משכנות הרועים תשח

דהוא ז"ל פי' דהותירו דקתני היינו שהוסיפו לו במדה שפיר תלינן בדעת מוכר למי נתכוון לזכות וגירסת הרב ז"ל שלא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח היא ר"י גופיה דאמר התם בכתובות הכל לשליח אבל מאי דקאמר הכא דלשניהם משום שאסור ליהנות משל חבירו לפי"ז ק' דר"י אדר"י דאמאי התם לא חייש לאיסור והכא חייש וכ"ת הכא שאני ששינה מדעת בעלים משו"ה נחשב לאיסור משא"כ התם שלא שינה הא ודאי ליתא חדא דאין לחלק בכך ועוד מדמסיים בה מעתה אמ"ל ליקח חטים ולקח חטים לא נתכוון לזכות אלא לבע"ה וכו' דמי מצית אמרת דס"ל לר"י דהמותר לא נתכוון לזכות אלא לבע"ה והא אשכחן לר"י דאמר התם בכתו' דהוסיפו לו מדה א' יתירה דהכל לשליח כדאמ"ל שיקנה חטים וקנה חטים וקאמר דהכל לשליח אלמא דס"ל דלא נתכוון מוכר לזכות אלא ללוקח שהוא השליח ולפ"ד ז"ל כשאמ"ל ליקח חטים ולקח חטים הכל לבעל המעות והיינו בהוסיפו לו במדה כמו שפי' הוא ז"ל א"כ אפילו בדבר שיש לו קצבה סבר ר"י דהכל לבעל המעות ולפי"ז רבי יוסי דפליג אדר' יהודה התם בכתובות ואמר חולקים מ"ט כיון דלא נתכוון מוכר לזכות אלא לבעל המעות ועכ"ל דבהא פליגי דלר"י הוא הכל לשליח וכדאיתא התם בכתובות או הכל לבעל המעות כדקאמר בירוש' אבל לר"י ספוקי מספק"ל בדעתיה דמוכר אמטו להכי חולקים כמ"ש רש"י ז"ל שם איך שיהיה לא יכולתי להלום כוונת הירושלמי לפי פירוש הרב אשר דרכו נסתרה ממני

וחזיתיה לה' שדה יהושע ז"ל שכתב אם פיחתו פיחתו לו לשליח וכו' ואם הותירו הותירו לו לבעל המעות שעשה שליחותו עכ"ל ולא הבינותי דבריו שכתב שעשה שליחותו והא אפכא תניא אמ"ל ליקח לו חטים ולקח לו שעורים ועוד אדרבה אשכחן לר"י דאמ' בעשה שליחותו הכל לשליח ולר' יוסי חולקים כדאיתא התם בכתו' ועוד מי הזקיקו להרב ז"ל דמוקי לה לצדדין קתני. וכתב עוד ותני חורן בנותן למח"ש מיירי האי ברייתא כדכתי' בשם הרי"ף ז"ל עכ"ל ומרוצת דבריו הוכח תוכיח דהאי ברייתא מיירי בנותן למחצית שכר אבל אידך דקתני הכל לבעל המעות מיירי בשליח שעשה שליחותו כמ"ש הוא ז"ל ולפי דבריו ז"ל תלמודא לא רמי ברייתות אהדדי אלא במסדר השמועות מאי דתני תנא גבי שליח ומאי דתני גבי שותפים אלא דלפ"ד לא אתייא הך ברייתא דקתני הכל לבע"המ לא כר"י ולא כר"י דלר"י הכל לשליח ולר' יוסי חולקים ואע"ג דאשכחן לר' יוסי דאמר הכל לבעל המעות התם בדבר שאין לו קצבה דאלת"ה תק"ל מדר' יוסי אדרבי יוסי כדאי' התם

וגריס הרב ז"ל מ"ט אר"י לא נתכוון המוכר אלא לבע"המ ופירש הרב ז"ל מ"ט דבשליח אם הותיר הותיר לבע"המ ומפני שלא נתכוון המוכר אלא לזכות לב"המ כל מוכר כך דעתו משו"ה אם הותירו הותירו לבע"המ עכ"ל וכבר נתבאר דלפי"ז האי תנא לא כר"י ולא כרבי יוסי דמייתי תלמודין בכתו'

