משכנות הרועים תשכג

רבותיו דברי קבלה הם ועליהם אני סומך וכו' וע"ע בסי' ס"ו שם שהביא כל הסברות וכתב בסוף דבריו ומי ערב אל לבו לפסוק כנגדן ע"ש וע"ע בסי' תקמ"א ובסי' שע"ט היא אשר רמזה הכנ"הג אות ג' ע"ש וכעת צ"ע

(קמא) שליח . ראובן חייב לשמעון מנה בשטר לזמן מוגבל ושלח לו המנה ע"י לוי ולוי מסרם לשמעון וע"י הפרש שנפל ביניהם בחשבון המעות חזר לוי ונטלם ואמ"ל אני מעכב אותם לעצמי בשביל החוב שחייב לי ושמעון אומר שכבר זכיתי בדין הדין עמו דכיון דגלה דעתו מעיקרא דקבלם לוי לצורך שמעון עיין בתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרן בב"י סי' קכ"ה ובש"ע שם ובסמ"ע סקכ"א והש"ך שם בהגהב"י מאות ו' ובתשו' בעי חיי לה' ז"ל סי' פ"ד ופ"ה ובתשו' הרב תורת חסד ז"ל סי' קל"ב וע"ע לה' בית דוד ז"ל חח"המ סי' ל"ז מהספר שכתב שאם קבלם בשתיקה מיד המשלח מצי לעכבם לעצמו אבל אם בשעה שקבל אותם אמר אני אתן אותם לפ' תו לא מצי הדר ביה ע"ש

(קמב) שטרות. הלכה רווחת המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ז סכ"ג ע"ש. ואתה דע לך שאם כתוב בשטר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דעת הראב"ד בהשגות בפ"ו מה' מכירה דין י"ב דאינו יכול למחול ע"ש דלא נתבאר טעמו ומצאתי בס' ת"ד סי' ס"ה שהביא דברי הראב"ד ז"ל הללו וז"ל דאם כתב הלוה למלוה בשטר החוב הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך שאין יכול עוד המוכר למחול לו את החוב אחר מכירתו לזה כי בשעה שמכר לו לזה אותו החוב מיד משתעבד הלוה ההוא ללוקח הזה כי הוא בא מכחו אחר קנייתו וכיון שנשתעבד לו משעת מכירה הרי הוא כמי שכ' לו שטר על שמו ולא עור אלא שא"צ לכתוב לו בשטר המכר תלך תדון ותערער עמו וע"כ הוא דן עמו ומוציא ממון מידו כי הוא משועבד מחמת ההלואה והוא היה בע"ד ולא המוכר עכ"ל וכ"כ עור בשמו דף ד"ן ע"ד ומרן שם בכ"מ כתב שגם הרי"ף והרמב"ם מודים לדינו של הראב"ד ז"ל ע"ש ואתמהה אחר שהרא"ש ז"ל בפרק הכותב במאי דשייך לדף פ"ה קרי בחיל וז"ל וכ"ש לדעת הרי"ף והגאונים ז"ל דמכ"ש דרבנן פשיטא דיכול למחול ע"ש. איך מרן ז"ל פסיק ותני דהרי"ף והרמב"ם ס"ל כדעת הראב"ד ואי מרן פליג אדברי הרא"ש ז"ל לא הו"ל למסתם סתומי

