משכנות הרועים תשי

המוחזק יכול לומר קי"ל כהרמב"ם ז"ל דיחיד הוא ע"ש והיינו ע"פי מה שפירש הגאון מוהרי"קו ז"ל דבתרי הוא דמצי למימר קי"ל דוקא ואע"ג דאיכא מ"ד אפילו בחד אין הרוב מסכימים לזה כמ"ש ה' גופיה בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל ע"ש והרב שם בי"ד אות ז"ך הביא תשובת ה' משפט צדק ח"ב סימן י"ו ע"ש ושם כתב הרב כיון דהראב"ד לא השיגו ש"מ דאודויי אודי ליה והו"ל תרי ע"ש וכלל זה נשתמש בו הרבה ה' מש"א בח"א וח"ב וכבר כתב ה' כנ"הג בכללי הפוסקים אות ל"ז שכן יש לדקדק מדברי הרשב"א. ז"ל ושכ"כ בס' הזכרונות ושכ"ד מוהר"י הלוי ז"ל בהרבה מתשו' ב"כ ע"ע ג"כ מדוע הרב סגר הדלת אחר הרודפים משפט הקי"ל ולא זו בלבד אלא שגם רבינו ירוחם ז"ל במישרים נתיב ח' חלק ג' סובר כדעת הרמב"ם ז"ל ואיך לא זכר שר דהו"ל תרי ולכ"ע מתרי מרבוותא מצי למימר קי"ל אפילו כנגד כמה מרבוותא

איברא איכא למיקם עלה דמלתא דא"נ יהבינן ליה כל דיליה למימר קי"ל כהרמב"ם והראב"ד ורבינו ירוחם ז"ל ה"מ היכא דלא מטא לידיה דראובן ההוא רווחא אבל בנ"ד דכבר זכה בחלקו ושמעון טוען לגבות לו מהקרן והא ודאי אפילו בסתם עיסקא לית בה אלא אבק רבית וקי"ל דאב"ר אינה יוצאה בדיינים ובפ' הרבית שם אמרינן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי ממונא הוא וראיתיו למרן בב"י ריש סימן קע"ו שם שכתב משם הבע"הת ז"ל שכתב משם הראב"ד ז"ל היכא דפרע ליה בתורת רווחא והיה בעסק ההוא אב"ר מנכה ליה ופרע ליה מאי דפש ליה גביה וקרע ליה לשטריה ושהרי"ף חולק ושהרמב"ם סובר דלא מקרי סילוק בלא זוזי אלא כשהרבית עולה כנגד החוב ע"ש ומרן בש"ע סוף סי' קס"ו כתב היכא דהוי אבק רבית י"א שאפילו לא פרעו עדיין ותובע הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות לא מנכינן ליה וי"א דמנכינן ליה עכ"ל והיא מחלוקת הרי"ף ורבינו אפרים ז"ל שהביא הטור ז"ל שם ומסורת היא בידינו שהסברא האחרו' בי"א וי"א היא העיקר וכ"ש דמור"ם ז"ל כתב עלה והסברא אחרונה היא העיקר עכ"ל ולפי"ז אי דיינינן להאי דינא כדין הקי"ל כמ"ד דהוייא כרבית שפיר מנכינן ליה מהקרן

האמנם אלם צדק אחוה דעי לדידן דגרירנא בתריה דמור"ם היכא דלא פליג אמרן ז"ל בש"ע ודאי כוותיה נקטינן דלא הוי בתורת עיסקא אלא שותפות אמנם שמעון הדר בערי פ'ראנקייא אם מנהג רבני העיר לדון ע"פי הפוסקי' ומחזיקי בדגל הקי"ל פשיטא דזכה בתפישתו ואפילו לנכות מהקרן כמו שנת' ואם לחשך אדם לומר דהיכי מצי לזכות בחוב המבורר והם המעות שהטיל ראובן בקרן השותפות מכח הקי"ל דדילמא הלכתא כהרמב"ם וסיעת מרחמוהי והא הו"ל בריא בחיובא וספק בפירעון וקי"ל דחייב הן אמת כי טענת הקי"ל אפליגו בה רבנן בתראי נ"ון אי חשי' טענת בריא או טענת שמא וכבר באו הדברים באריכות בכנ"הג ח"מ סי' כ"ה ועי"ל במע' אות ק' בדיני הקי"ל סי' בס"ד

