משכנות הרועים תשד

שכ' הטעם מפני שבאת הנאה לשליח ע"י בע"ה לעולם זכה הבע"ה אלא שבכאן וכו' וכמו כן כ' הר"ן ז"ל בפי' ההלכות אלא שהוא ז"ל לא ירד עוד לחלק בין היכא דידע מוכר שהוא שליח ללא ידע ולענ"ד קושטא קאי דהא נמי איכא בינייהו ולשון הרב העיטור ז"ל בריש ה' שליחות דף ז"ך ע"ב ולמה חולק עמו הואיל ובאת הנאה לשליח ע"י בע"ה ור"ל ולמה חולק בע"ה עם השליח דמהראוי להיות הכל לשליח וכדכתי' בד' הרי"ף והרא"ש ז"ל וכן יש לפרש לשון ר"ת ז"ל שכ' התוס' וטעמא דחולקים וכו' ע"ש

גם אשו"ר להרשב"א ז"ל בתשו' סימן תרע"א שכתב וז"ל בדבר שיש לו קצבה חולקים דמן הדין היה הכל לשליח אלא מפני שבאה לו הנאה ע"י בע"ה חולק עמו וכו' ע"ש וראיתי בהגהות אשירי שם שכתב משם אביו ז"ל שלא נחה דעתו בפי' רש"י ז"ל וניחא ליה דטעמא הוא דלדבר שיש לו קצבה לא מחמת המקח בא הטעות אלא מחמת מזל של שניהם וחולקים ודבר שאין לו קצבה הזלזול מחמת המקח בא בשווייו דמזל דבעל המקח גרם עכ"ל ולפ"ד ז"ל ל"ל דמיירי במוכר עכו"ם כמ"ש שם בקונה טלית מכותי וכו' דאי במוכר ישראל מה הלשון אומרת מחמת המקח בא הטעות וכו' דטעות ישראל מי שרי אהדורי בעי למהדר ליה אלא ע"כ דמוקי במוכר עכו"ם דטעותו שרייה רחמנא ונשמעינה מן הדא דלפום ה"ט לא שני לן בין ידע מוכר דשליחא בין לא ידע כיון דבמזלא תליא מלתא ומזלא דבי תרי זה וזה גורם ומינה דאי גלי דעתיה המוכר דלאו בטעות הוסיף מדה יתרה או גלי דעתיה למאן אכוון זכה מי שנתכוון להקנות לו ואי לא גלי דעתיה למאן אכוון הו"ל בזלזול המקח וכדבר שאין לו קצבה דהכל לבעל המקח כדכתב הוא ז"ל. אמנם דעת הרי"ף והרא"ש והרב העיטור ור"ת והרשב"א ז"ל לפום מאי דכתיבנא בעניו' דאדרבה מסתברא טפי למימר דהכל לשליח וכדעתיה דר' יהודה אלא משום דמטי הנאה לשליח באמצעות מעות בע"ה אמטו להכי אפי' אמר המוכר לשליח נתכונתי להקנות לא משגיחינן ביה וכדכתבו הרשב"א והר"ן ז"ל מיהו בדאמר המוכר דלבע"ה איכוון להקנות אפילו רבי יהודה איכא למימר דהכל לבע"ה וכעת צריך להתיישב בדבר ולקמן יתבאר בס"ד

והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שלוחין דין ה' כתב וז"ל היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוס' השליח עם בע"ה ומרן ז"ל בכ"מ הביא פירש"י ז"ל ואח"כ כתב אבל הרי"ף ז"ל כתב ולמה חולקים השליח עם בע"ה הואיל ובאת הנאה לשליח ע"י בע"ה חולק עמו ונראה שאפילו נתן המוכר לשליח בפירוש כיון שבאת הנאה לשליח ע"י בע"ה חולק עמו ולזה נוטים דברי רבינו עכ"ל ולע"ד דשמיע ליה למרן ז"ל הכי ממ"ש רבינו ז"ל והוסיפו לשליח וכו' כל שהוסיפו לו המוכרים וכו' נראה דס"ל ז"ל דאפילו שהוסיפו בפי' לשליח אפי"ה חולק עם בע"ה ועכ"ל דס"ל כפירוש הרי"ף ז"ל דתיבת לשליח יתירה היא דבשליח מיירי רבינו ז"ל אמנם דעת ר"י בענין טעות גוי הכל לשליח כמ"ש התוס' שם ולכאורה נראה דלית להו ה"ט להני רבוותא ז"ל דמשום דמטיא ליה הנאה לשליח ע"י בע"ה וכ"כ מרן ז"ל בכ"מ בפ"א מה' שלוחין דין ה' ע"ש אמנם אשכחן למרן גופיה דתבר לגזיזיה ממ"ש בב"י שם סי' קפ"ג דאפי' להרי"ף ז"ל דינא הכי ושאני גנבה וטעות דמלתא אחריתי ע"ש וכתב שם הלח"מ ז"ל דמ"ש מרן ז"ל בב"י הוא העיקר ע"ש ומרן בב"י שם כ' שרבינו צמח גאון ז"ל ה"נ ס"ל כמ"ש במרדכי דטעמא דר' יוסי דאמר חולקים משום שזה וזה גורם וכ"כ הרב העיטור ע"ש נמצאת אומר דעת רש"י ורבינו האיי גאון ז"ל כמ"ש מרן בב"י שם והריטב"א ז"ל הובא במקו' שם ס"ל משום דמספק"ל בדעתו של מוכר למי מנייהו אכוון להקנות והדברים מבוארים במקו' לשם ביותר. ולעומת השרפי"ם האלקי"ם האדירים האלה הרב צמח גאון והרי"ף והרמב"ם ור"ת ור"י לפ"ד מרן בב"י וכמו שהכריע הרל"ם ז"ל והרב העיטור והרשב"א ז"ל סברי מרנן בעיקר טעמא משום דמטי הנאה לשליח ע"י בע"ה ומאי דנ"מ בין ב' הטעמים הללו כבר מלתא אמורה. ומעתה לפום רבנן ז"ל בנ"ד כיון דס"ס מטי הנאה ע"י עסק השותפות במה שהראה לבעלי חובותיו בהפסד הסחורות ששלח לחביריו ובמה ששלחו לו ועל דבר זה ויתרו לו ומחלו לו מחובותיהם זכו עמו חבריו באותו הויתור בחלק המגיע להם ע"פי תנאם בחלוקת הריוח מטעם המלך מלכי דרבנן שמונה נסיכי אדם מודעת זאת שהשותפין כשלוחין אהדדי דמיין כמו שנת' בטוש"ע סי' ע"ז ע"ש ולא שני לן בין ידעו המלוים בחברת שותפיו ללא ידעו כמו שנאמר פעמים שלש

וראיתי להרב הדרישה ז"ל שם שכתב למאי דכתב הטור בשם ר"י דהכל לב"ה וכו' דר"ל דהנותן היה דעתו שיתן הכל לבע"ה והוא זה שנתן לו ולא עלה על דעתו שהוא שליח אבל לפי האמת שהוא שליח אמרינן דחולקים בדבר שיש לו קצבה מטעמי' דרש"י והרי"ף ז"ל ע"ש וכ"כ גם בפרישה ע"ש ולענ"ד מ"ש מטעמיה דרש"י ז"ל אחה"ר אין נראה כן דעת רש"י ז"ל דרש"י תלי זייניה משום דלא קים לן בדעתיה דמוכר למי אכוון להקנות ועכ"ל בידע דשליחא הוא דוקא ולא שהוא קונה לעצמו אבל אם לא ידע שהוא שליחא אלא שהוא קונה לעצמו איכא למימר דמודה ר"י לר"י דהכל לשליח וכדכתי' א"נ הכל למשלח שהוא בע"ה וכדס"ל לר' יוסי בדבר שאין לו קצבה והט"ז ז"ל כתב דגם רש"י ז"ל ס"ל כדעת הרי"ף ז"ל במקצת דאלת"ה אמאי חולקים וכו' ע"ע ואנכי הרואה דהרב ז"ל קרב את הרחוקים ומאי דק"ל כיון דספיקא הוא המוציא מע"ה ואמאי חולקים נלע"ד משום דאיכא לספוקי נמי בדעתיה דמוכר דילמא נתכוון לזכות שניהם דניחא ליה בקרובי דעתא אצל הקונה כי היכי דליהדר וליזבן מניה וכן נמי בשליח דאי מתרמי ליה למזבן לנפשיה או למשלחו שיהיה מרגילו אצלו וכהך דנותן החנוני פרוטה לקטן להרגילו אצלו וכן מצאתי במקובצת לשם ע"ע ואין כאן מקו' להאריך

ולענין דינא אנן בדידן בתריה דמרן בש"ע גרירנא והוא ז"ל העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וכבר נתבאר בב"י דדעתו נוטה לדעת הרי"ף ז"ל וכ"כ הסמ"ע ז"ל ולשון מור"ם הוא תמוה כמו שתמהו על הסמ"ע והש"ך בנעימה קדושה וספר ד"מ כעת איננו אתי. ומעתה קם דינא בנ"ד דזכו חביריו בחלקם במה שויתרו הבע"ח לשמעון אע"פי שלא ידעו ולא הכירו ולא שמעו קול חביריו השות' עמו בחלק ממה שהיה מתעסק עמהם. ועוד נראה לע"ד דדבר פשוט הוא דבנ"ד כ"ע מודו דזכו חביריו בחלקם דע"כ לא פליגי