משכנות הרועים תשיז

ס"ל כדעת מרן דסבר לה מר כדעת הרשב"א ז"ל תסגי להו בטעמא דלא נשתעבדו לו נכסיו אלא הכותלים כמדובר בדברי הרשב"א ז"ל ואפי' לדברי הסמ"ע נראה בנ"ד מודה דכופין דבשלמא מא הבית והעליה דבית א' הוא בונה מה למעלה מה למטה כיון דבחד סגי ליה עבדינן הך תקנתא דבונה את הבית ודר בה אבל בנ"ד דהכא שצריך לבנות ולתקן כמה בתים בהא ודאי דמי לנתקלקל הכותל דכופין דהיכי לעביד לדור בכל הבתים הא לא עביד איניש דדר בכמה בתים להשכירם לזולת הרי ה' מוהר"ש הלוי ז"ל בח"מ ס"ל דהוי רבית והביאו הרב כנ"הג ז"ל שם ע"ע א"כ מאי תקנתיה ובודאי דליכא תקנתא וכיון דכן נראה דמודה הסמ"ע בנ"ד דכופין. ואחר כתבי את כל זה מצאתי לה' לב שמח ז"ל בתשו' חח"מ סי' י' שכ' בכוונת ה"המ ז"ל כדכתי' בעניו' אלא דאיהו ז"ל ניחא ליה דה"המ ז"ל שכתב ומשנתינו בשא"א לכופו א"נ כשאינו רוצה לכופו לצדדין קאמר כשא"א לכופו כשהוא במד"ה וכדאוקמה בירושלמי א"נ לדידן דקי"ל כרב נחמן כשאינו רוצה לכופו ע"ש ולע"ד הוא רחוק דכבר מלתיה דהירושלמי אמורה ולא הוה ליה למימר אלא כשאינו רוצה והנכון כדכתי' בעניו'

