משכנות הרועים תשו

דר' יוסי ואידך דקתני הותירו לשליח בדלא ידע המוכר שהוא שליח דמודה ר"י הכל לשליח וכדכתי' בעניו' א"נ דנוקים תרוייהו כר' יהודה ולא קשיא הא דקתני פיחת לו או הותירו לו בשליח גרידא והא דקתני לאמצע דנתנם לו למחצית שכר ופחתו לו משום דאמ"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כמ"ש רש"י והתוס' משום דא"ה מאי אריא דנקט אמ"ל ליקח חטים ולקח שעורים אפילו אמ"ל חטים וקנה חטים ה"נ דחולקים אלא ש"מ דבדינא בנותן לשלוחו מעות למחצית שכר וכמ"ש רש"י והתוס' שם ומדין שליח ששינה מדעת בעליו נגעו בה ומשני רבי יוחנן הא ר"מ דאמר גבי אומן ששינה בצבע מגוון לגוון וכסא ועשה ספסל כדאיתא התם דק"א דס"ל לר"מ דהאומן קנה להפסד ולשכר על ידי השינוי ששינה ה"נ המתעסק קנה השעורים לפחת או ליתרון והא דקתני לאמצע ר"י דאמר שינוי אינו קונה דאכתי קאי ברשותא דמריה מיהו אע"ג שבשאר מתעסקים ההפסד מוטל על שניהם כל א' לפי הראוי לו להפסד הכא שהוא שינה מדעת בעל המעות כל פסידא עלי דידיה ליהדר ונהי דר"י סבר לגבי שליח שהוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח שאני התם שאינו אלא שליח גרידא וס"ל דהמוכר זיכה לו לעצמו כדי להרגילו לבא אצלו לקנות וכאותה ששנינו נותן פרוטה לתינוק כדי שיהא מרגילו לבא אצלו לקנות ממנו וכמ"ש במקו' לשם בכתו' אבל הכא דבתורת עיסקא נתן לו המעות משו"ה לאמצע ומשום דשינה מדעת בעל המעות לאוקומי זוזי ברשותיה דאיהו סבר שינוי אינו קונה מיהו גבי פיחת משום דא"ל לתקוני שדרתיך וכו' כמדובר ועוד נראה דלא ניחא ליה לאוקומי תרוייהו בשליח ואליבא דר"י א"נ חדא מנייהו בשליח מאי שייאטיה גבי פסידא דזולא ושבחא דיוקרא אלא עכ"ל דמיירי בנותן לשלוחו דקתני היינו למחצית שכר ואוקמינהו ר' יוחנן בפלוגתא דר"מ ור' יהודה בשנוי קונה ואתקיף ליה ר"א דהך דקתני הותירו לאמצע דאוקמ' כר"מ משום דס"ל שינוי קונה מסתלק בע"ה לגמרי דילמא ע"כ לא קאמ' ר"מ התם אלא במידי דחזי לגופיה דמסתמא קפיד טפי במאי דניחא ליה וכששינה מדעתו גמר ומסלק נפשיה אבל לסחורה בכל מידי דאית ביה רווחא פורתא בכל דהו ניחא ליה ולא מעקר לשליחותיה ואמאי תניא הותירו לו בלוקח לאכילה דלגופיה הוה היכי יהיב ליה רווחא במידי דלא לסחורה קאי אם לא שנאמר אם לקח בזול או שהוסיפו לו אחת יתירה שאז יתן לו כדין המתעסק ומשני רבי אלעזר תרוייהו אליבא דר"מ דאמר שינוי קונה והך דקתני הותירו לו בשא"ל לשלוחו לקנות לו חטים לאכילה ובמידי דחזי לגופיה סבר ר"מ דשינוי קונה והא דקתני לאמצע בלוקח לסחורה דבמידי דאית ביה רווח' מיהא ניחא ליה וצלע"ד לפי"ז דהך דתניא הותירו הותירו לו מיירי בלוקח לאכילה לפי מ"ש רש"י והתוס' בנותן למחצית שכר ולקמן יתבאר

