משכנות הרועים תשכז

מספק"ל אי ממכר משמעותו ממכר דוקא ולא שכירות דלאו לעולם הוא ולא הויא כמכר או"ד שכירות נמי בכלל ממכר הוא ליומיה ולא בעינן ממכר לחלוטין דוקא ואמ"ל אביי כיון דלא כתיב ממכר לעולם ש"מ דשכירות נמי מכללא אתייא דליומיה ממכר הוא ועלה בדעתי לומר דמכר ממכר קא דרשי דהו"מ למכתב וכי תמכרו מכר ומניה ממעטינן שפיר שטרות דאין גופן מכר וכתי' ממכר לרבות השכירות כיון דליומיה מיהא מכר הוי ואביי הק' ליה מי כתיב מכר דמשמע לעולם ר"ל דאי הוה כתיב מכר גרידא הוה מוקמינן לה למעוטי שטרות דומיא דמיד למעוטי קרקעות אבל השתא דכתיב ממכר דרשינן שפיר לרבות כל מיני ממכר ואפילו שכירות כיון דליומיה ממכר הוא והרב מהר"ם שיף ז"ל הניחו בצ"ע. אח"כ מצאתי להרב גד"ת ז"ל דף ש"ז ע"ד שנתעורר בזה ולא בדברי התוס' דלעיל מניה דס"ל דשטרות מקרא יתירא ממעטינן להו ומצאתי למו"הר בס' זרע יצחק שכתב מעין מאי דכתי' בעניו' דלאו ולכתוב קרא לעולם אלא דאיהו ז"ל פי' דמכי תמכרו שמעי' ע"ע. וחזיתיה להרמ"ה ז"ל בשיטתו לפרק מי שמת סי' פ"ג דפשיטא ליה בפי' דהך שמעתתא דמכירת שטרות אם איתא דהויא דאורייתא לא הוה מצי מחיל וכמ"ש התוס' במ"ד לדף ע"ו והדר ק"ל מדאצטריך קרא למעוטינהו מאונאה ומשני כי אצטריך קרא בשטר פקדון דכיון דפקדון כל היכא דאיתיה ברשותא דמאריה קאי ומצי למקני ליה לגופיה קנין גמור כי מזבין ליה לשטרא נמי וכתב ליה קני לך הוא וכל זכותא דאית ליה ביה קני לשטרא ולממונא דכתיב ביה כל היכא דאיתיה קנין גמור ושוב אין המוכר יכול למחול וכו' וכיון דאיכא אונאה מדאורייתא הוייא מכירה אצטריך קרא למעוטי מאונאה ואיבעית אימא אפילו בשט"ח וכגון דאמחייה מלוה ללוקח גבי לוה במע"ג דקני לממונא מדאורייתא ואינו יכול למחול וכו' עכ"ל ומ"ש אב"א במעמ"ג דקני ליה מדאורייתא וכו' אע"ג דהקנאת מע"ג כהלכתא בלא טעמא היינו בדלא נקיט שטרא בידיה אבל מכי נקיט שטרא בידיה קני מדאו' ומאי דפשיטא ליה להרמ"ה ז"ל דאינו יכול למחול פליגי בה רבוותא ולקמן יתבאר בס"ד

ועל מאי דק' לענ"ד למ"ד מכירת שטרות דרבנן היכי תני תנא בקידושין דף מ"ח המקדש בשטר חוב שיש לו על אחרים רמ"א מקודשת וחכ"א וכו' דמשמע מקודשת גמורה ותו לא תפסי בה קידושין אחרים. כעת ראיתי להרמב"ן ז"ל בפרק הספינה במ"ד לדף ע"ז שנתעורר בזה ותי' מאי מקודשת לאצטרוכה גיטא ואם בא אחר וקדשה חוששין לקידושין וכו' עכ"ל ועוד כתב שם לתרץ לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל מכירת שטרות דרבנן למ"ל קרא למעוטינהו מאונאה ותי' דאצטריך להיכא דגבה כבר ולא הדר ביה וע"ע שם וכן מצאתי להרב מוהראנ"ח בתשו' ח"א סי' כ"ב שכ"כ בפשיטות וע"ע בהג"מיי פ"ו מה' מכירה אות ך' מה שתירץ עוד לזה. והנה בדעת הרי"ף ז"ל הושוו הרמב"ן ז"ל בחידושיו פרק הספינה והרא"ש והר"ן והנמק"י וה"המ דס"ל דמכירת שטרות מדרבנן וכן העיד רבינו יונה ז"ל בעליותיו במ"ד לדף קמ"ז שדברי הגאון הרי"ף מוכיחין דמכירת שטרות מדרבנן עכ"ל ויפה דן מוהרשד"ם בח"מ סימן ק"ב דט"ס נפל בדברי רבינו ירוחם שכתב דהרי"ף ז"ל ס"ל דמכירת שטרות מדאוריי' וצ"ל ר"ת ע"ש דלעולם רבינו ירוחם תופס שיטת רבו הרא"ש ז"ל והרא"ש ז"ל בפסקיו ותשובו' כ' שדעת הרי"ף ז"ל דמכ"ש מדרבנן והש"ך ז"ל נטה דעתו מדעת כל הני רבוותא והשיא דעת הרי"ף ז"ל כמ"ד מכ"ש דאורייתא ושעיקר הקו' מ"ט מצי מחיל לא ק"ל לרבוותא ולהרי"ף ז"ל רפשוטא להו מ"ש הרא"ש והר"ן ועיקר מאי דק"ל אמאי בנתנו במתנת ש"מ אינו יכול למחול ע"ש

