משכנות הרועים תשכ

עמ"ש הטור ואינו גובה בו אלא מב"ח ואם יכפור הלוה בהלואה ואומר פרעתי אינו גובה אפי' מב"ח מהריב"ל ומהראד"ב ז"ל עכ"ל: והנה בתשו' הרב לחם רב חפשתי ולא מצאתי אלא דבסי' קנ"ז פלפל בחכמה בענין דינא דמלכותא ולא עייל נפשיה בספקא דהאי דינא והרב מוהריב"ל ז"ל גופיה לאו דפסיקא ליה הכי לדינא אלא משום דאשכח דפליגי בה רבוותא פסיק ותני לא מפקינן ממונא מהנתבע ובחזקת מריה מוקמינן ליה ומשטחיות דברי הכנ"הג יראה כאלו היא הלכה פסוקה מדינא. ומ"מ לדינא אזלינן בתריה דמרן ז"ל והוא ז"ל הולך ואור בשיטת הרמב"ם וכבר גלה דעתו ה"המ ז"ל דגובה מב"ח ועל כן אפילו כשאין החייב מודה דהיינו הא דקמ"ל בגמרא גירסת הרמב"ם ז"ל דגריס וגובה מב"ח וכמו שהסכימה דעתו בב"י אלא שמ"ש גם ה' העיטור סובר כן ע"ש גם הרשב"ץ שם העיד שכן דעת הרב העיטור. וראיתי להש"ך שם סק"ג שכ' עיינתי בעיטור ולא מצאתי דבר עכ"ל וז"ל הרב העיטור מאמר שמיני דף י"ט ע"א אמר רבא האי שטרא פרסאה מגבינן ביה מבני חרי וכו' אבל דעת גאון קלא אית להו וגבי אפי' ממשע' ואיכא דגרסי מב"ח וכו' ואעפ"כ כיון דפליגי גרסאי לקולא עבדינן ולא מגבינן ביה ממשעבדי ולא בריר לן עכ"ל וקרוב ללשון זה מצאתיו להרמב"ן בחי' לגיטין שם אלא דמ"ש העיטור דלא בריר ליה היינו לענין גבייה ממשעבדי דמלתא תליא בחלופי גרסאות אבל מב"ח מיהא פשיטא ליה ושלא כדעת רבותיו של הרמב"ם והראב"ד ז"ל ובשטר העולה בעש"ג שנמסר לפני עדי ישראל פסק מרן בש"ע שם ס"ב דגובה בו מבני חרי וכתב הסמ"ע סקי"ח מ"מ הו"ל דין שטר לענין שאינו יכול לומר פרעתי כ"ז שהשטר בידו ודבריו ז"ל מוסכמים למ"ש הרי"טבא ז"ל בחי' שהצגתים לפניך

וראיתי ס"סי נ' שכתב הכתב העולה וכו' דנין ע"פ אע"ג דיש לבע"ד לחלוק ולו' כיון דהשתא הם יתומים והיה אביהם נאמן לומר פרעתי א"כ טעני' ליתמי דפרע אבוהון וכו' עכ"ל ונדון ה' ז"ל אינו בשטר הלואות אלא בשטר שחייב עצמו החתן שאם תמות הכלה יחזיר הנדוניא לחמיו והכשיר כדעת המכשירין ושלא כדעת הרמב"ם ומה גם דהכי נהיגי ע"ש א"כ הו"ל כשטר הלואות וכבר נתבאר דלא מצי למימר פרעתי כמ"ש הראב"י והריטב"א ז"ל דשטר מעליא הוא ואין להאריך וע"ע בתשו' הרשב"ש סי' י"ט ורל"ג ובתשו' הרדב"ז ז"ל החדשות סי' תקמ"ח ועד אחרן ה' מוהר"י עייאש ז"ל בספר בני יהודה סי' קכ"ג כי ממנו תוצאות חיים ואין לי שעת הכושר לעמוד עד בענין זה עד יערה ה' עלינו רוח ממרום

