משכנות הרועים תשט

שהמעות שלו והוא של ע"ה והחבר אינו אלא שלוחו לפיכך א"צ לעשר קודם שיתנהו לע"ה לפיכך וכו' סיועא דתוספ' היא אבל תיבת לפיכך מוסיף הש"ס ואינה בתוספתא מיחלפא שיטתיה דר' יוסי למה אמר של שניהם שהרי הוא לא נתכוון לזכות אלא לבע"המ ע"י מעות וכו' ע"י מעות המכירה והבאת השליחות נתן א' יתירה לפי שתרוייהו גרמו לזה המקח לפיכך חולקים אבל באמת עיקר המכירה לבעל המעות עכ"ל ולפי"ז ר' יוסי דאמר חולקים בידע מוכר שהוא שליח וכדכתי' בעניו' בדעת רש"י דכתובות ונראה דרש"י ז"ל מפרש דה"ק הירושלמי לפי שתרוייהו גרמו לזה המקח ולא בריר לן בדעת המוכר להיכן דעתו נוטה טפי להוסיף אחת יתירה אם לבעל המעות ע"י מעותיו או לשליח ע"י רגליו אמטו להכי חולקים ויפה כתב הר"ן ז"ל שאם המוכר גלה דעתיה למי יחפוץ ליתן לבעל המעות או לשליח את אשר יאמר כי הוא זה שומעין אליו ולפ"ד הרי"ף והרא"ש ז"ל ה"ק הירוש' דלפום דינא סבר ר' יוסי דלא נתכוון אלא לבע"המ ולמה אמר כאן חולקים דעל ידי רגליו באה הנאה לב"המ וכדאמר הירושלמי בפ' הגוזל ומציאה מצאתי במה שנחלקו רש"י והרי"ף ז"ל בטעמא דחולקים בע"ה ושליח כן הוא בירושלמי בפ"י דב"ק וע"ש במפרשיו

(קטו) שותפים. ראובן הדר פה מתא יע"א עשה שיתוף עם שמעון הדר בא' מערי פ'ראנקייא עז"ה שכל אחד מהם הטיל לכיס השותפות סך כ"וך ושכל הסכום ההם יהיו ביד שמעון והוא נושא ונותן בהם כפי מה שיראה לו ויוכשר בעיניו וראובן אינו מתעסק כלל באותו עסק והוא שולח ומגלה אזן ראובן שכך עלה לו בריוח ושולח לו מחצית הריוח וכן נהג עמו כמה פעמים והנה בעת"ה מחליפא שיטתיה דשמעון ועכב תחת ידו הקרן של ראו' באמור אליו כיון שהוא לבדו היה מתעסק יהיה חלוקת הריוח עז"ה שיטול החצי כנגד הקרן שהטיל בתוך הכיס השותפות ובסך קרן ראובן יהיה דינו כמתעסק בתרי תלתי בשכר וראו' השב ישיב כיון דלאו בתורת עיסקא יהבינהו ניהליה אלא בתורת שותפות פקע מניה דין מתעסק ומה שטורח בפני עצמו הוא מהלכות דרך ארץ שהשותף טורח בשביל חבירו עמד השואל ושאל יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות ע"פי התורה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב מחלוקת ראובן ושמעון באשלי רברבי תלייא שהרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות שלוחין כתב וז"ל שנים שהם נושאים ונותנים וכו' אבל אם האחד בלבד נ"ון בממון השיתוף אע"פי שהממון של שניהם ה"ז השיתוף נקרא עסק וזה הנושא ונותן נקרא מתעסק וזה שאינו נ"ון נקרא בע"המ עכ"ל וכתב ע"ז מרן בב"י חי"ד סי' קע"ו דקע"ו ע"א וז"ל ולענין שניהם שנשתתפו כלומר שכל א' הניח מעותיו ונשתתפו והא' לבד מתעסק בהם להרמב"ם ז"ל דינו שוה להיכא שכל המעות של האחד וא' מתעסק וכו' שדינם פלגא מלוה ופלגא פקדון וצריך לחלק ריוח והפסד המעות ההם ע"פי הדרכים שנתבארו וכו' עכ"ל הראת לדעת כי דעת מרן ז"ל כדעת הרמב"ם ז"ל שהשותף המתעסק נוטל חלקו משלם כפי מעותיו ובחלק חבירו שאינו מתעסק נוטל ע"פי הדרכים שנתבארו בדין העיסקא וזה כדברי שמעון במה שטען נגד ראובן וסיים מרן בב"י שם וז"ל אבל לסמ"ג והרי"ף בשערים כתב שכיון שכל א' הביא חלק מעותיו אע"פי שהאחד לבדו מתעסק בהם אין זה קרוי עסק אלא שתוף וחולקים הריוח וההפסד באיזה ענין שירצו ואין חוששין משום רבית עכ"ל