ואתה תחזה לשון הגאון כ"ץ בס' שערי צדק בש"ג מ"ח ע"ד סימן ג' וז"ל והלכתא המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול דאמ"ל מוכר השטר ללוקח חזיתי בחושבני ועיינתי דלא פש לי על מרי שטרא ואחילתיה לותיה ואפילו בן מוכר יכיל למימר בן ומחיל וכו' וכי מזבן ליה שטרא דוקא דכתב ליה וכו' וכל שעבודא וכו' וא"נ יהביה לשט"ח דידיה מתנת בריא קני ליה ודוקא דכתב ליה וכו' אבל ודאי מקניא נהליה במתנת שכ"מ אע"ג דלא תפסיה קנייה בצוואה בעלמ' וכו' ואין היורש יכול למחול וכו' וטעמא סתמיה דשכ"מ דייק והדר יהיב וכו' עכ"ל עין רואה שכל עיקרו לא בא הגאון ז"ל אלא אעיקרא דמלתיה דשמואל דאם מחלו מחול וקא יהיב טעמא דדייק בחושבנאי וכו' והדר מפרש דינא דשמואל גופיה דאמר ואפילו יורש והדר מפרש עיקר מילתיה דשמואל כיצד היא ההקנאה והדר מפרש מאי דאית' עלה ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכ"מ שא"י למחול וטעמא טעים דשכ"מ מידק דייק וכו' והרי"ף השיג עליו ממה שפירשו רבוותא שאם נתנו במתנת ש"מ אינו יכול למחול דקאי אש"מ גופיה ולא איורש דידיה ודוקא אהא מהדר לפרושי דאיורש קאי דוקא אבל הש"מ ודאי מצי מחיל אמנם לשון הבע"הת ז"ל בשער נ"א חלק ו' סי' א' שכתב ופירש הרי"ף ז"ל בהלכות דה"ט שבבריא הוא ויורשו מוחל ובש"מ הוא מוחל ואין יורשו מוחל משום דחזינן למקצת רבוותא וכו' וכל דברי הרי"ף הנאמרים באמת מטין הדברים לדעת ש"ך דהיינו דק"ל ויש לדחות כאשר ירדוף הקורא ומה שהכריח הש"ך מלשון הרי"ף ז"ל דאצטריך לטעמא דכמאן דמטיא לידיה דמקבל וכמו שהאריך אחה"ר מה יענה פי צדיק דהרמב"ם ז"ל קרי בחיל דמכירת שטרות אינה אלא מדרבנן ובפרק יו"ד מה' זכייה דין ב' כתב להאי טעמא ע"ש ואין להאריך והרמ"ה ז"ל בחי' בפרק מ"ש סי' פ"ג מסכים דמכירת שטרות מדרבנן ע"ש מהך סוגיא דמייתו מינה התוס' ושאר רבוותא ורבינו יונה בעליותיו שם הביא ס' זו בשם יש למידין מכאן וכו' והק' לסברא זו ומצדד דמדאורייתא הוייא ותרי שעבורין נינהו וכו' ומהך דפרק הזהב ע"ש והראב"ד לדעת הרל"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מכירה שם בסו"ד דס"ל כמ"ד דאורייתא

ואחרי כותבי כל זה מצאתי לראב"ן הובא במרדכי בפ"ק דסנהדרין סי' תר"פ שכתב דטעמא דמצי מחיל משום דאמ"ל דייקנא בחושבנאי וכו' והו"ל כמודה שאינו חייב לו אבל בלאו ה"ט לא מצי מחיל ע"ש וזה נעלם מעיני הרש"ך דתלי זייניה דה"ט דאצטריך לטעמא דדייקנא בחושבנאי משום דק"ל אמאי אם נתנו במתנת שכ"מ אינו יכול למחול אבל ממאי דמלי מחיל לא ק"ל דפשיטא להו מאי דכתב הרא"ש והר"ן ז"ל ע"ש

(קמד) שטרות. קי"ל כשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כדאיתא בכמה דוכתי בגמרא ובפ"ב דקידושין