משכנות הרועים תשיג

המנונא וכדכתיבנא בדעת התוס' דהא ודאי לא פליג עליה דרבה אלא בהא דלרבה המלכה כמעשה ולרב המנונא ל"מ המלכה

וכתב עוד הרי"ף ז"ל דאותבי' עליה דשמואל מדתנן וכו' ותיובתא דשמואל אליבא דתרוייהו בין לרבה בין לרב המנונא עכ"ל ור"ל דמתני' סתמא קתני לפי המעות ל"ש חרישה וחרישה ל"ש טביחה וטביחה וכדמסיים ואזיל והא דלא מוקי לה למתניתין ר"ן בשור לחרישה וטבחוהו דאז חולקים לפי המעות לדעת הרי"ף ז"ל ומוקי לה בשבחא דטבחא צ"ל כמ"ש התוס' דמאי קמ"ל ואכתי צריכים אנו למודעי לדעת הרי"ף ז"ל לרב המנונא דבעי טביחה ממש ה"ד בלקחוהו מעיקרא לחרישה דאדעתא דלפלוג בשוה נחות משו"ה בהמלכה גרידא סבר דאכתי השותפות קיימת אבל בלקחוהו לטביחה ועומד לטביחה ומכרוהו חי אם חולקים לפי המעות בלא נשתנית מחשבת שותפים ואת"ל דינא הכי ולא מוקי רב נחמן מתניתין בהכי דפשיטא הוא אכתי בלקחוהו לשחיטה דלפי המעות נחות ונמלכו עליו לחרישה ומכרוהו חי איכא למימר לרבה לפי המעות כיון דלא נעשה מעשה בגופו ולרב המנונא בתר מחשבתו דהשתא אזלינן וחולקים בשוה ולקמן יתבאר בס"ד:

וראיתי להר"ן ז"ל שנחה דעתו כפירוש הרי"ף ז"ל דלישנא דגמרא מוכח דאכתי קאי. וכן דקדקנו בעניו' אך מ"ש ז"ל אבל שחטוהו הכל מודים דהשכר הוא לאמצע וכו' נראה דט"ס וצ"ל לפי המעות וכתב עוד הר"ן ז"ל דלרב המנונא ה"ה בשור לטביחה ועומד לטביחה וראיה מדלא מותיב נמי לרב המנונא מדלא פלוג בין לחרישה וטביחה לטביחה וטביחה ע"ע ולא הבינותי דאכתי לפלוג בשור גופיה בין עומד לטביחה לטבחוהו וכדכתי' וכן מה שנסתייע עוד מדאוקי רב נחמן למתני' בזוזי חדתי וכו' דמאי דוחקיה לאוקומה בטבי' וטביחה ע"ע ולפי מ"ד קשה נמי דלוקמה בטבח ממש וכדכתי' נמי

(קכז) שותפים. ראובן ושמעון ולוי נשתתפו יחד והטילו לכיס השות' מה שיאותו ביניהם אלא שר"וש הטילו ג' מנים בין שניהם ולוי מנה ותנאי היה הדבר שלוי ילך למ"ה לצורך עסק השות' ויסתחר שם וימכור מה ששולחין לו והם ימכרו מה ששולח להם ושראובן הוא הפקיד ע"ד עסק שכל הממון יהיה תחת ידו ושפנקסו יהיה נאמן עליהם והוא הנק' אצל התגרים כאשר"ייו וקבעו זמן מוגבל לשותפו' ועבר הזמן ההוא קרוב לשלשה שנים אחר הזמן המוגבל לשותפות ויהי אח"כ נפטר ראובן הפקיד ואח"כ בא לוי ממד"ה והנה בעתה עמד שמעון והוציא שטר השותפות וטען כנגד לוי שעדיין לא נטל מה שהטיל לתוך כוס השות' ויענהו לוי הלא תנאי היה הדבר למסור הכל ליד ראובן וקיימתי התנאי ומה לי ולך כי באת אלי ויורשי ראובן אומרים אין אתנו יודע עד מה אבל ממקומו מוכרע שכבר קבל מה שראוי ליטול כי אחר זמן השות' ג' שנים ראובן שקט על שמריו ולמה איחרת עד כה יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות ע"פי התורה הקדושה משפטי ה' אמת צדקו יחדו ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראשית מאמר נחזי אנן שטר שותפות אי. חשיב שטרא מעליא ואי הוה ראובן קמן וטען החזרתי לא מהימן דמצי שמעון אמ"ל שטרך בידי. מאי בעי או"ד דלא אמרינן הכי אלא בשט"ח דזוזי דמלוה קמו ברשותיה דלוה ואחריותן עליו אבל בנכסי השותפות דלא קמו ליה ברשותיה דהאיך להתחייב באחריותן לא מצי אמר ליה שטרך בידי מ"בע ובפרק המוכר דף ט' בעא מניה רב עמרם מר"ז המפקיד אצל חברו בשטר ואמ"ל החזרתים לך מהו מי אמרינן מגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או"ד אמר ליה שטרך ב"מב אמ"ל מהימן ומסיק דמהימן בשבועה ובעי למימר דתליא בפלוגתא בשטר כיס היוצא על היתומים דדייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אמרי גובה מחצה דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ופליגי אי בחלק הפקדון מצי למימר שטרך בידי מאי בעי ור"ח כדייני א"י ומשני דכ"ע אית ליה. דר"ח וכו' ואפסיקא הלכתא התם כר"ח ע"ש

ומעתה נובין ונדון בשטר שותפות אי מדמינן ליה לשטר פקדון פשיטא דלא מצי. למימר שטרך במ"ב ומהימן לומר החזרתי מגו דנאנסו איכו השתא חל עלינו חובת ביא'ור באם נאנס ממון השות' ברשות אחד מהם מה דינו ובפרק חזקת דף מ"ג אהא דאמר שמואל התם השות' וכו' ונעשים ש"ש ז"לז פריך ואמאי שמירה בבעלים ומשני אמר ר"פ בדא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר ע"ש בפירשב"ם ז"ל וכיון שמתעסקים ביחד פטור אפילו מגניבה ואבידה כ"ש מאונסים ונתבאר בטוש"ע סי' קע"ו ס"ח שאם התחילו להתעסק ביחד אפילו אם אח"כ נתעסק האחד לבדו פטור דשמירה בבעלים היא עכ"ל וכיון דמגניבה ואבידה פטור אצ"ל דפטור מן האונסים ואפילו בהיכא דחייב בגניבה ואבידה באונסים מיהא פטור דאינו אלא כש"ש וכ"כ להדייא הסמ"ג עשין פ"ב ריש דף קכ"ח והביאו הש"ך שם סקע"ז ע"ע ומעתה כיון דפטור מהאונסים הו"ל כנפקד דעלמא דאם אמר החזרתי נאמן במגו דנאנסו כמדובר ולא זו בלבד אלא אפילו אבדו בפשיעה נמי פטור דקי"ל שאלה בבעלים פטור אפילו נאבד בפשיעה כמ"ש בטוש"ע רי"סי שע"ו ע"ש ובנ"ד דבתחלה נתעסקו יחד הוי שמירה בבעלים ופטור כמ"ש שם ועיין בתשו' ה' מוהרש"ך ז"ל ח"א סימן ע"א וכיון דכן הוא מצו למימר היורשים שמורישם החזיר והוה נאמן במגו דאי הוה בעי למימר נאנסו ולא אמרי' להו א"ה שטרך במ"ב כדאפסיקא הלכתא התם וכמ"ש בטוש"ע סי' רצ"ה ע"ש

איברא דאכתי לא פלטן דשאני התם שהנפקד טוען טענת בריא החזרתי מ"ה נאמן דהו"ל כאומר הלויתיך ואיני יודע אם פרעתני והלה אומר פרעתיך דנאמן אבל הכא היורשים טועני' דילמא החזיר לך אבונא והו"ל ספק בפירעון ובריא הוא בחיובא וקי"ל באומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב דאין ספק מוציא מידי ודאי וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ט סי' ד' דף קמ"ד ע"ד וז"ל לא תוכל להחזיק בטענת ס' והיינו כהא דתנן וכו' ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו חייב לשלם דכיון שחבירו תבעו בריא לי שלוה והוא מסופק בטענת שמא החזיר להם אין ספק מוציא מדי ודאי עכ"ל. ה"נ דכוותה שהשות' כתו' בשטר ושיהיה הממון תחת ידו והיורשים באים לפטור עצמן בטענת שמא החזיר להם אין ספק מוציא מדי ודאי. איברא דעיקר תשו' הרא"ש ז"ל הלזו זו היא שקשה דהא שטר כיס נמי נקיט שטרא בידיה מאריה דעסקא