משכנות הרועים תשכא

התם ומאי דחייש הרא"ש לשמא יגבה חלק הנמחל שעבודו מלקוחות אע"ג דקי"ל דהטורף מהלקוחות צריך לישבע כמ"ש בטוש"ע סי' קי"א שאני הכא משום דהמלוה העולה על רוחו כיון שחזר ולוה בו הדר שטרא אחזקתיה למגבייה כוליה מהלקוחות ובקושטא משתבע דלא שמיע ליה מאי דאמרי רבנן דנמחל שעבודו דלאו כ"ע דינא גמירי אלא דאי קשיא הא ק' דמכי פרעיה כבר נמחל שעבודיה מה שגבה ומלוה לא זכי בתורת מתנה אלא מכי עבר זמן המוגבל ולא השלים הפירעון וא"כ הו"ל בנמחל שעבודו וחזר ולוה בו דאינו גובה בו ממשעבדי אלא מבני חרי והשאר שלא נפרע סברי מרנן דאינו גובה בו אלא מב"ח ואם אמ"ל מעכשו יהיה מתנה אם לא אפרע לזמן פ' הרי דעת מרן בש"ע סימן ר"ז סי"ד דמעכשו לחוד מהני לסלק האסמכתא וא"כ כיון דבע"כ מיירי בדאמ"ל מעכשו מה צורך למרן ז"ל לומר דקנו מניה בב"ד חשוב לבטל האסמכתא כיון דבלא"ה ע"כ לאוקומה בדא"ל מעכשו דאל"כ נמחל שעבודו ובשלמא להרא"ש והטור דס"ל דבמעכשו לחוד לא סגי לסלק האסמכתא אלא דבעי ג"כ קנין ובד"ח כמ"ש שם בסימן ר"ז ובמור"ם שם סי"ד א"כ ממילא זכה במתנה ולא חשיב שטר שנמחל שעבודו כיון דלסלק האסמכתא מבעי לן קנין מעכשו ובד"ח ע"ש בסמ"ע אלא דלדעת מרן הש"ע דס"ל דבמעכשו לחוד תסגי לבטל האסמכתא וממילא לא הוי ג"כ שטר שנמחל שעבודו אמאי אצטריך ליה למכתב דקנו מניה בבר"ח

(קלד) שטרות לוה ששעבד נכסיו למלוה מקרקעי ואגבן מטלטלי והיה לו שט"ח שנושה באחרים א"נ דכתיב ביה דאקני והלוה אח"כ בשטר וחזר וגבה המלוה החוב ההוא מהלוה שורת הדין דהמלוה חוזר וגובה מהלוה של לוה דבשטרות לא עשו תקנת השוק דמלתא דלא שכיחא היא כמ"ש בטוש"ע סי' ס' ע"ש ובכתו' דידן כתוב לאמר שקניתי ושעתיד אני לקנות נכסים שיש להם אחריות וכו' אגב מקרקעי וכו' ואשה בכל אלה לא מצאתי שיגבו אותה ב"ד שטרי חובות שגבה אותם הבעל ואפי' שטרי משכונות קרקע ואמינא דבעיקר דמלתיה דהרא"ש והטור דפשיטא להו דשטרות משתעבדי באגב הרשב"א סי' תתקי"ד חלוק עליהם כמ"ש הש"ך שם סק"ט והכנ"הג אות כ"ג בהג"הט וע"ע להש"ך סי' ס"ו סקכ"ו מה שהאריך בזה

וראיתי להמח"א ז"ל בנמוקיו להמרדכי בפ"ק דב"מ סי' רמ"א דף ג' ע"ג שכ' מכאן נר' לי דשטרות אע"ג דאין גופן ממון יכול למוכרן א"ק עכ"ל ומהתימה כי לא זכר שר האל"ף דבאשלי רברבי תלייא וכדכתי' ותבט עיני לה' זכרון יוסף בח"מ רי"סי ג' שכתב דהמוחזק יכול לומר קי"ל כהרשב"א וכדבריו ז"ל הם נגד מה שהשריש לנו ה' מוהרי"קו דאין לומר קי"ל כס' היחיד נגד רבים אלא היכא דאיכא תרתי והביאו הכנ"הג סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות ע"ש. איברא דאנא נפשאי אשכחנא תנא דמסייע ליה להרשב"א ז"ל דרבינו ירוחם ז"ל במישרים נתיב ו' סח"א הביא סברת הרשב"א הלזו בשם יש מ"ש ומסיק וכן הסכים הרשב"א ז"ל עכ"ל אמור מעתה מקום התופשים דגל הקי"ל מצי למימר המוחזק קי"ל כיש מי שכ' שהביא רבינו ירוחם והרשב"א ז"ל ואנן בדידן אין לנו אלא מה שפסק מרן בש"ע דשטרות שפיר משתעבדי באגב ולא עשו בהם תקנת השוק ואפשר דהב"ד של כת הקודמין המה ראו דממשיך מצותא טפי ואין לדבר סוף סמכו אסברת יש מי שכ' והרשב"א ז"ל

