משכנות הרועים תשכח

דף מ"ז בעי למימר תלמודא דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן ע"ש והיא הלכה. פסוקה מכל הפוסקים כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו סכ"ג וטעמא דיכול למחול אפליגו בה רבוותא ז"ל

ובשנת שמר"ה נפשי לפ"ק הייתי בכפר נאבל מדבר הוות לתפ"ץ עמדתי על ענין זה ואין כלי אומנותי בידי והנה בעת"ה רציתי לעמוד על שורשן של דברים כפי קוצר השג יד עני אני ע"כ אמרתי יצא עת"ק

משנה א' ודי"ן והרי"ף כתב וז"ל וחזינן למקצת רבוותא דאמרי ה"ט דמצי מחיל משום דיכול לומ' טעיתי בחשבוני ולא פש לי גביה מידי עכ"ל וק' לענ"ד דכי אמר מוכר נמי הכי מי מהימן דהו"ל מודה במקום שחב לאחרים דלכי מודה מפסיד הלוקח ובהדיא אמרינן בפ"ב דכתובות די"ט מלוה שאמר שטר זה שיש בידי שטר אמנה הוא אם הוא חייב לאחריני לא מהימן דהו"ל מודה במקום שחב לאחרים הן אמת דאפליגו רבוותא דאיכא מ"ד דאינו משלם מוכר ללוקח אלא מה שקבל ממנו ולא כל מאי דכתיב בשטרא ואיכא מ"ד דמשלם ליה כל מאי דכתי' ביה בשטרא ואיכא למימר דהני רבוותא ס"ל דמשלם כל דמי השטר וא"כ אינו חב לאחרים בהודאתו דהדר לוקח ושקיל כל דמי שטרא מהמוכר וזה לך האות דר"ח ז"ל ס"ל כדעת הני רבוותא כמ"ש הר"ן ז"ל שם ור"ח גופיה הוא מכת הסוברים דמשלם כל דמי השטר כמ"ש הנמק"י ז"ל בשמו בספ"ק דמציעא גבי מצא שובר דכתבה האשה לבעלה ע"ש. אכתי לא אפרוק דזמנין משכחת לה דהמוכר לית ליה מגרמיה כלום והלוה שפוי בנכסי והו"ל חב לאחרים ועיין בהר"ן ז"ל שם ולקמן יתבאר. ותו איכא למידק מהא דאמרינן ברפ"ק דגיטין די"ד הנהו גנאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי פש ה' אסתירי זוזי גבי חד מנייהו אמ"ל יהבינהו ניהליה למארי ארעא באפי מארי ארעא וקנו מניה לסוף עבד חושבנא בין דידיה לנפשיה ולא פש גביה ולא מידי וכו' אמ"ל קנין בטעות וחוזר וכתבו התוס' משם ר"ח שהיו בע"ד מודים לו או היה הדבר ידוע בעדות ברורה וכו' עכ"ל וכ"כ הרי"ף ז"ל שם משם רבוותא דטעמא תריצא הוא ע"ש א"כ היאך נהימניה במאי דאמר עיינתי בחשבוני ולא פש גביה ועו"ק כיון דמצי למימר טעיתי בחשבוני ומהימן א"כ מאי מהני ליה לפקח דמקשקש ליה בזוזי הא אכתי מצי למימר מלוה עיינתי בחשבוני ובשלמא לאידך טעמא דכתבו רבוותא א"נ דמספק"ל מלתא אי פריע אי לא פריע איכא למימר כיון דהלוה כתב ליה שטרא ללוקח ש"מ דליכא שום ספקא דודאי לא פריע הוא אלא לטעמא דטעיתי בחשבוני כי כתב ליה לוה שטרא מאי הוי כיון דלאו בדידיה דלוה תליא מלתא אלא במלוה דקאמר טעיתי בחשכו' ותו ק"ט דכיון דטעמא דמצי מחיל משום דאמר טעיתי בחשבוני א"כ אגלאי מלתא דלית ליה גביה דלוה ולא מידי וא"כ הו"ל מכר בטעות הוא ולא לחייב ליה מוכר ללוקח אלא מאי דיהיב ליה וכבר נתבאר דר"ח ז"ל סבר לה מר דמשלם ליה כל דמי שטריה ועוד בה מאי קאמר עלה למאן דדאין דינא דגרמי משלם ליה דמי שטרא מעליא ולמאן דלא דאין דינא דגרמי לא משלם ליה אלא ניירא ואמאי כיון דאכתי מצי אמ"ל ניירא הוא דזבנית לך דאין זה מתקבל ועו"ק ממאי דאמרי' התם רפרם אגבייה ביה כשורא לצלמי ר"ל מהיפה שבנכסיו וע"כ מדין מזיק הוא דגובה מן העידית ולדבריהם ז"ל כיון דהמקח בטל קמו להו הנך זוזי גביה דמוכר בתורת הלואה ואינו משלם לו אלא כשאר חוב דעלמא וע"ק מהך עובדא דקריבי' דר"ן דאסבה עצה דתיזיל ותיחול לכתו' דאמה וכו' דמה שייך טענת טעיתי בחשבוני איכא לגבי כתו' דלא ניתנה ליגבות מחיים ולא טעמא דמספק"ל דילמא פריעה היא אם לא שנאמר דילמא אתפסה צררי ודוחק. והרי"ף ז"ל כתב עלה דמהך עובדא איכא למפרך להנך רבוותא ומשמע דרבוותא דטעמא דמודה שמואל שאם נתנו במתנת ש"מ אינו יכול למחול הש"מ משום דלא יכול למימר עיינתי בחשבוני וכו' דסתמיה דש"מ מידק דייק ויהיב עכ"ל איכא למידק נהי דסתמיה דש"מ מידק דייק הא מיהא ה"מ בסתמא אבל אי הדר ואמר טעיתי בחשבוני אמאי לא מהימן מי עדיף סתמיה מפירושיה

