משכנות הרועים תשכה

ושמואל אכולהו קאמר דמצי מחיל וכי אצטריך למעטינהו מאונאה בדאית ליה ארעא דקניינו מדאורייתא

שבתי וראה להתוס' בפ' הספינה דף ע"ו ע"ב בד"ה. קני וכו' אחר שהוכיחו דמכירת שטרות מדרבנן הדר ק"ל דאמאי לא קני מדאורייתא גם שעבוד הקרקע הכתוב בו דקרקע נקנה בכסף וכו' ואפי' בלא מסירת שט"ח יקנה עכ"ל והיינו בהיכא דאית ליה ארעא ללוה דאפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ה"מ היכא דלא שעבד בהדיא אבל היכא דשעבד בהדיא שפיר משתעבד מדאורייתא וכן מצאתי להרשב"א בחי' בפ"ק דקי' במ"ד לדף י"ג בד"ה מלוה הכתובה בתורה ע"ש וכמ"ש במקום אחר בס"ד ועוד דמריה דהאי דינא ר"פ ובדעת ר"פ לא קי"ל אי סבר לה כמ"ד שעבודא דאורייתא או כמ"ד לאו דאורייתא ועיין בתוס' שלהי פ' ג"פ דקע"ו ע"א בד"ה גובה מן היורשים וכו' ולדעת הר"א ז"ל ס"ל כמ"ד לאו דאורייתא ע"ש משו"ה נקטי התוס' שעבוד הכתוב בו דבכ"הג לכ"ע קני הקרקע לשעבוד חובו כדכתי' כשם שאין יכול להקדישן כדמוכח בפ' כל שעה כיון שהקרקע אינו ברשותו כך אינו יכול להקנותו מן התורה עכ"ל. והתם מיירי הקדישן גו זמניה דאכתי לא מטא זמן הפירעון וס"ל לרבא דאכתי לא אקנינהו דאי אתי לוה בזמניה ופרע ליה מסלק ליה מניה אבל בדמטא זמניה מודה רבא דשפיר מקדיש דברשותו קרינן ביה א"כ בדמטא זמניה מצי שפיר מוכר שטרו מן התורה דקרקעות המשועבדין לו קנינהו מדאורייתא ולהכי אצטריך קרא למעטינהו מאונאה ותו לפ"ד לאביי דאמר למפרע הוא גובה וכי מקדיש מלוה שפיר מקדיש דמכי מטא זמניה ולא פרעיה אגלאי מלתא דדידיה הוי ושפיר מקדיש ואי מכר לשטריה ומטא זמניה ולא פרעיה שפיר קני מדאוריית' ועוד בה אמאי לא קאמר תלמודא בפ' כ"ש התם בפלוגתא דאביי ורבא בפלוגתא דר"מ ורבנן קמפלגי דתניא ומייתי לה בפ' האיש מקדש דף מ"ז התקדשי בשט"ח שיש לי על אחרים רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת דר"מ למפרע הוא גובה ומההיא שעתא קמו ליה הנך קרקעות ברשותיה ושפיר מקדש בקניית שעבוד קרקעות ורבנן דאמרי אינה מקודשת ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ומשו"ה לא מצי מזבן לה להך שעבוד דהנך קרקעות שתתקדש בהם איברא דלפ"ז צ"ל דע"כ ל"פ אלא במקדש בשט"ח דאכתי לא מטא זמן הפירעון דמ"ס למפרע הוא גובה ומ"ס מכאן ולהבא הוא גובה אבל במטא זמניה לכ"ע מקודש' ובריי' סתמא מתניא וכעת ראיתי להרב פרישה ריש סי' ס"ו שכ' משם הבע"הת על הא דאמרי' מלי במלי לא נקנין אע"ג דסתם שטר שעבוד קרקעות הוא וקרקעות אינם מלי ס"ל דאין אדם יכול להקנות לחבירו קרקעו' המשועבדים לו דעכשו אינם שלו דקי"ל כרבא דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכו' עכ"ל וכ"כ בסמ"ע שם ולפ"ד ז"ל לאביי שפיר מלי נקנים במלי כיון דס"ל למפרע הוא גובה ולרבא נמי דוקא בדלא מטא זמניה משום דאתי לוה ומסלק למלוה אבל בתר דמטא זמניה מאי איכא למימר

