דיהיב מחזי כרבית כיון דקמו ליה ברשותיה כמלוה ומ"ש רבוותא סתמא דש"מ מידק דייק והדר יהיב לדוגמא בעלמא נקטוה דבפ' מ"ש דקמ"ח ב' אהא דאמר"ן ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק וכו' ודילמא עיוני קא מעיין והדר יהיב ומשני סתמיה דש"מ מידק דייק והדר יהיב ע"כ והיינו למידק למי ירצה יתן ולמי מרבה ולמעט אבל למימרא דמידק דייק בחוש' ואתבריר ליה דלא פרעיה ואפי' כי הדר ואמר קים לי בגואי דלא פש לי גביה ולא מידי הדבר קשה וכדכתי' לעיל ועיין לה' מוהרי"קו ז"ל שורש ס"ה ומ"ש עליו ה' גד"ת ז"ל שער כ"ח ח"ה סימן ב' באורך ואין כאן מקום להאריך

(קמה) שטר. מעשה בא בפנינו שהחר"א קטן ז"ל הן בעודנו חי הוציא