משכנות הרועים תשיט

מרנן דהלוה מהימן ומשתבע ומפטר כמ"ש בטוש"ע רי"סי ס"ט וטעמא דמלתא בה בין דין לדין כתב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בסו"פ גט פשוט דבשלמא שטר בעדים כיון דאית ליה קלא וגבי ביה ממשעבדי אם איתא דפרעיה הו"ל ללוה דלזדהר ולמשקל ליה לשטרא אמטו להכי שפיר קאמר ליה מלוה א"ה שטרך בידי מאי בעי אבל בכת"י דלא גבי ביה ממשעבדי דלית לוה קלא לא מזדהר לוה למשקל ליה לשטריה עש"ב. ומעתה נובין ונדון בשטר העולה בעש"ג אליבא דמ"ד דלא גבי ביה ממשעבדי לפום מאי דגרסי בגמרא בההוא שטרא פרסאה דאיתא ברפ"ק דגיטין דף י"א ולא גבי ביה אלא מבני חרי אי טעין לוה פרעתי מי אמרינן דהו"ל ככת"י דידן ומהימן לוה לומר פרעתי כיון. דלא גבי ביה ממשעבדי

וחזיתיה להרמב"ם ז"ל בר"פ ז"ך מה' מלוה שהביא דעת רבותיו דס"ל דלא הוכשרו שטרי עש"ג אלא שטרי מקח וממכר אבל שטרי הלואות פסולים ושהוא ז"ל אינו מודה בזה ע"ש ובודאי דנ"מ כשאין החייב מודה דלדעת רבותיו כיון שהשטר פסול הו"ל כמלוה ע"פ דאי כפריה מהימן אבל לדעת רבינו דמכשר היינו דאהנייא דלא מהמנינן ליה ללוה וצריך לדעת דכיון דאינו גובה ממשעבדי א"כ הדר דיניה ככת"י ורבינו דס"ל בכת"י דמהימן לוה. תו יש לבדר לדעת רבותיו ז"ל דאמרי פסולים אי דיינינן להו ככת"י של ישראל ונ"מ דאי אמר לוה לעולם לא לויתי והוציא עליו שטר העולה בעש"ג אי הוחזק כפרן לאותו ממון ובריא בחיובא לאותו ממון לשלם במיטבא דקי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דדכוותה גבי כת"י אי טעין בע"פ וכפר בהלואה ואח"כ הוציא עליו הכת"י הוחזק כפרן כמ"ש הרשב"ץ ז"ל ח"א סי' ל"ב והביאה מרן ז"ל בב"י ס"סי ס"ט וע"ע בסמ"ע סי' ע"ט סקט"ו וכן מצאתי תשו' לרבינו האיי גאון ז"ל בקו' שערי תשובה סי' קל"ג כי בא בסוף ס' נהרות דמשק והנה הראב"ד כ' שיפה הורו רבותיו כיון שאין גובין בהם ממשעבדי דלית להו קלא הילכך אפשר שנפרע ולא תבעו עכ"ל ולא נתבאר בדבריו ז"ל באם כפר בעיקר ההלואה והוציא אח"כ שטר העולה בעש"ג מה ההא עליו וקרוב הדבר כיון דטעמא טעים דלא גבי ממשעבדי דלית ליה קלא ממילא משמע דדיינינן להו כדין כת"י אע"ג דמהימן לו' פרעתי הא מיהא אי כפריה בהלואה הוחזק כפרן ע"י שטר העולה בעש"ג אלא דיש לחלק דשאני כת"י דכיון דהויא הודאה לישראל הלוה הרי במה שהלוה הודה בפנינו אבל בשטר עש"ג אי אמרינן דפסולים נינהו כמאן דליתנהו דמי ולא חשיבא הודאה כי היכי דדיינינן ליה דהוחזק כפרן אלא דבמאי דתלי הראב"ד ז"ל טעמא בדלית ליה קלא ולא גבי ממשעבדי לא משמע הכי

