משכנות הרועים תשכד

לפ"ד ק' דשמואל אדשמואל וכדוקיין ת"ל וכבר בעניותין כתבנו במאי דניחא דעתיה דהראב"ד ז"ל

עוד הקשה הרמב"ן ז"ל לדעת הראב"ד ז"ל ממ"ד בספ"ק דמציעא דף ך' בזמן שהאשה רוצה יחזיר לבעל ואמאי ניחוש וכו' ומשני אמר רבא ש"מ איתיה לדשמואל וכו' ואמאי איכא למיחש דילמא כתב לה בכתו' ומשתעבדנא וכו' דתו לא מצי מחיל וכמו כן הק' הרא"ש ז"ל שם בפרק הכותב ע"ע והרמב"ן הוסיף בה וז"ל ומוקי לה רבא בשאין כתובה יוצאה מתחת ידה וכו' ואביי אהדר ליה דליתיה דלשמואל ובשטר כתובה יוצא וכו' ואהדריה רבא דאי ליתיה לדשמואל אכתי איכא למיחש לב' כתובות אלא מחוורתא בדלית שטר כתובה יוצא וכו' ונלע"ד דלדעת הראב"ד ז"ל דבשלמא מא בשטרי הלואה דלוה היא שפיר מצי לאתנויי עליה מלוה על הלוה דמקבל עליה מהשתא שעבודא דמאן דאתי מחמתיה דכי היכי כי אצטריכו ליה זוזי למלוה ובעי למזבן לשטריה קפצי עליה זביני דתו לא חיישי דילמא הדר מוכר ומחיל ליה ללוה ואדעתא דהכי אחפיה דחל עליה חיובא דלוקח מכי זבין ליה אבל גבי כתובת אשה דרוצה אשה וכו' לא עביד אינש דמשתעבד לכל מאן דאתי מחמתיה למרע כוחיה דאי מזבנא לה לכתובתה בטובת הנאה לאחרים והדר מחלה ליה דלא מהנייא ליה מחילתה דכל לגבי בעלה עבידא דמחלה כדאמרינן מרינן בכמה דוכתי בגמרא וכיון דע"כ בדלית כתובה בידה מסתמא אמרינן בוודאי דלא כתב לה ומשתעבדנא לכל דאתי מחמתיך

וכתב עוד הרמב"ן והא מלתא דשכיחא היא והו"ל למיחש וכיון דנפל שובר איתרע ליה בנפילה אלא ש"מ דליכא תקנתא אלא דלמחול עכ"ל ומ"ש בפשי' והא מלתא דשכיחא היא לאו למימרא דשכיחא ורגילים לכתוב כן בשאר כתו' דודאי דבר זה כמו זר נחשב אלא ר"ל דמשכחת שיכתו' כן בכתו' ואי ס"ד דכשיכתוב לה הכי לא מצי מחיל כיון שהשובר איתרע בנפילה אע"פי שהאשה מודה אמאי יחזיר ולא חיישינן לפסידא דלקוחות שטר כתו' כיון דלית לה מגו דאי בעיא מחלה אלא ש"מ דליכא תקנתא דלא למחול א"ד הרב ז"ל ובעניו' כבר בררנו דעת הראב"ד ז"ל דכל דליתיה קמן שטר כתובה ונחזי אנן דכתי' ביה ומשתעבדנא וכו' לא חיישינן להכי ושובר איתרע בנפילה אמטו הכין יחזיר

וחזיתיה להריטב"א ז"ל בחי' לשם דפשיטא ליה לדינא כדעת הראב"ד אלא דק"ל מהך דפ"ק דמציעא וניחא ליה דאע"ג דנפל ואתרע לא חיישינן להו שלא היה דרכם לכתוב בשטרותיהן וכו' עכ"ל עין רואה העד העיד בנו האיש אדוני האר"ש שלא היה דרכן לכתוב כן בשטרות ואם דברי הרמב"ן כפשטן דמלתא דשכיחא ר"ל דשכיחי הוא דכתבי הכי בשטרותיהן א"כ הו"ל הרמב"ן והריטב"א חולקים ואם נפשך לומר מר כאתריה ומר כאתריה מאן לימא לן אתריה דתנא כמר או כמר אלא ודאי מחוורתא כדפרישנא ואין להק' לסברת הראב"ד ז"ל ממ"ד התם בכתו' אמר ר"ה בריה דר"י אי פקח הוא מקשקש ליה בזוזי וכתב ליה שטרא ואמאי כוליה האי לסנבייה עצה דלכתוב ליה ומשתעבדא וכו' ולא לצטריכו ליה תו זוזי אחריני ולק"מ דר"ה תקנתא למאן דלא כתיב בשטריה הכי וחייש ליה דילמא הדר ומחיל מקשקש ליה בזוזי וזה פשוט אלא שאח"כ מצאתי להרשב"א ז"ל בתשו' החדשות ח"ג סי' ך' שנשאל בזה והיטב חרה לו על השואל