ועוד כתב שם הרא"ש ז"ל ונראה שדקדק הראב"ד ז"ל לומר כן מדאמרינן בסופ"ק דגיטין די"ד דטעמא דרב דאמר מנה לי בידך תנהו לפ' דקנה דנעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך וכו' ע"ש. ואני עני לא הבינותי דלאמימר דקא יהיב טעמא דשמואל דאמר מנה לי בידך תנהו לפ' קנה משום דנעשה כמ"ש לו משתעבר' לך וכו' דמינה יליף הראב"ד דכיון דמשעת הלוא' נשתעבד הלוה לכל מי שיבא מכח הלוה אמטו להכי לא מצי תו מחיל א"כ פרנס לי אידך דשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול דאמאי מחול כיון דכל שטר אמרינן ביה נעשה כמי שאמ"ל משתע' וכו' דמה"ט קנה במע"ג דאע"ג דאין הלואה נקנית בשאר הלואות א"כ איך מצי' לומר דהראב"ד ז"ל דקדק כן מסוגייא דהכא ועוד בה דאי הראב"ד ז"ל גמיר למלתיה מהכא א"כ לא כתב לו נמי דאמימר קאמר נעשה כמש"ל משתעבדנא וכו' ואע"ג דלא אמ"ל הכי ולא כתיב בשטרא אנן אמרין לה ואמאי תלה הראב"ד ז"ל באם כתב לו הלוה למלוה בשטר החוב משתעבדנא וכו' מוכח דס"ל דדוקא בדכ' ליה הוא דמהני. ולע"ד נראה שדעת הרא"ש ז"ל דגבי מע"ג כיון דמדעתיה הלוה רוצה להתחיי' לזה שהמחהו המלוה אצלו אמדינן דעתיה דלוה כאלו בשעה שהלוה תנאי היה הדבר שנשתעבד לו ולכל מאן דאתי מחמתיה אבל המוכר שט"ח לחבירו דלא בעינן דעתיה דלוה לא אמרינן דעתיה דאשתעבד למאן דאתי מחמתיה ותו לא מצי מחיל דמשעת מכירה פקע ליה זכותיה ומינה דאם כתב ליה הלוה בכתב מפורש משתעב' וכו' תו לא מצי מחיל דמשעת הלואה נשתעבד הלוה ללוקח דאתי מחמתיה דמלוה וכאלו כתב שטר הלוה ללוקח על שמו ודיוקו עולה יפה. איברא דהתם אותבו' לאמימר דאמר נעשה כמש"ל משתעבדנא וכו' דא"כ הקנה לנולדים אחר זמן ההלואה ולא לקנו דאין אדם משתעבד למי שלב"ל אפי' לר"מ ע"ש ולפי"ז גם בדכתוב בשטר משתעבדנא וכו' אם מכרו למי שלא נולד בזמן ההלואה אכתי אם מחלו מחול דאינו משתעבד למי שלב"ל ולקמן ית' בס"ד

והרא"ש ז"ל דחה ראיה זו דהתם קאמר דמ"הט קונה דנעשה וכו' אבל מאן לימא לן דאם חזר ומחלו דאינו מחול עכ"ל ולענ"ד דדעת הראב"ד דלענין הקנאה דלא איכפת ליה ללוה אם יגבה ממנו המלוה גופיה או דאתי מחמתיה כיון דאכתי בריא בחיובא לשלם במיטבא אמטו להכי אמרינן דאנן סהדי דכמאן דאמ"ל משתעבדנא וכו' אבל גבי מכי' אם חזר ומחלו דקא משתרשי ליה זוזי וכולה הנאה דידיה דפטיר ועטיר מלשלומי בכ"הג לא אמרינן דעתיה דכמאן דאמ"ל משתעבדנא וכו' כיון דאית ליה דררא דממונא כי מחיל ליה מה"ט אמרי' אם מחלו מחול אבל כשכתב לו בכתב הנשתוון משתעבדנא וכו' ע"כ בא ליפות כח מאן דאתי. מחמתיה דמשתעבד ליה מהשתא ולא מהניא ליה מחילת המלוה ומשעה שמכרו ללוקח נשתעבד לו הלוה וכמי שכ' לו שט"ח על שמו ובהכי ניחא מאי דדייקנא אמאי הצריך הראב"ד ז"ל שב' לו בשט"ח משתע' וכו' לפום מאי דשמיע ליה להרא"ש דהראב"ד ממילתיה דאמימר גמרא גמר לה

וכתב עוד הרא"ש ז"ל דמההוא טעמא דכתב בשעבוד הגוף אינו נתפס בקנין וכו' עכ"ל ולדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דכי כתב ליה לוה משתעבדנא וכו' כשמכר המלוה השט"ח ללוקח בה שעתא חל שעביד גוף הלוה ללוקח למפרע ומסתלק המלוה לגמרי סילוק גמור ונכנס הלוקח תמורתו כמו שמבואר בדברי הראב"ד ז"ל הניתנים למעלה דשעבוד הלוה למלוה חל הוא כל זמן שלא נסתלק משעבודו והוציאו מרשותו אבל מכי מכרו כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ולפי"ז גם מה שרצה לחלק בין מע"ג למוכר דמע"ג אינו יכול למחול דשאני מע"ג שנסתלק המלוה משא"כ במוכר דלא נסתלק לגמרו דלא ניחא ליה ללוה שיהא משועבד לשניהם ע"ש ולעד"ן לפי מה שנתבאר מדברי הראב"ד דבמוכר נמי היכא דכתב ליה ומשתעבדנא וכו' פקע המלוה לגמרי. משעה שמכר ובהכי מייתבא דעתיה דהראב"ד ז"ל: שו"ר להרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין שם שהביא דברי הראב"ד. ז"ל הללו מפי איי והוק"ל פ"ד