(קכט) שטרות . יורשי ראובן הוציאו שני : שטרות על שמעון מסכום אחד וזמן ב' בחדש תשרי שנה פ' וטען שמעון שלא לוה מאביהם רק פעם א' והסופר טעה וכתב ב"פ וזה לך האות שא"כ היה לו להוסיף הסכום בשטר הא' או שיכתבו זולת מה שחייב לו בשטר אחד והיורשים אומרים אין אתנו יודע עד מה לבד זאת מצאנו באמתחתא דאבונא והזמנתי לסופר ות"ח דחתימי בתרי שטרי אינהו גופייהו ואמרו שכבר עבר זמן קרוב לג' שנים והשכחה שכיחא. האמנם בוודאי כי א"א לכתוב ב' שטרות על הלואה א' דלא קטלי קני באגמא אנן יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראש על אר"ש הא דגרסי' בפרק נערה דף מ"ד אמר ר"ן שני שטרות היוצאים בזה אחר זה ביטל שני את הא' ופירש"י ז"ל ב' שטרות על שדה א' של מכר או מתנה וכתב כן ראובן לשמעון א' בניסן וא' בסיון עכ"ל קושטא קאי דכולה שמעתתא בקרקע שייכא לדינא דב"מ וכיוצא ובשלהי פרק הכותב אהא דתנן הוציאה ב' כתובות וגט אחד והוינן בה אי בעיא גביא בהאי ואי בעיא גביא בהאי לימא תהוי תיובתא דר"ן קאמר בטל שני את הא' וכו' ופירש"י ז"ל בזה אחר זה זמנו של זה קודם לזה ושניהם על הלואה א' או מכר א' עכ"ל דהתם על עסקי ממון כתו' דהוי כב' שטרות על שדה א' דאשה כשדה א' דמיא והכל מודים שאין כאן אלא סך כתובה א' של אשה זו אבל בשט"ח דעלמא שזמנו של א' בניסן וזמנו של ב' בסיון פשיטא דגבי תרוייהו דכל חד לפום זמן שעבודיה ואי טעין לוה דחד הלואה היא ואחולי אחליה לשעבודא קמא דלא לטרוף אלא מזמן בתרא ומלוה טעין דתרי הלואות נינהו אע"ג דסכום חד לתרוייהו בזה כתבו הרי"ף והרא"ש התם בפרק נערה וז"ל הא דאמר"ן שני ביטל את הא' ה"מ בשטרי קרקע ומאי דדמי להו כגון כתובת אשה אבל בשטרי הודאות והלואות גבי תרוייהו כל חד לפום שעבודא דיליה ולא אמרי' דהאי שטרא היינו האי שטרא ואע"ג דתרוייהו סכום חד דגרסי' בפרק גט פשוט אמר רבא האי מאן דנקיט ב' שטרות בני חמשין חמשין ואמ"ל שוינהו ניהלי בחד שטרא בר מאה לא משוינן ליה מ"ט עבוד רבנן מלתא דניחא למלוה וניחא ללוה ניחא ליה למלוה כי היכי דלא לפגום שטריה ניחא ליה ללוה כדי שלא לכופו לפורעו אלמא גבי לתרוייהו עכ"ל ור"ל דאם איתא דלא גבי אלא חד שטרא פשי' דלא משוינן להו בחד שטרא בר מאה דיאמר הא היינו האי שטרא אלא ש"מ דמדינא גבי לתרוייהו אלא דניחא ליה ללוה שלא לכופו לפרוע בב"א ואם נפשך לומר דמיירי כשהלוה מודה דתרי הלואות נינהו א"נ סהדי שטרא מידע ידעי וקים להו בגופא דעובדא דתרי הלואות נינהו אפי"ה משום שלא לכופו לפורעו בב"א לא משוינן להו בחד שטרא בר מאה א"נ דנקט האי טעמא משום שלא לכופו ולא קאמר משום דמצי למטען לוה דהלואה אחת היא משום דאע"ג דא"ל שוינהו בתרי שטרי חד בר מ' וחד בר ס' דתו לא מצי למימר חדא הלואה היא אפי"ה מהאי טעמא שלא לכופו לפרוע לא משוינן ליה בחד בר מאה ולקמן יתבאר בס"ד. והא דלא מייתי הרי"ף והרא"ש ז"ל מהך מימרא קמייתא דרבא גופיה דאמר האי מאן דנקט שטרא בר מאה ואמר שוינהו ניהלי בתרי שטרי בר חמשין חמשין לא משוינן ליה מ"ט עבוד רבנן מלתא דניחא ליה למלוה כדי לכופו טפי הול"ל דניחא ליה למלוה דלגבי כוליה סטרא בר ק' דהוו בחד שטרא אבל כי משוינן להו בתרי שטרי בר חמשין חמשין לא גבי אלא חמשין דמצי למימר האי שטרא היינו האי שטרא אלא ש"מ דמדינא גבי לתרוייהו וכי תימא כיון דמדעתיה דמלוה דאיהו דנקט שטרא בידיה וקאמר ליה ועל חיי עצמו לא חש אנן נמי לא איכפת לן מניה אי הכי בהך טעמא כדי לכופו לפורעו מאי איכפת לן ביה כיון דמדעתיה קאמר ליה למעבד הכי אלא ש"מ דמדינא גבי תרוייהו אלא משום טעמא כדי לכופו לפורעו לא משוינן להו בתרי בני חמשין משום דמשכחת לה כגון דאמ"ל כתוב בשטרא דבר חמשין תניין עוד הוסיף ולוה ממנו דתו ליכא למיחש דהלואה חדא היא אלא משום ה"ט כדי לכופו אבל באידך דנקט תרי שטרי בר חמשין חמשין נמי נימא דהכי הוו כתיבי עוד הוסיף ולוה ומאי ראיה מייתו ז"ל מאידך דרבא ומאי אולמיה דהאי מהאי

חזיתיה לה' העיטור דף ך' ע"ב דכתב לדברי הרי"ף ז"ל הללו ומדברי קדשו כתוב לאמר דאייתי ראייה מהנך תרי מלי דרבא ע"ש אמנם הרב בע"הת ז"ל שער ס"ז ח"א סי' ה' הביא דברי הרי"ף ז"ל הללו בצביונם ובקומתן כמו שהן לפנינו זאת אומרת דדברי הרי"ף ז"ל מוסכמים מהמעתיקים הרב העיטור והתרומות והרא"ש ז"ל

וראיתי להריטב"א ז"ל בחידושיו שם בפ' נערה שכתב אמר רב נחמן שני שטרות וכו' פי' רש"י ז"ל שטר של מכר או של מתנה כלומר דבשטר של הלואות שניהם קיימין לעולם אפילו הם ביום אחד וכ"כ ה' רבינו אלפאסי ז"ל והביא ראיה מהאי דאמרינן בפרק ג"פ דמאן דנקט וכו' טעמא דמלתא לפי שאין דרך להיות שני שטרי מכר או מתנה אבל אדם עשוי ללוות ולחזור וללוות וכו' עכ"ל הנה מ"ש משם הרי"ף ז"ל אפי' הם ביום א' האי מילתא ליתא בדברי הרי"ף ז"ל ולא בדברי הנמשכים אחריו שהעתיקו כל דבריו ועוד דעיקר דברי הרי"ף ז"ל אמילתיה דר"ן קיימי ורב נחמן בשני שטרות היוצאים זה אחר זה דהא' בניסן והב' בסיון קאמר ומנ"ל להרי"ף ז"ל לחדש דבר מעתה. ונלע"ד דממקומו הוא מוכרע מהך דפרק גט פשוט