שבתי וראה דע"כ פלוגתא דאביי ורבא בשעבד לו נכסיו שאם לא יפרענו לזמן פ' יגבה חובו מאותם הנכסים והמלוה הקדיש אותם הנכסים המשועבדים לו בגו זמניה וכי מטא זמניה מצי גבי מאותם נכסים דשעבד ליה וס"ל לרבא כיון דעד יומא דמשתלים זמניה הוה מצי לסלוקיה אשתכח דעד השתא לא הוו ברשותיה ולא מצי מקדיש ה"נ כיון דלא מצי מקדיש לא מצי להקנות דמלי במלי לא מקנו ואי בדמטא זמניה אי פרעיה לוה לחיי ואי לא הוא מגבי ליה ארעא דמשתעבדא ליה אלא דלפ"ז בשטרא דמטא. זמניה דאכתי לא אגביה מאי דמשתעבד ליה מצי למזבן ליה אפילו בכתיבה לחוד דהא לא חשיב מלי במלי והא דתנן בפ"י דשביעית השביעית משמטת את המלוה בין בשטר בין שלא בשטר ואתמר עלה בפרק השולח דף ל"ז רב ושמואל דאמרי תרוייהו בשטר שיש בו אחריות נכסים ופירש"י ששעבד לו קרקע. שלא בשטר שטר שאין בו אחריות נכסים וכ"ש מלוה ע"פ דס"ל לאו כגבויין דמו הנך קרקעות המשועבדין לו בחובו ור"י ורשב"ל דאמרי תרוייהו בשטר שאין בו אחריות. שלא בשטר מלוה ע"פ אבל בשטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט ופירש"י דכגבוי דמי וכמי שהקרקעו' בחזקת המלוה הם וגבויות ממש ואין כאן חוב עכ"ל ונחזי אנן במ"ע אי בדמטא זמנייהו ומשו"ה קאמר ר"י ורשב"ל דאינו משמט ורב ושמואל ס"ל אע"ג דמטא זמניה ולא פרעיה אכתי לא חשיב כגבוי ומשו"ה משמט או כלך לדרך זו דבדלא מטא זמניה הוא דפליגי וס"ל לר"י ורשב"ל דאפי"ה חשיב כגבוי ואינו משמט אבל כשאין בשטר אח"ן משמט אע"ג דהשתא לא מטא זמניה ובפ"ק דמכות לחד לישנא סבר שמואל דהמלוה חבירו לעשר שנים שבי' משמטת דסופו אתי. לידי לא יגוש ולאידך לישנא אינו משמט ומוקמינן למתני' דהתם במלוה על המשכון

ומעתה נובין ונדון לל"ק דס"ל לשמואל אע"ג דלא מטא זמניה משמטת היינו אפילו בדאית ליה אחריות נכסים משועבדים לו משמט דלאו כגבויים הם אצלו אלא עד דמטא זמניה ולכי מטא זמניה כבר שמטו השביעית ולר"י ורשב"ל נהי דמצו סברי דשביעית משמט אע"ג דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש וכשמואל הא מיהא ה"מ היכא דלית ליה ללוה נכסים ששעבדן לב"ח אבל היכא דאית ליה אח"ן אינו משמט ולאידך לישנא דאינו משמט דהשתא מיהא ליתיה בלא יגוש ע"כ דשמואל דקאמר א' מלוה בע"פ וא' מלוה בשטר ואף על פי שאין בו אחריות נכסים משמט בדמטא זמניה אבל בדלא מטא זמניה אפי' מלוה בשטר אינו משמט

ואתה דעלך לך דרב ושמואל ור"י ורשב"ל אפליגו בשלהי גט פשוט דלר"וש שעבודא לאו דאוריי' ולר"י ורשב"ל שעבודא דאורייתא והשתא ק' לענ"ד לר"י ורשב"ל אפי' מלוה ע"פ אמאי משמט כיון דס"ל שעבודא דאורייתא הרי כל קרקעותיו כקנויין לו ומאי אולמיה דשטר ממלוה ע"פ ועו"ק לר"י ורשב"ל דשעבודא דאורייתא היכי משכחת לה שמיטה אי לאו בדלית ליה ארעא והתוס' שם בהשולח הק' לר"י ורשב"ל מקנס כשעמד בדין ואינו משמט אע"ג דגבי ממשעבדי ותי' דמ"מ אלים טפי כשיכתוב השעבוד בשטר עכ"ל ולקמיה אמר דר"י אמ"ל לר"א אע"ג דמתני' כוותיה דילמא ב"ש היא דאמרי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי ואנן קי"ל כב"ה דלאו כגבוי דמי ולגבי שביעית בעי עד שיהיה גבוי דלא משמט ואע"ג דס"ל דשעבודא דאורייתא וכ"ש כשכתב בשטר אחריות נכסים כיון דמחוסר גוביינא אנן קרינן ביה לא יגוש ומשו"ה איכא למימר דאינו משמט ולפי שאנו מדמין לא נעשה מעשה אע"ג דפסיק ותני דאינו משמט ולרב. ושמואל כיון דקי"ל כב"ה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי