משכנות הרועים תשיב

שמע אליו ודחק ונכנס והוכה וחבירו מעכב עליו שלא להתרפאת מאמצע השות' יען כי הוא גרמא בנזקין להכנס בסכנה זו לדידי פשיטא לי דחשיב פשיעה ועינינו הרואות בחו"ש לעין דבר זה דבק מא"ח ועיין להרב המבי"ט ז"ל בספר בית האלהים

(קכו) שותפים . קי"ל שותפים שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' וזה ש' חולקים לפי מניינם ולא לפי המעות כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ו ס"ה ובכתובות דף צ"ג אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע ור"ל וחולקים בשוה אמ"ר מסתברא מלתיה דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ורב המנונא אמר וכו' מתיבי שנים שהטילו וכו' ה"נ קאמר במה דברים אמורי' וכו' והנה מפשטא דגמרא דקאמר מסתברא מילתיה דשמואל וכו' משמע דשמואל בכל גוונא קאמר דחולקים בשוה אלא דרבה פליג עליה בהאי וה"מ מפירש"י לקמיה כי פריך ממתני' שכתב תיובתא דשמואל ולא כתב דתיובתא היא לרב המנונא אמנם התוס' שם כתבו דהתיובתא היא לרב המנונא ע"ש ולקמן יתבאר בס"ד . ולשיטת רש"י רבה מקיים למתניתין בשור לחרישה ועומד לחרישה דחולקים לפי המעות ולשמואל קושטא מתני' וכדלקמיה וכתב רש"י והא דנקט ראשית מקחן לחרישה רבותא אשמועינן דאע"ג דמעיקרא אדעתא דלמפלג בשוה נחות לשות' השתא דשבח בבשר ושחטוהו והוא מתחלק לאיבריו יטול איש לפי מעותיו עכ"ל נראה מפי' ז"ל דעומד לטביחה דקאמר היינו שטבחוהו ממש וכ"כ לעיל נמי בד"ה שוה וכו' אבל וכו' ושחטוהו עכ"ל אבל בנמלכו עליו ומכרוהו חי אכתי חולקים בשוה כיון דמעיקרא להכי נחות ולא נשתנית מחשבתם ע"י מעשה ועומד לטביחה דנקט נראה דאגב סרכיה דלישנא דועומד לחרישה דנקט בחלוקה קמייתא ולפ"ז א"ש מאי דאיכא למידק כיון דמאי דנקט ראשית מקחן לחרישה לאשמועינן רבותא דאע"ג דמעיקרא נחות לפלוג בשוה א"כ באידך חלוקה אמאי לא אשמועינן נמי רבותא דשור לטביחה ועומד לחרישה אע"ג דמעיקרא אדעתא למפלג לפי מעות נחות כיון דהשתא מיהא לחרישה קאי חולקים בשוה משום דליכא מעשה בגופו לאורועי מחשבה קמייתא כשחיטה בתר מחשבת חרישה אלא דאכתי לא אפרוק דמצי לאשמועינן האי רבותא וכגון שמכרו אותו לחרוש או שחרשו בה שניהם דהו"ל מעשה בתר מחשבה וחולקים בשוה והדר דוקיין לדוכתיה ואין לומר דמחרישה נמלכים לטביחה משום דעביד להשתבח בבשר אבל מטביחה דישנו בשבח בשר לא מימלכי תו עליה לחרישה הא ליתא דהא משכחת לה נמי באכחוש בשרא

