משכנות הרועים תשז

לאכילה כאן לסחורה נייד מלפרשה בנותן לשלוחו מעות למחצית שכר אלא שליח גרידא בעלמא והשתא ניחא מאי דדייקנא דבלאכילה מאי עבידתיה דמתעסק ליטול היתרון אי לאו דשינה מחטין לשעורים

וראיתי להרי"ף ז"ל שכתב וכיון דקי"ל כר"י חזינן אי לסחורה נתן לו בתורת שות' אם פיחתו פיחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לאמצע מצע וכו' ואע"ג דלר"י אפילו במידי דחזי לגופיה כגון צביעת בגדים וכסא וספסל ולאו לשחו' ס"ל דשינוי אינו קונה ואם השביחו השבח לבע"ה וכ"ש לסחורה דאפילו ר"מ מודה דאינו קונה דבהרווחא כל דהו ניחא ליה וכדמסיק רבינו הגדול ז"ל אלא משום דבעינן למימר אם בתורת שות' נתן לו וכו' ואם הותירו הותירו לאמצע דלא שייך חלוקה בריוח אלא במידי דקאי לסחורה ולא במידי דקאי לאכילה דודאי הכל לבעל המעות כמו גבי אומן כמדובר

וכתב עוד ז"ל ואם לא נתן לו בתורת שותפות אלא . לקנות בהם חטים לסחו' ולא יטול ממנה כלום אם פיחתו פיחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לבעל המעות וכן אם נתן לו המעות לקנות לו חטים לאכילה וקנה שעורים אם פיחתו פיחתו לשליח ואם הותירו הותירו לבעל המעות דלא אמרי' הותירו לאמצע אלא בשנתן לו מעות בתורת שותפות וכו' אבל שלא בתורת שות' בין לסחורה בין לאכילה אליבא דר"י חד דינא הוא אם הותירו הותירו לבעל המעות ואם פיחתו פיחתו לשליח וכן הלכתא עכ"ל ואי ק"ל דר"י אדר"י דאמר בכתו' הוסיפו לו א' יתירה הכל לשליח וה"ד אי בתורת שות' נתן לו' הכל לשליח הכל לאמצע מבעי ליה למימר ואי בתורת שליחות גרידא אדרב' איפכא מבע"ל למימר הכל לבעל המעות והרי"ף ז"ל פסק כר"י דאמר חולקים כדאפסיקא הלכתא התם וטעמא טעים הואיל ובאת הנאה לשליח ע"י בע"ה חולק עמו הבע"ה אלמא דאי לאו ה"ט מסתברא כר' יהודה דאמר הכל לשליח ואי משום דהכא משום דעת בע"ה אמטו להכי סבר ר' יהודה הכל לבעל המעות משום דסבר שינוי אינו קונה והו"ל כאלו אמ"ל בע"ה לקנות לו שעורים א"כ תק"ל טפי אמאי קאמר ר' יהודה התם הכל לשליח דאדרבה כיון שעשה שליחותו הכל לבע"ה כמ"ש הרי"ף ז"ל הכא. ע"כ נראה לע"ד דשאני נדון תוספתא דקמיירי במוכר דקייהיב מדעתיה מדה אחת יתירה דודאי לשם מתנה אכוון משו"ה ס"ל לר"י התם דהכל לשליח דאומדן דעת הוא שלא נתכוון להקנות אלא לזה שקנה ממנו כדי להרגילו לבא אצלו וכדכתי' ור' יוסי סבר נהי דאמרן דעתא הוא כדאמרת הא מיהא כיון דמטיא הנאה לשליח ע"י הבע"ה חולק עמו והכא ברווחא דיוקרא וזולא כיון דקי"ל כר"י דלא שאני לן בין לאכילה בין לסחורה שלא נתן לו בתורת שותפות כלל לבע"ה אלא דבשינה בדעת בעלים דאם פיחתו פיחתו לו וברייתא דקתני לאמצע מיירי כשנתן לו בתורת שותפות והא דלא ניחא ליה לתלמודא למימר דתרוייהו אליבא דר"י והא דקתני אם הותירו הותירו לו ר"ל לבע"ה וכשאינו שותף אלא שליח בעלמא ואידך מיירי בשות' ואם פיחתו פיחתו לו לשליח בין בשליח גרידא בין בשותפות משום דמשנה הוא מדעת בע"ה משום דהויא לצדדין דפיחתו לו קאי אשליח והותירו לו קאי אבע"ה וזה דוחק הוא משו"ה אוקמוה כפשטא ולשליח ולרבי יוחנן כר"מ ולר"א באכילה וכר"מ