ואחר כתבי זה ראיתי בספר כהונת עולם בחי' לטור י"ד סי' קנ"ט דף ל"ח ע"ד בד"ה שם לעיל וכו' שחלק על הכנ"הג שכ' דאין לומר קי"ל כהרמב"ם דיחיד בדבר הוא חדא דאיכא מ"ד דאפילו בחד מצי למימר קי"ל ותו שהרי רבינו ירוחם סובר כהרמב"ם ע"ש והתימה מהרב ז"ל אחר שעין של מעלה ראתה תשו' ה' משפט צדק ז"ל והרב ז"ל צירף לדעת הראב"ד ז"ל אמאי לא השיגו גם מזה ועוד ראיתי להרב ז"ל שם בתשו' סי' ל"א שאול נשאל בענין דומה לנדונינו וכתב ע"ד הכנ"הג ז"ל הללו אגב שיטפיה דמר אשתמיטיתיה דברי רבינו ירוחם גם הוא כ' כסברת הרמב"ם וא"כ פשיטא שיש לומר קי"ל כותייהו עכ"ל וע"ע שם במה שהאריך בפרט הלזה

(קיו) שותפים. ראובן ושמעון היו שותפים וחלקו. שותפותם ומחקו פנקסי חשבונותיהם והם היו חולקים בשוה ואח"כ החזירו העטרה ליושנה ולא גילו צורת החלוקה על איזה אופן הדעת גומרת דעל תנאי הראשון הם חולקים וילמוד סתום מן המפורש ויש לי חבילות ראיות על זה אלא שכעת מצאתי דבאשלי רברבי תלייא ודעת מוהרשד"ם ז"ל כדכתי' בעניו' אלא שה' מוהרש"ך ז"ל חולק עליו בזה אבל אם לא ביררו החשבונות כ"ע ל"פ דחולקי' כבראשו' ועיין כנ"הג סי' רכ"א אות ט' בהג"הט

(קיז) שותפים. ראובן ושמעון שותפים בחצר אחד וחששו להם פן ואולי ימכור אחד מהם לזולת חבירו עשו שטר ביניהם שאין רשות לאחד מהם למכור אלא לחבירו בסכום שנותן לו הזולת וכפי תקנת כת הקודמים נ"ון רבני ומנהיגי פה מתא יע"א תקון רבנן דאם כבר נכתב שטר המכר ונחתם בסופרי מתא אין השותף יכול לסלקו כמש"ל במערכת אות ח' ובאות מ' בס"ד וגם נשבעו זה לזה כמש"ו בשטר שביניהם ועבר ראובן ומכר ללוי ונתן אמתלא לדבר דאיצטריכו ליה זוזי ושמעון בו בפרק לא היה בעיר ולוי הקונה מה איכפת ליה אם עבר על שבועתו מ"מ המקח קיים מידי דהוה מקח שנעשה באיסור שנתבאר סי' ר"ח דהמכר קיים ע"ש ובינותי בשטר ראה ראיתי שכתוב בו מעכשו חייב למכור לחבירו וכו' וכבר ידעת דעת ה' מוהרי"קו ז"ל בשורש ך' דאם כתוב הזמן בשטר דהו"ל הקנין כמעכשו ועיין בטוש"ע סי' ר"ו ועל מה שלא נכתב קצבת דמי המכר רק כתוב לאמר כמו שיתנו אחרים כתב מור"ם ז"ל שם דלא מהני דתרוייהו לא סמכא דעתייהו משום יוקרא וזולא וכתב ה' מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רפ"ג שאפילו כתב לו טאנטו פורטאנטו דר"ל דקנה אותה בכפל דמי שיתנו אחרים לא קנה ע"ש אלא שאני רואה לקיים את הדבר ע"י השבועה ודעת מור"ם בי"ד סי' ר"ל דהמכר בטל וכבר עמד ע"ז הסמ"ע בסי' ר"ח וכעת מצאתי לה' מוהריט"ץ ז"ל סי' קס"ג שעמד בזה ע"ע ועיין בכנ"הג סי' ר"ו שם אות ז' מ"ש משם מוהריב"ל ז"ל ועיין בספרי זוטא חיים וחסד מערתא דדייני מה שהארכתי בזה ע"ש

(קיח) שותפים. ראובן ושמעון קנו סחורה א' בשותפות והלך ראובן לקנות מאותה סחורה לעצמו ושמעון מעכב ע"י וטעמא טעים דהשתא משתדל למכור סחו' עצמו שכל השבח הוא לו ויתרשל במכירת סחורת השיתוף. הנה ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שותפין דין ג' שכתב הנותן מעות לחבירו לקנות בהם פירות למחצית שכר רשאי ליקח לעצמו מאותו המין וכשהוא מוכר לא ימכור שניהם כאחד אלא מוכר אלו בפ"ע ואלו בפ"ע וכו' עכ"ל והראב"ד ז"ל כתב עליו זאת התוספתא אינה מחוורת ואין למדין ממנה עכ"ל ומרן ז"ל בחי"ד סימן