(קלב) שטר. ראובן הוציא שטר על שמעון כתוב לאמר איך נתחייב שמעון לראובן סך כ"וך שהלוה לו לוי מנכסי ראובן אין שמעון יכול לדחות לאמר לו לאו בע"ד דידי את דלא גרע ממוכר שט"ח לחבירו אע"ג דזכה בו המלוה לעצמו וגם הלוה מעיקרא לא נשתעבד אלא למלוה אפי"ה לא מצי למדחי להקונה השט"ח למימר ליה לאו בע"ד דידי את כ"ש בנ"ד דמעיקרא לא זכה לוי כלל בחוב שבשטר ומה לנו בידיעתו של לוה דממון הלואה משל לוי או משל ראובן אלא שיש לברר אם לוי הוא המוציא השטר וראובן ליתיה קמן מי מצי שמעון למימר הא את הוא דקא מודית דהני נכסי דראובן נינהו ואת לאו בע"ד דידי או"ד מצי אמ"ל לוי אנת מדידי שקלת הנך זוזי דהלואה הב לי מאי דשקלת מני ואי אית ליה לראובן לאשתעויי דינא בהדי אנא הא קאימנא קמיה ואין אתה אדון בדבר זה ואת"ל דמצי אמ"ל הכי ושומעין לו אם לא תבעיה לוי ואזל שמעון מדנפשיה ופרעיה ללוי מי מצי ראובן למתבע משמעון ולימא ליה מאן שם לך למפרעיה כיון דאי אמרת ליה לאו בע"ד דידי את דלא מצי למיכף לך בדינא. ונ"מ היכא דלוי לית ליה מגרמיה כלום א"נ דאגביה עידית ובינונית וללוי אין כל אלא זבורית ועיין לטוש"ע סי' ס' ס"ט ולמהרימ"ט ח"א סי' מ"ט ולה' משאת משה ח"מ סי' ד' ולה' מוהריט"ץ ז"ל סי' מ' ולה' בתי כהונה ז"ל ח"ב סי' כ"ד ולה' מגיד מראשית ולה' פני יהושע שבס' מאורות הגדולים ס"סי נ"ג אגב חולשאי לא יכילנא למיקם אדעתיהו דרבנן:

(קלג) שטרות. קי"ל דשטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו דמכי פרעיה כבר נמחל שעבודו כמ"ש בטוש"ע סי' מ"ח ואם לא פרע אלא מקצת החוב כתב מרן בש"ע שם דאינו חוזר ולוה בו באותו שטר אותו מקצת דהוי נמחל שעבודו לאותו מקצת עכ"ל מוכח מדבריו ז"ל דס"ל דבחלק שעדיין לא נפרע אכתי שטרא אחזקתיה קאי לגבות בו ממשעבדי וכן מתבאר מדבריו ז"ל ס"סי נ"ה גבי מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ואמ"ל אם לא נתתי לך עד יום פלוני תן לו שטרו וכו' ה"ז קנה וכו' בד"א וכו' כשאומר יהיו המעות שנתתי במתנה וישאר השטר כבתחלה שאל"כ הוי השטר שנמחל שעבודו כדי המעות שנתן עכ"ל מוכח מדבריו דלא איתרע שטרא אלא לגבי חלק שפרע אבל החוב הנשאר ככחו אז כחו עתה ומסיים מור"ם ז"ל ואינו גובה כלום אלא מבני חרי ע"ש וכנראה דאין זה דעת מרן וכדכתי' ולפ"ז הו"ל למור"ם ז"ל למכתב וי"א ולפ"ד ז"ל איכא למימר דאי טעין לוה פרעתי מהימן דכיון דלא גבי ביה ממשעבדי לא מצי מלוה למימר ליה א"ה שטרך במ"ב כמ"ש הרמב"ן ז"ל שלהי גט פשוט בס' המלחמות ע"ש אלא דאכתי איכא למימר כיון דשם שטר עליה לא מהימן לומר פרעתי כמו שהארכתי לעיל במע' אות כ' מדיני הכת"י סי' בס"ד. קושטא קאי דהרא"ש ז"ל בפי' לנדרים דף ז"ך והביאו מרן בב"י שם סי' ד"ן וכתב לחד פירושא דאינו גובה בו ממשעבדי אפילו חלק הנשאר דחיישינן דילמא אתי למגבי לכוליה שטרא ממשעבדי והדר כתב פי' אחרינא באומר אותם מעות שפרעתי יהיו בתורת מתנה ולא בתורת פירעון יגבה לכוליה שטרא ממשעבדי ולפי' זה נחה דעתו יותר ע"ש א"כ מרן ז"ל בש"ע שם שכתב שאמ"ל יהיו מתנה אם כן השטר ההוא שב לאיתנו למגבי כוליה ממשעבדי דתו ליכא למיחש הא אטו הא דגובה חלק דכבר נמחל שעבודו ממשעבדי אשר לא כדת דקושטא הוא דגבי כוליה ממשעבדי וצ"ל מ"ש שאל"כ הוי שטר שנמחל שעבודו כדי המעות שנתן ה"ק דכיון שנמחל שעבודי כדי המעות שנתן לא גבי ביה ממשעבדי אפילו חלק הנשאר בחוב משום דגזרינן הא אטו הא כמ"ש הרא"ש ז"ל והיינו מה שביאר דבריו מור"ם ז"ל ולאו בפלוגתא תני לה ולא דמי לפוגם שטרו דגובה השאר ממשעבדי דהתם כיון דכתיב ביה הפרעון תו ליכא למיחש למידי משא"כ הכא דאיכא למיחש כיון דהדר ולוה ביה ולא ידעתי מ"ט מור"ם ז"ל לא גלה רז זה כי בסימן מ"ח ונטריה עד סימן ד"ן ואפשר משום דעיקר דברי הרא"ש אהך דמי שפרע מקצת חובו אמורים משו"ה נקיט להו