אמור מעתה האי מלתא בפלוגתא דרבוותא תלייא ואני עני מצאתי תשובה לרבוי' האיי גאון ז"ל בס' שערי צדק מתשו' הגאונים ז"ל בחלק ה' משער הז' וז"ל ראובן ושמעון נשתתפו שניהם ראובן הטיל מאה זהובים ושמעון הטיל ק' זהובים וכתבו ביניהם שטר השות' ע"מ שיהיה מחצה לזה ומחצה לזה ולא נתן לשמעון שכירות על אותן ק' זהובים הקרן שלו והיה הכל ביד שמעון כדי לעשות בהם סחורה ונעשה הממון כלו קק"ן זהובים נטל ראובן קרן שלו ושמעון קרן שלו ק' זהובים ואמ"ל שמעון נוטל אני ריוח המגיע לי בחמשים זהובים שלי ואחלוק עמך שאר הריוח שעלה באותן ק' שלך מפני שלא היה לי עליהם שכירות כיצד הוא הדין כך הוא הדין שאין להם בשכר זה יותר מזה ולא לזה יותר מזה כי אע"פי שראובן יותר משל שמעון הרי אמרו חכמים. בכתובות דצ"ג. אמר שמואל ב' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתיים השכר לאמצע ואע"פי ששמעון טרח בפרקמטייא כיון שיש לו קרן בין מעט בין הרבה הרי הם שותפים ואין לו שכר דכי אמור רבנן במצי' דף ס"ח לא יתן לו מעות ליקח בהם פירות למח"ש אא"כ נתן לו שכרו דוקא בזמן שהקרן של אחד ואין לשני כלום ועיקר הדבר הזה הוא מה שאנו אומרים שם דק"ד אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון שנמצא הפקדון כאלו ברשות בעליו הוא ובעבור המלוה נמצא זה טורח בפקדון לפיכך צריך ליתן לו שכר כדי שיהיה בשכירות במה שהרויח באותו החצי שנחשב בפקדון אבל בהיות ממון לשניהם לא גזרו רבנן בהאי מלתא כי נחשבו שות' כי כך אמרו חכמים אמרי אינשי אריסא למארי ארעא משתעבד והכי איתא התם דף ס"ט בעובדא דר"א מהנדונייא דעבד שותפות בהדי אריסיה ושקל פלגא ואמ"ל ר"א מאי אמרת טרחת טפי אמרי אינשי וכו' אלמא אע"ג דהאריס שנעשה שות' עמו איהו לחוד הוא דקטרח אפי"ה שקיל פלגא ע"ש ועיין בתוס' ובהרל"ם ז"ל שם שהאריך ליישב הך עובדא לדעת הרמב"ם וגם לדעת הרי"ף וסמ"ג שם ע"ש

גם אשו"ר להרלנ"ח ז"ל בתשו' סי' ל"ח וט"ל שהאריך בזה והעלה מדבריהם שגם דעת התוס' לפי האמת כדעת הרי"ף וסמ"ג עש"ב והנה מרן בב"י הביא ב' הדיעות ולא הכריע ובשלחנו הטהור לא העלהו ומור"ם בד"מ העתיק לשון מרן בב"י שם ולא הכריע ומעתה תם אני ולא אדע על מי סמך בספר המפה ס"ג דפסיק ותני וכ"ז כשהאחד נתן המעות אבל אם כל אחר נתן המעות אפילו אחד מתעסק לבר אין כאן עיסקא אלא הוי כשותפות בעלמא עכ"ל נהי דהו"ל הרמב"ם ז"ל חד לגבי תרי הא מיהא מהיכא פסיקא ליה בדעת מרן לפרש כן בדבריו אמנם לענין דינא נראה לענ"ד שכן ראוי להורות וכן פסק ה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו ומה גם בהגלות נגלות תשו' רב האיי גאון ז"ל מי כמוהו מורה ולדעת הרלנ"ח והרל"ם שכ"ד התוס'. ומה מאד תמהתי מה' מוהר"ם גאלנטי ז"ל בתשו' סי' צ"ח הורה גבר בפשיטות כסברת הרמב"ם ז"ל כאלו היא הלכה פסוקה ואין מי שיחלוק ולא השגיח בדעת הרי"ף וסמ"ג. ואולם חזות קשה הוגד לי במה שראיתי להכנ"הג שם אות כ"ב בהגהב"י שכתב דאין