עוד נראה כיון דלא נהגו להגבות מהשט"ח שהבעל כבר גבאם. הני נשי מעיקרא לא סמכא דעתייהו למגבי מנייהו והא לא דמיא אלא למ"ש הפוסקים ז"ל גבי שמיטה כיון שנהגו שלא להשמט נעשה כמ"ד בשעת ההלואה ע"מ שלא תשמטני בשביעית כמ"ש בטוש"ע רי"סי ס"ז וה' מוהרי"קו ז"ל סי' ק"ה וכיוצא בזה שמעתי מפי עליון האיש אדוני הארץ העיר הזאת והוא כהן לאל עליון משפחת הדנ"י סבא דמשפטים ראש בית אב ה"ר יוסף סינ"י זיע"א שקבל מאבותיו דייני גולה וסיעת"א דשמיא של כת הקודמין חלקם בחיים שישראל שיש לו קרקע חנות וחצר וכיוצא ומכרו לישראל חבירו אין האשה ובע"ח טורפין מהלקוחות מטעם המלך כיון דהוה מצי למזבניה לגוי כי שטרי הקרקעות לעולם נכתבים בשטרות העולים בעש"ג ובנמוסי דידהו לא ידעו ולא יבינו דין הטירפא כי חק לישראל הוא לא עשה כן לכל גוי א"כ אגלאי מלתא דמעיקרא לא סמכא דעתייהו דהני נשי ובע"ח למגבי מהקרקע כלל כיון דמצי לזבוני יתיה לגוי אמטו להכי אע"ג דזבניה לישראל לא טרפו ליה מניה ובמספר הסמוך למ' נעשה מעשה בועד ב' בתי דינים שבעיר זיע"א ושקלו וטרו בה רבנן וכך עלתה הסכמתם ומינה אל תזוע ואחר זמן רב מצאתי לה' בית יהודה ח"מ סי' מ"ו שכ' שהורה חכם א' לטרוף הב"ח שבשטר שכבר גבה אותו המלוה משום דלא עשו ת"ה בשטרות והרואה יראה דשגג ברואה דהמלוה בעל שק'את אלמ'לף לא שעבד לו נכסיו אג"ק וכמו שהשיג עליו ה' מוהר"י עייאש ז"ל

(קלה) שטרות. קי"ל דאותיות אינם נקנים אלא בכתי' ומסירה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו ע"ש וה"ד לקנות השטר בדרך הקנאה גמורה אבל אם משכנו אצל בע"ח א"צ כת"ומ עיין בתשו' הרשב"א סי' תשנ"א ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל החדשות סי' תשל"ג ועיין בטוש"ע סי' ס"ד

(קלו) שטרות המוכר שטר לחבירו בכתי' ומסי' ועדיין הלוקח לא פרע דמי הקניה דעת מוהר"י מולינא דמצי הדר ביה ומרן ז"ל חלוק עליו עיין בתשו' מרן ז"ל שבס' אבקת רוכל סי' ק"ל וקל"א ואנן בדידן בתריה דמרן ז"ל גרירנא ואפילו במאי דפסק בתשו' כמ"ש בס"ד במערכת אות ק' מדינא דקים לי ע"ש ואם החזיר לו השטר הלוקח למוכר לא נתבטל המכר וצריך כת"ומ מחדש עיין בתשו' אהלי יעקב סי' ב'

(קלז) שטרות. קי"ל דחוב שבשטר אינו נקנה אלא בכת"ומ כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו אמת אגיד כי פעם א' בא ראובן להתדיין עם שמעון על חוב שבשטר ולפי שהלוה היה מחרחר ריב ותואנה הוא מבקש מתהפך בתחבולותיו אשתמוטי קא משתמט למצוא פתח וטענה להפטר אז עמד המלוה ואמר זה השטר יזכו בו עניי ת"ת והם יקחו חלקם ולא אמר וכל שעבודו הנה הרב ש"ך שם סק"ב כ' משם הריטב"א ז"ל דכתי' ומסירה א"צ דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הא מיהא וכל שעבודו בעי ע"ש ועיין לה' כרם שלמה חח"מ סימן מ' ובתשו' הרדב"ז החדשות סי' מ"ג ובמשאת משה סוף סי' י"ב ועיין לעיל במע' אות ה' מדין הקדש בס"ד: