משכנות הרועים תשכב

(קלח) שטר שנמצא אחד מעדיו קרוב למלוה קורבא נעלמת. ראובן יש לו עסק עם שמעון בפרט מעסקיו ולוי ג"כ יש לו עסק עם ראובן בפרט מעסקיו וכלם אינם ניכרים לבאי עולם אלא שמעון הוא המוציא והמביא ע"פי יצאו וע"פ יבאו כל מיני הסחורות ושטרי הלואות וכת"י מכל העסקים בכלם בשם יקרא שם משמעון וראובן מכיר בעסק שיש לו עם שמעון אמנם לוי אינו יודע מכל זה כלום וכ"ש קרובי לוי ויהי בימים הרבים ההם מכר שמעון סחורות ליהודה וחתם בשטר גרשום בן לוי עם עד אחר מבלתי שום ידיעה שאביו יש לו עסק עם ראובן כלל ואירע הכחשה בין הלוה יהודה ובין שמעון בעל השטר אדהכי והכי נודע שלוי יש לו עסק עם ראובן וראובן יש לו באותו עסק עם שמעון ונמצא אחד מעדי השטר קרוב ללוי לפי שגרשון בנו אם נפסל השטר או לא

זאת אשיב הלא ידעת דבנמצא אחד מהעדים קרוב או פסול בטלה כל העדות כמ"ש בטוש"ע סי' מ"ה סל"ו ע"ש והנה בכל נמצא אחד מהם קרוב או פסול השנוי במשנתנו היינו ל"ש הכיר בו בע"ד לא שנא העד לא הכיר בעצמו שהוא קרוב ואח"כ נתברר הדבר שזה העד הוא קרוב עז"א בטלה העדות ובנ"ד א"צ להביא פלוגתא דרבוותא באם לא הכיר העד הרחוק בקורבת הקרוב שנתבאר בס"סי ל"ו ומאי דפליגי בה רבנן בתראי סמ"ע וש"ך ע"ע דהכא אינה הכרת קורבא דחיישינן דילמא הכיר אלא שנתגלה שאבי העד יש לו חלק באותו הממון כמו שבא בשאלה בכ"הג כ"ע מודו ומעתה אבאר אם מקבלים עדות הכשר החתום עם הפסול והנה בעדות שבע"פ ובאו להעיד בפני ב"ד עדותן בטלה אע"פי שלא כיונו להעיד בב"ד אלא שכוונו לראות בלבד ודעת הי"א דתרתי בעינן שכוונו לראות וגם להעיד בב"ד כמ"ש בטוש"ע שם ומעתה בעדות שבשטר שכוונו להעיד ולחתום בשטר דקי"ל עדים החחומים בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי נראה דלכ"ע בטלה העדות לגמרי ומרן בש"ע סי' נ"א ס"ג פסק בשטר שאין בו אלא ב' עדים בלבד ונמצא אחד מהם קרוב הוא כחרס ודעת החולקים דהו"ל כשטר בע"א היכא שבודאי לא ישבו יחד לחתום אבל אם חתמו יחד לכ"ע הרי הוא כחרס ועיין בב"י ז"ל מה שהאריך בביאור טעם מחלוקתם והרב הלבוש בסי' ל"ו ונ"א כתב אע"ג דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד היינו לענין שאינם יכולים לחזור ולהעיד הפך מה שבשטר ע"ע ודברי הלבוש הללו נעלמו מהרב דעת קדושים סימן ס"ח ע"ש. אמנם בדידן דגרירנא בתר פסקי מרן ז"ל ומרן ז"ל סתם כדברי הרמב"ם ז"ל דהו"ל כחרס אלא שהש"ך ז"ל שם בסי' נ"א כתב שמרן הב"י חזר בו בס' בד"ה וכתב דהיינו לענין דלא גבי וכו' אבל להשביעו וכו' עכ"ל ולע"ע אין ס' בד"ה מצוי אצלי דלהרמב"ם ז"ל עד א' בשטר חייב לשלם דהו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע ומתוך שאינו יכול להשבע משלם כמ"ש בסימן נ"א ע"ש:

הדרן לדאתן עלה לדעת הרמב"ם ז"ל דבחד סגי שאם כוונו להעיד אע"פי שלא העידו בב"ד בטלה כל העדות אי מהני לבא הכשר להעיד מחדש בפני הב"ד אם זוכר מעצמו א"נ כשרואה השטר זוכר ע"י השטר כמו שנת' בדברי מור"ם סי' ל"ו ומר"ן הש"ע סי' מ"ה וסי' וסי' נ"א ס"ה דיכול העד הכשר לבא לפני הב"ד ולהעיד ע"ש וקשה לדעת מרן דפוסק כדברי הרמב"ם ז"ל שאם כוונו להעיד לחוד בטלה כל העדות לגמרי איך פסק כאן דיעידו בפני הב"ד וראיתי להסמ"ע סי' מ"ה סקל"ד שהק' כן לדברי הרא"ש ז"ל זה לזה מדידיה אדידיה בתשו' שם באותו פרק באותו מקום ובמה שתי' ז"ל דהך תשו' דס"ג היא לדעת הרמב"ם ז"ל מה יענה למרן בש"ע אם לא דמוקים לדברי הש"ע בכ"הג נמי שלא היו בשעת ראיה תרוייהו בחדא שריין והכי אוקמה הש"ך ז"ל שם. סקכ"ד ע"ש ומדבריהם נלמוד שאם היו הכשר והפסול יחד להעיד על ההלואה ולחתום בשטר ליכא מ"ד דיכול הרחוק לבא לפני ב"ד ולהעיד וצריך להתיישב: ב

נשאר לנו לברר אם לא היו שם בשעת הראיה שניהם יחדו ובא לב"ד לכתוב עדותו אם גובה מזמן הא' או מזמן קבלת העדות ונ"מ אם יש עליו ב"ח ביני ביני ונתבאר בסי' ק"ד סי"ג דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה. ע"פ מאוחרת לגבות ממקר' בני חרי ע"ש בטור וסמ"ע שם א"נ אי משכח סהדא אחרינא בהדיה או טריף מהלקוחות או לא יש לדון מדברי הרא"ש ז"ל בתשו' ופסקו מרן שם בסי' מ"ה סי"ג שכתב וחשוב כמו שטר הא' עכ"ל ולא קאמר חשוב בשטר ש"מ דיש לו דין מוקדם מעת שראה ולא מעת שהעיד בב"ד לבד וכן הוא בדין כיון דשטרא קלא אית ליה משעה שנכתב לקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו נהי דאיכא למימר בשאר פסולים כיון דעד פסול חתים בשטרא סמכו הלקוחות ע"ז דלא מצי טריף הא מיהא בנ"ד דאין הפסול מחמת קורבא דאיכא למימר ידעו הלקוחות דעד קרוב חתום בשטר דהכא אינו גלוי הסוד דוקא לראובן וכדכתי' ועוד דעיקר טעם הטירפא הוא משום דעדי השטר אינהו דמפקי לקלא כמ"ש בסימן ט"ל ע"ש ואינהו לא מודעי מאן חתים לשטרא וכן יש להוכיח מתשו' הרא"ש ז"ל הלזו דמיירי בעדים הרבה ונשארו עוד ב' עדים כשרים ועלה קאמר דיעידו בפני הב"ד והרי חשוב כשטר הא' עכ"ל דמשמע אע"פי שמעיקרא היו עדים פסולים עם הכשרים ואע"פי שיש לדחות דשאני התם דסמכו אשאר עדים כשרים והו"ל לאזהורי אע"ג דאיכא למימר נמי דסמכו אשכחת עדים דשכחה מצויה אצל רוב בני. אדם משא"כ בשטר שאין בו אלא ב' עדים ואחד מהם קרוב כנ"ד מ"מ אין לנו לבדות דברים ולהמתיק האמת ממקומו המוכרע

(קלט) שטרות. הא דקי"ל דשטר נקנה בכתיבה ומסירה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו ה"ד שט"ח אבל שטר פקדון וכן שטר כיס דפלגא פקדון אינו נקנה בכת"ומ הרב מוהרימ"ט חי"ד סי' כ"א והכנ"הג שם בב"י אות ל"ו ע"ש ועיין לה' מוהרח"ש ז"ל ח"א סי' כ"ט ולה' בית דוד ז"ל בח"מ סי' קכ"ב ובתשו' הרדב"ז ז"ל החדשות סי' צ"א דפשיטא ליה דמהני ולה' דבר שמואל סי' ל"ב ולה' בית יהודה ח"מ סי' מ"ט

(קמ) שטרות העולים בעש"ג קי"ל דשטר העולה בעש"ג דנין אותם כשטר כשר כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ח ואפליגו בה רבוותא דאיכא מאן. דאמר דדוקא בשטרי מקח וממכר וזה דעת הרמב"ם ז"ל וכ' הרדב"ז ז"ל בתשו' החדשות סי' תרל"ד וז"ל דבלא"ה כבר נהגו בזה המלכות לסמוך על פסקי הרמב"ם ז"ל שלא הכשיר אלא שטרי מכר ושטרי חובות הוא שיתן המעות בפניהם וכן היא דעת רבותיו ודברי