ודע דלפי פירש"י ז"ל דנקט ראשית מקחן לחרישה לרבותא וכו' כמדובר א"כ רב המנונא דפליג אדרבה ואמר אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה חולקים בשוה קשה דאדרבה הו"ל לאשמועינן רבותא דאע"ג דמעיקרא אדעתא דלפלוג לפי דמים ולהכי סליק להוסיף מעשה במחשבה תחלה אפי"ה חולקים בשוה ומתני' בלקח זה משלו וזה משלו מיירי אבל בשור לחרישה א"ל דהיינו טעמא דחולקים בשוה משום דאזלי' בתר מחשבה דמעיקרא וכבר נשתעבדו הנכסים ז"לז אע"ג דהשתא מיהא שחטוהו בפועל ואין לומ' דבטביחה וטביחה כיון דמעיקרא דלפלוג לפי מעות נחות והכי עבוד ומודה רב המנונא דחולקים ולא פליג אלא בשור לחרישה כיון דמעיקרא לפלוג בשוה נחות אע"ג דשחטוהו בתר הכי חולקים לפי מאי דנחות מעיקרא ומתני' בשור לטביחה ועומד לטביחה. הא ליתא דא"כ הא דפריך לרבה מדלא מפליג ברייתא בדידיה מחרישה לטביחה וקאמר תיובתא דרבה ע"ש דלרב המנונא לא שני ליה כלל בין שור לחרישה ועומד לטביחה לשור לטביחה ועומד לטביחה דבכלהו ס"ל דהשכר לאמצע ומתני' בלקח זה משלו וזה משלו והאי דנקט שור לחרישה ועומד לטביחה ולא נקט לטביחה וטביחה סרכיה דרבה נקט ואזיל מיהו לדינא כחדא שריין ומה שפירש"י תיובתא דשמואל ולא קאמר דרב המנונא משום דרבה הוא דמפליג במלתיה דשמואל ורב המנונא קאמר דבכולהו מסתברא כשמואל אהא פריך לשמואל דאיהו מאריה דדינא

ועוד נראה לע"ד דתלמודא גופיה לא פסיקא ליה מלתיה דרב המנונא וכדכתיבנא משו"ה לא מצי למפרך ליה מברייתא דא"ל דבטביחה וטביחה נמי סבר דחולקים בשוה ומעתה מ"ש התוס' דמתני' ע"כ בשור לחרישה ועומד לטביחה וקתני חולקים לפי המעות אבל בלטביחה וטביחה מאי קמ"ל תק"ל אמאי לא אותבי' תלמודא מברייתא דלא מפליג בדידה לרב המנונא נמי וכדוקיין הא מיהא לדעת התוס' ל"ק דלא אוקמו' בזה לקח משלו וזה לקח משלו וכדכתי' דודאי שמואל מודה בהא כדקתני בברייתא דפשיטא הוא דאפילו בלקחו שניהם מקח אחד ואית להו לתרוייהו שות' לגביה דהך שור אמרינן כיון דלשחי' ושחיטה פשיטא דחולקים לפי המעות ולא אצטריך מתניתין לאשמועינן הא כ"ש בגופות מחולקים וא"נ לפום מאי דכתיבנא דרב המנונא אפילו בטביחה וטביחה אמרה למילתיה מתני' לא מצינן לאוקומי בזה לקח וזה לקח דכיון דגופות מחולקים פשיטא ולא אצטריך מתניתין לאשמועינן וצ"ל לדעת התוס' דתלמודא לא פסיקא ליה לאותוביה מהך ברייתא לרב המנונא וכדכתיבנא מיהו השתא דקשה לשמואל הקשה דאם רב המנונא הכי ס"ל ק' לרב המנונא מיהו המקשה דפריך לרבה מברייתא דע"כ בלחרישה ועומד לטביחה מכח סיפא דברייתא ע"כ דמוקי למתני' בטביחה וטביחה וא"נ רב המנונא בהא נמי קאמר דלאמצע בלקח זה משלו וזה משלו ולא איכפת ליה במאי דתנא מלתא דפשיטא. שו"ר למוהרש"א ז"ל שנתעורר בקצת מזה וכבר כתיבנא מאי דנלע"ד ועוד נראה דמתני' לא מצי לאוקו' בשזה לקח משלו וזלק"מ דלישנא שהטילו לכיס רהוטי רהיט דבהטלת מעות מיירי

ודעת הרי"ף ז"ל בפירוש שמועה זו שלא כדעת רש"י ז"ל אלא דלרבה כל שנמלכו עליו לשוחטו אע"פי שמכרוהו חי חולקים לפי המעות הואיל ואלו שחטוהו כך היו חולקים בשוה לאיבריו ורב המנונא פליג עליה דרבה בהא דכיון שלא שחטוהו ועודנו חי השותפות קיימת עדיין אבל בשחטוהו מודה לרבה דחולקים לפי המעות ולפ"ז תלמודא דפשיט לרבה מברייתא ובעי למימר בלחרישה ועומדת לטביחה צ"ל דהמק' מוקים למתני' דקתני לפי המעות בשחטוהו ולא בנמלכו גרידא וה"נ איכא למידק דלא מותיב לרב המנו' דאמר דבטבחוהו השכר לפי המעות ובהכי מיירי מתני' דלא מפליג סיפא בשור גופיה וכדמותיב לרבה ואין לומר דלא פסיקא ליה לתלמודא דעתיה דרב