וגריס עוד הרב ז"ל מעתה אפילו אמ"ל ליקח חטים ולקח חטים לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבע"המ ובשעה שאמ"ל ליקח חטים ולקח שעורים לא נתכוון מוכר לזכות אלא ללוקח ע"כ ופירש הרב כלומר כיון דטעמא הוי משום כוונת המוכר אדרבה אפכא מסתברא דהיכא דאמ"ל לקנות חטים ולקח חטים הכל יהיה לבע"ה דהא לא נתכוון מוכר לזכות אלא לבעל הממון ובשעה שאמ"ל ליקח חטים וקנה שעורים כיון דשינה קננהו בשינוי ולא נתכוון לזכות אלא ללוקח דהוי השתא בע"המ עכ"ל ולפי"ז תיבת אפילו אין לה מובן ועו"ק דמהיכא פשיטא ליה לתלמו' דהאי תנא סבר לה כר"מ דאמר שינוי קונה דילמא האי תנא סבר לה כר"י דאמר שינוי אינו קונה הילכך הותירו הותירו לבעל המעות דניחא טפי דקי"ל הלכה כר"י לגבי ר"מ וכדאוקמי לה בגמרין אלא דגמרין אהך דתניא הותירו לאמצע קאי וס"ל דשינוי אינו קונה ולפי שנתן לו למחצית שכר לפיכך חולק עמו כמ"ש התוס' והרי"ף ז"ל ע"ש. גם לא ידעתי למה הרב הרחיק את עדיו והביא משם שכתבוה בשם הרי"ף ז"ל דמיירי בנותן למח"ש ע"ש והדברים מפורשים ברש"י ותוס' והרי"ף ז"ל. ומסיק ר' נסא בשעה שקיים שליחותו נתכוון המוכר לזכות לבע"ה לא קיים שליחותו נתכוון המוכר לזכות ללוקח ולמה חולק עמו הואיל ובאה הנאה ע"י אף הוא חולק עמו ע"כ ופירש הרב ז"ל דרבי נסא מקיים דברי הראשו' דאמ' מעתה וכו' בשעה שקיים שליחו' וכו' נתכוון המוכר לזכות לבע"ה ולא ללוקח דלא קנה בשינוי שהרי קיים שליחותו לא קיים שליחותו נתכוון לזכות ללוקח ששינה לעצמו בשינוי זה ששינה שהרי לא קיים שליחו' ולמה חולק עמו כשקיים שליחותו חטים וחטים כיון שלא נתכוון המוכר לזכות אלא לבע"המ ומשני כיון שבאת לו הנאה ע"י וכו' עכ"ל את מוצא שדעת הירוש' בחטים וחטים שראוי להיות הכל לבע"ה ויהיב טעמא הואיל ובאת הנאה לבע"ה ע"י שליח לכך השליח חולק עם הבע"ה וה"ט דר' יוסי דאמר חולקים ודוק בלשון הרי"ף והרא"ש ז"ל שהוא ממש לישנא דירוש' כדמותו בצלמו ודבר ה' בפיהו אמת. גם מ"ש רש"י ז"ל דלא ידעינן למי נתכוון המוכר ליתן יסודתו בהררי קדש דלפום הירושלמי ס"ל להך תנא דברייתא דכשקיים שליחותו נתכוון לזכות לבע"ה ולר' יהודה התם פשיטא דלא נתכוון אלא לשליח הקונה ממנו ולר' יוסי לא פסיקא לן בדעתיה אם לשליח נתכוון לזכות וכדאמר מר ר' יהודה בגמרין או הכל לבע"ה וכדקאמר בירוש' וכיון דספקא הוי אמטו להכי חולקים בע"המ והשליח זהו דעת רש"י לפום סוגיית הירוש'

ובצפיתינו צפינו להירוש' פ"ז דדמאי משנה י"ב אהא דתנן התם ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק א' גלוסקן א' לוקח סתם פטור וכו' אתמר עלה מתני' דרבי יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר מה אנן קיימין אם בשאמ"ל צא וקח לי שלוחו הוא צא ולקח לך שלו הן לא כי אנן קיימין בסתם רבי יהודה אמר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לשליח ר' יוסי אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבע"המ לפיכך אם נתן אחת יתירה ר' יהודה או' של לוקח ר"י אומר של שניהם מחליפא שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבע"ה וכאן את אמרת הכין כאן ע"י מעותיו של זה ובא ע"י רגליו של זה חולקים ע"כ. וז"ל מוהר"א ליב ז"ל ה"ג בתוספתא הלוקח וכו' א"צ לעשר דברי ר"י ר' יהודה אומר צריך לעשר מ"ט דר' יהודה שלוחו הוא שלו הן ומ"ט דר' יהודה הרי המוכר נותן לבע"ה דמאי ומ"ט א"צ לעשר החבר קודם שיתנהו לע"ה אינו אלא כי אנן קיימין בסתם א"כ ש"מ דמתני' ר' יוסי היא אלא ללוקח וכיון דזכה בו החבר חייב לעשר קודם שיתנהו לע"ה לבעל המעות לפי