והרי"ף ז"ל הק' ע"ד ז"ל דאי איתיה לה"ט אפילו המכנסת שט"ח לבעלה הות יכולה למחול ומדלא יכלה למחול ש"מ דליתיה לה"ט עכ"ל לא הבינותי דאינהו מפרשי דהא דקאמר עלה מפני שידו כידה ר"ל וכבר אית ליה לבעל זכותא בגויה דההוא שטרא והו"ל הודאתה במקום שח"ל ולא מהנייא ובשלמא לגבי לוקח הא מצי גבי שפיר כל דמי שטריה מהמוכר אבל אשה לגבי בעלה מאי אית ליה למעבד אמטו להכי קאמר מודה שמואל במכנסת שט"ח לבעלה דאינה יכולה לומר טעיתי בחש' וכו'

עוד הק' הרי"ף על דברי' ז"ל ש"מ גופיה אמאי אינו יכול למחול הא קי"ל בש"מ דכל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו ואע"ג דסתמיה מידק דייק והדר יהיב עכ"ל ולענ"ד ס"ל לרבוותא דלא דמי נהי דבמתנה אמרי' מידק דייק ומדעתיה קיהיב מדעם דיליה ומדעתיה נמי קהדר ביה אבל הכא בנותן שט"ח דאית ליה גבי אחריני סתמיה מידק דייק בחשבונו ואכתי חייב ליה ושטר מעליא הוא למגבייה מ"ה כי הדר ואמר טעיתי בחש' וכו' לא מהימן ואה"נ אי בעי למהדר ביה מהמתנה בשט"ח היכא דאם עמד חוזר ודאי דמצי הדר ביה אלא דלמחול ללוה בטענת טעיתי בחשבוני וכו' ולא מצי הדר דסתמיה דש"מ דמידק דייק והדר יהיב

עוד כתב הרי"ף ז"ל אלא ודאי ה"ט פריכא הוא דש"מ מצי למחול והא דאמר שמואל שאם נתנו במתנת ש"מ א"י למחול לאו אש"מ גופיה קיימינן אלא איורש קיימי' עכ"ל ובהא פליגי רבוותא ס"ל דש"מ אינו יכול למחול והרי"ף ס"ל דיכול למחול וביורש דעלמא כ"ע מודו דמצי מחיל לדעת רבוותא כי אמ' דייקנא בחש' ואשכחנא דלא פש לי גבי לוה ולא מידי ולדעת הרי"ף ז"ל משום דמכירת שטרות דרבנן אכתי חשי' שטרא ברשות מלוה ומאן דאתי מחמתיה למחול אלא היכא דנתנו מוריש כמת' ש"מ אין היורש יכול למחול דעשאוה כשל תורה

עוד כתב ומה"ט אין היורש יכול למחול משום דמתנת ש"מ עשאוה כמתנה דאורייתא וכו' ובהדיא אמ' וכו' אמר ר"ן מתנת ש"מ מדרבנן וכו' ואקשינן ומי אמר"ן הכי אא"ב דאורייתא וכו' ופריק וכו' ועשאוה כשל תורה וכו' עכ"ל גם התוס' הביאו ראיה זו דמכ"ש דרבנן וכתבו שיש לדחות ע"ע אלא דאינהו ז"ל ס"ל נמי כדעת הרי"ף דאיורש קאי ולא אש"מ גופיה ולדעת רבוותא נראה לפרש אא"ב מתנת ש"מ דאורייתא וזכה המקבל מדאורייתא תו לא מצי מרע לחזקה