והנה בירושלמי מייתי דומיא דהנך ברייתות וכה תארו ת"ר הנותן מעות לשלוחו וכו' ותני חורן וכו' הותירו לאמצע מ"ט דרבי יודן דלא נתכוון המוכר לזכות אלא לבע"ה ולמה אינו חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו מעתה אפילו אמר לו ליקח חטים ולקח חטים לא נתכוון מזכה לזכות אלא לבע"ה ובשעה שאמ"ל ליקח לו חטים ולקח לו שעורים לא נתכוון מוכר לזכות אלא ללוקח וקיים מה בידיה אמרינן שנייא בשעה שקיים שליחותו לא נתכוון המוכר לזכות לבע"ה לא קיים שליחותו. נתכוון לזכות ללוקח ולמה חולק עמו אמר הואיל ובאת הנאה מתחת ידו אף הוא חולק עמו ע"כ

וראיתי במפרש תלת בבי וכדומה שהוא מהרמ"א ליב מפרש הירושלמי על סדר זרעים שכתב ליקח לו חטים למחצית שכר פיחתו לו לשליח וכן אם הותירו שהוסיף לו המוכר על מדתו שלקח ממנו הותירו לשליח ותניא חורן אם הותירו לשניהם. חציו לבע"ה וקשיין אהדדי ומ"ט דר"י דאמר חציו לשליח כיון דשינוי אינו קונה אמאי חציו לשליח לבע"ה הוא ומשני שלא נתכוון מוכר לזכות אלא ללוקח ה"ג וכן הוא בפ"ו דדמאי ה"נ ולמה חולק עמו ולמה בע"ה חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו שאסור לשליח ליהנות מחבירו ע"י חבירו לכן חולק עמו ה"נ מעתה אם אמ"ל ליקח חטים ולקח חטים לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבע"ה ובשעה שאמ"ל ליקח חטים ולקח שעורים לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח ויקיים מה שבידיה ויחזיק מה שבידו לבדו כשם שא"ל ליקח חטים ולקח חטים והותירו אין ללוקח כלום ה"נ וכו' דמ"ש כאן נחשב לאיסור וכאן לא נחשב לאיסור הואיל ובאת לו הנאה מתחת ידו של בע"ה רצונו הוא שיהא חולק עמו והוא הדרך הישר והטוב והוצרכתי להעתיק כל לשונו יען כי אינו בנמצא כ"כ ויש להרגיש לפי"ז דמיירי בנתנו למחצית שכר והוסיפו לו על מדתו וס"ל להירושלמי דתרוייהו אליבא דר"י מתניין וניחא ליה דהכל לשליח ולא ק"ל אלא אידך דקתני הותירו לאמצע ור"ל הכל לשליח מבעי ליה כדתניא אידך הותירו לשליח והדר קאמ' ומ"ט דר"י דאמר חציו לשליח כיון דשנוי אינו קונה הכל לבע"ה א"כ כ"ש דתק"ל אידך דקתני הכל לשליח כיון דשינוי אינו קונה הכל לבע"ה ועוד מאי דמשני שלא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח ומשום שאסור ליהנות מחבירו דהיינו השליח ע"י בעל המעות ולכך חולק עמו א"כ היאך מתרצא אידך דקתני הותירו הותירו לשליח כיון דאסור ליהנות השליח מחבירו הבע"ה אכתי רומייא דברייתות לא מתרצא וכן כל מאי דשקיל וטרי הירושלמי בתר הכי א"א לאסוקי טעמא אמאי חולק בע"ה עם השליח כיון דלא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח ולא מהדר לשנויי הך דקתני הותירו לשליח לכן נלע"ד לפרש שיטה זו דקמייתא ר"מ דאמר שינוי קונה ואידך כר"י דאמר שינוי אינו קונה ומהדר למתבע אולפן לדעת ר"י כיון דשינוי אינו קונה כולו לבע"ה הוא וכדמסיק ואזיל וכצ"ל הא ר"מ והא ר"י ומ"ט דר"י וכו' כנלע"ד לפירוש הרב ז"ל מיהו אכתי קשה דאמאי ק"ל לר"י דאמר שינוי קונה מ"ט חולק עמו כיון דהוא ז"ל מפרש לה בשנתן לו המעות למח"ש הרי הוא זוכה כשאר בעלי העסקות דעלמא ומאי משני שלא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח מעתה כל מתעסק בשל אחרים אינו נותן הריוח לבעל העיסקא עד שידעו המוכרים שהוא שליח וכיוצא מיהו אי מהא ל"ק כיון