וראיתי לבע"הת שער נ"א ח"ז שגם הוא ז"ל הביא דברי הראב"ד ז"ל הנאמרים באמת ומה שטען עליו הרמב"ן כדבר האמור והרב גד"ת ז"ל נתקשה בדברי הרא"ש הללו ות"ל שבכלל דבריו דברינו ואנן יד עניי הכרחנו הדברים משטחיות דברי הראב"ד ז"ל כמדובר

(קמג) שטרות. קי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו סכ"ג ע"ש מודעת זאת כי בשנת תקמ"ה הייתי מתגורר בכפר נאבל מדבר באופל לתפ"ץ וכל ספרי הקדש ספרן של צדיקים לא היו אתי ולמדתי ענין זה איכו השתא נשאני לבי לחזור על המקרא ונראה אם נתכוונתי אל האמת או אם נתכוונתי לדעת גדולי ישראל אשמחה ואעלצה

זה יצא ראשונה על מה שהקשו התוס' בכתובות דפ"ה דאיך יכול למכור החוב דבשלמה כשיש ללוה קרקעות מוכר אותו שעבוד שיש לו על הקרקעות אבל כשאין ללוה כלום מה מוכר לו עכ"ל מוכח דבדאית ליה קרקע ללוה שפיר מצי מזבין ולא ק"ל א"ה אמאי מצי מחיל דאימור כיון דלית ליה קרקע אלא שעבוד בעלמא אמטו להכי שפיר מצי מחיל דלאו מחילה היא אלא שעבוד גרידא ולפום האי ק' מאי מהדר ק"ל לפום מאי דמשנו דמכי' שטרות לא הוייא אלא מדרבנן דאמאי אצטריך קרא למעוטי שטרות מאונאה דילמא קרא מיירי בדאית ליה ארעא ללוה דהויא מכירה מעליא באותו שעבוד שיש לו על הקרקעות והתוס' ברפ"ק דמציעא דף ה' ב' בד"ה אין נשבעין וכו' הקשו דמודה במקצת אמאי נשבע כיון דהויא כפירת קרקעות ותי' לחד תי' כשאין לו קרקע אפי' משועבדים וכו' ע"ש ה"כ נימא דאצטריך קרא למעוטי שטרות מאונאה היינו אפילו בדלית ליה ארעא ושפיר מוכר. ושוב מצאתי להתוס' בפרק הזהב דף נ"ו ב' בד"ה יצאו שטרות וכו' שתי' כן משם ר"ח ע"ש ואכתי לא אפרוק כיון דכל עיקר מטרין לא הוו למכירת שטרות אלא משום דיש לו שעבוד על הקרקע א"כ למ"ל קרא יתירה למעוטי שטרות מאונאה דהא כבר אמעוט קרקעות מאונאה ומ"ל קרקעות ומ"ל שעבודן דה"נ אמרי' התם ברפ"ק משום דהו"ל שעבוד קרקעות ואין נתבעין על כפירת שעבוד קרקעות ופי' רש"י דקרקעות אמעוט מתורת שבועה עכ"ל אלמא דדא ודא חדא היא ועוד ק' לדעת ר"ח דקנה מן התורה אם יש לו קרקעות א"כ מ"ט מצי מחיל כיון דקנייה אלימתא היא מ"הת והמתבונן בדברי התוס' דכתובות יראה דמעיקרא תרתי ק"ל דאיך יוכל למכור כשאין לו קרקע ואי מצי מוכר מ"ט מצי מחיל אלא דנקטו ברישא מלתיה דשמואל במוכר וכשתי' דהוי מדרבנן כתבו והשתא ניחא דמצי נמי מחיל ולא שני לן בין אית ליה ארעא ללית ליה ארעא כיון דלית ליה על הקרקעות של הלוה אלא שעבוד בעלמא לא אלים הך שעבוד למהוי בר הקנאה ולדעת ר"ח נהי דהקנאה מדאורייתא בדאית ליה ארעא הא מיהא שפיר מצי מחיל והתוס' כתבו בדרך קצרה ויש לדחות דלעולם אפילו מכר שטר דאורייתא יכול למחול וכדבעינן למימר קמן מיהו לדעת התוס' דס"ל בין בדאית ליה ארעא בין בדלית ליה אינו אלא מדרבנן אהא שפיר ק"ל ממאי דאצטריך קרא למעוטי מאונאה ולפי מה שדחו התוס' וס"ל דמכירת שטרות דאוריי' עכ"ל בדאית ארעא דהוי מדאורייתא אבל בדלית ליה ארעא לא הוי אלא מדרבנן