וחזי הוית להבע"הת שער ס"ז ח"ד סימן ד' אחר שהעתיק לשון הרמב"ם ז"ל ודברי הראב"ד הללו כ' גם הראב"י כתב מחוורתא דשטר עש"ג אי שטר מכר וכו' כשרים ואי שטרי הלואה נינהו וכו' כשטר מכר דמו ומגבי בהו ודוק' מבני חרי דאהניא האי שטרא דלא מצי למכפריה ולא למימר ליה פרעתיך דכשטרא הוא וכו' עכ"ל והנה סברת הראב"י ז"ל הלזו היא סברת הרמב"ם ז"ל ולפ"ד דלדעת הראב"ד ז"ל ורבותיו של הרמב"ם כי היכי דמצי למימר ליה פרעתיך ה"נ דמצי למכפריה בעיקר ההלואה ולא אתחזק כפרן ע"י שטר עש"ג והכי דייק לישנא דמאן דס"ל דמצי למי' פרעתיך ה"נ דמצי למימר להד"ם. ולמ"ד דלא מצי למימר פרעתיך כ"ש דלא מצי למימר להד"ם דכשהוציא שטר העש"ג הוחזק כפרן כדין הכת"י דלא אשכחן מאן דפליג אמילתיה דהרשב"ץ ז"ל גבי כת"י אלא דאכתי אפשר לחלק כדכתי'. איברא דעת הרמב"ם והראב"י ז"ל דס"ל דלא מהימן לומר פרעתי אע"ג דלא גבי ממשעבדי יש מקום לדון מ"ש מכת"י דמשום דלא גבי ממשעבדי מצי למימר פרעתי ולא מצי אידך למימר א"ה שטרך במ"ב וכדכתב הרמב"ן. וה"המ כתב ויש לחלק שאינו דומה שטר גמור לכת"י עכ"ל ונראה שזה נמי דעת הראב"י שכתב אהניא האי שטרא וכו' דכשטרא הוא דר"ל לאפוקי מכת"י דלא חשיב שטר כלל ונראה דרבינו וסיעתא דשמיא דקיימא בשיטתיה דס"ל דבכת"י מהימן לומר פרעתי צריכים לאותו דבר דהרשב"א בח"ב סי' ס"ג ובח"ג סי' מ"ב מקהי אקהתא אסברת הרי"ף ז"ל ומאן דעמיה דסברי מרנן דבכת"י כיון דלא גבי ממשעבדי אי. טעין פרעתי מהימן. מדאמרי' ברפ"ק דמציעא מצא שטר שאין בו אחריות נכסים יחזיר והוו בה ואפילו כשאין חייב מודה אמאי נהי דלא גבי ממשעבדי מבני חרי מיהא גבי דמאי קושיא כיון דלית ביה אחריות נכסים ואין החייב מודה מהימן ולא גבי כלל ומכח קושיא זו פליג אסברת הרי"ף ז"ל והסכים בדעת בעל המאור ז"ל דסבר לה מר אע"ג דלא גבי ממשעבדי לא מהימן לומר פרעתי. ומצאתי להרב של"הג בפ"ב דכתובות אמאי דאמרי' התם דף כ"א לא ליחתום אינש אסוף מגילתא דילמא משכח לה אינש דלא מעלי וכתב בה כל מה דבעי דקשיא ליה מאי דקשיא להרשב"א ז"ל לסברת הרי"ף וניחא ליה דשאני התם דשם שטר עליו והא דלא גבי ממשעבדי משום דגוים לא עבידי לאשתעויי בהדי ישראל לאפוקי קלא ומהיכא ידעו הלקוחות גם אשו"ר להריטב"א בחידושיו לגיטין שם גבי ההוא שטרא פרסאה דכתב דעדי השטר משוו ליה שטרא להגבות מב"ח כיון. שכן אינו יכול לומר פרעתי דיכול לומר לו' שטרך במ"ב דשטרא מעליא הוא וכו' עכ"ל וה"ט דלאו כ"ע דינא גמירי לחלק בין שטר לשטר משא"כ בכת"י לית ליה שם שטר כלל

אמור מעתה מרן בש"ע רי"סי ס"ח שנמשך אחר לשון הרמב"ם ז"ל ולפי המשוער דכל פלוגתא דפליג הרמב"ם עם רבותיו הוא להיכא דחייב אינו מודה או דטוען פרעתי וע"כ לחלק מדין הכת"י כי היכי דלא נסתרו פסקיו אהדדי ואנן בדידן כוותיה דמרן בש"ע נקטינן א"כ קם דינא דלא מהימנינן ללוה לומר פרעתי וכמו שהעלה מרן ז"ל שם בב"י

וצופה הייתי לה' מוהריב"ל ז"ל ס"ג סי' ק"ט שאול נשאל אי מגבינן ממשעבדי בשט' העולים בעש"ג או לא וה' ז"ל אחר שהביא להקת הפוסקים כ' עד שיסתפק בבו' אי מגבינן בשטרי הלואות העשויים בעש"ג ממשעבדי יסתפק בבו' אם יגבה בו אפי' מב"ח אם יכפור הלוה בהלואה או יאמר פרעתי ובודאי כיון דאיכא כמה מרבוותא דס"ל דלא מגבינן בהו וכדכ' לעיל מילתא דפשיטא היא דמוקמי' ממונא בחזקת מריה ולא מפקינן ממונא מהנתבע עכ"ל הצל"ע. ולא ידעתי על מי ועל מה העלים העין שלמעלה מדברי הרמב"ם ורבותיו. והראב"ד וה"ה הניתנים למעלה דבהאי דינא הוא דקא מפלגי גם לה' כנ"הג מצאה קפידה מקום לנוח דשם בסי' ס"ח בהג"הט אות ט' כתב