ודע דלפ"ז מצי סבר ר"מ בשליח שהוסיפו לו אחת יתירה כר' יוסי דאמר חולקים אלא דשאני התם שלא שנה מדעת הבעלים משו"ה חולקים מטעמא דכ' רבותא מר כדאית ליה ומר כדא"ל אבל כשישנה מדעת בעלים כיון דסבר דשינוי קונה אמטו להכי דהותירו הותירו לו ובמערבא מחכו עלה דר"י אליבא דר"י וכי מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל המעות ואיכא למידק לפירש"י ז"ל שם בכתובות דמוקמי לפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי דאמרי חולקים משום דלא ידעינן למי אכוון להקנות מוכר לבעל המעות או לשליח ועכ"ל דמיירי דידע מוכר שהוא שליח לפירש"י ז"ל וכדכתי' בעניו' אלמא אע"ג דסתמא מתנייא מצינן לאוקומה דמיירי בדידע מוכר ה"נ נימא בדידע מוכר שהוא שליח אלא דלא ידע מה אמ"ל רבו חטין או שעורים שוב ראיתי להתוס' שם בד"ה שאני חטים וכו' שכ' דבריי' מצינן למימר כשהודיעו שהוא קונה לבע"ה והא דפריך מי הודיעו בעי למימר דמסתמא מיירי הברייתא בכל ענין ואפילו בדלא הודיעו עו ע"ש ובריי' אע"ג דסתמא מתנייא ס"ל להנך רבוותא דטעמא דר"י דאמר חולקים ע"כ משום דלא קי"ל בדעתיה דמוכר ובדידע אלא דתלמודא פריך כיון דאיכא לאוקומה כר"מ ולסחורה דשפיר אתיא בין ידע בין לא ידע עדיף טפי ופירש"י מי הודיעו למוכר החטים שלצורך בע"ה הם שיקנה לו דקתני לאמצע כיון דלר"י לאו שליחותיה קא עביד ומשום שינוי אינו קונה קשיא דממאן קא בעי למקני הא לא קנינהו בע"ה מעולם ובשל ובשלמא לר' אלעזר אליבא דר"מ דאמ' במידי דאית ביה רווחא שליחותיה קא עביד ולא משנה הוא וקני בע"ה מחצית השכר ע"י שלוחיה ולא מכח המוכר מש"ה לא איכפת לן בידיעת המוכר דלא מהקנאת המוכר קא קני בע"ה אלא מהקנאת המתעסק שהוא שלוחו אלא לר' יוחנן אליבא דר' יהודה דמוקי להא דקתני הותירו. לאמצע כר"י כיון דהשליח שינה מדעת הבעלים תו לא מקני ליה שליח לבע"ה דלאו שליחותיה קעביד ומוכר נמי כיון דלא ידע שהוא קונה לבעל המעות א"כ ודאי לא נתכוון להקנות לו א"כ אמאי הותירו לאמצע דממאן קני בע"ה פלגא ברווחא ולפי פשוטן של דברי רש"י ז"ל משמע כיון דשליח שינה תו לא מקני. לבע"ה ודעת שליח בשנותו לקנות לעצמו והמוכר לא נתכוון להקנות אלא למי שקנה ממנו א"כ זכה השליח ולא בע"ה וכן הוא מדוקדק בלשון רש"י ז"ל שכתב הא לא אקנינהו בע"ה מעולם ר"ל דלא ק"ל אלא אחלוקת בע"ה דקתני לאמצע אבל שליח שפיר קנה הכל מדעת המוכר וע"י השינוי ששינה מדעת בע"ה ופקע ליה דין שליח והתוס' הק' לפירוש זה דא"כ לר' אלעזר נמי תקשה אמאי לא משני הא והא ר"י ולא קשיא הא דקתני הותירו לו לאכילה דקפיד וקפיד ואידך לסחורה דשינוי אינו קונה ואם פחתו פחתו לו משום דלאו לעוותי שדריה ויתבאר עוד לקמן בס"ד. ויש לחקור דמה לנו להקנאת המוכר לבע"ה דבעינן עד דידע דהקונה שליחא הוא כיון דבתורת מח"ש נתן המעות לשלוחו בודאי אין המוכר צריך לדעת מי הוא בעל המעות וכ"ת דשאני הכא דשינה מדעת בעל העיסקא ואין לו לזכות עוד ע"י שלוחו ואי אמרת דזוכה ע"י המוכר וכי מי הודיעו למוכר וכו' אבל כשלא שינה שפיר זכה ע"י שלוחו המתעסק כשאר המתעסקים בממון אחרים אלא דלפי"ז קשה דא"ה מאי פריך רב שמואל בר ססרטי א"ה אפי' חטין וחטין נמי לא דמאי קו' כיון דבריי' מיירי בנותן לשלוחו למחצית שכר ולא שינה אטו כל דיהיב עיסקא לחבריה אינו זוכה בחלקו עם המתעסק אלא עד דידע המוכר מי בעל העיסקא גם לפום מאי דמשני ליה שאני חטין וחטין משום דשליחותי' קעביד ור"ל דמכח המתעסק קא זכי ולא מהמוכר לא ידענא מי הזקיקנו לידיעת המוכר דליקני ליה ולא משום דזוכה ע"י מעותיו שנתן למתעסק כדין כל מתעסק ובעל העיס' דעלמא ואם נאמר דלפום מאי דמשני ר"א כאן