משכנות הרועים תשא

בניחותא דהא בגמ' אמרי' דוקא לאומנות המלך שנפל מחמת אביו ואף אם נדחוק דהתם מיירי דאתעביד סופר למלך וכו' עכ"ל ולפ"ד ז"ל גם הך עובדא דשליחותא נמי מיירי בשליחות המלך שהוא ממונה על השליחות וקשה לשמוע והאמת הוא דבירוש' מייתי תוספתא שנויה בגוונא אחריתי לענין אם הפסד ע"ש בהרב שדה יהושע ז"ל הא מיהא הקו' במקומה עומדת דא"נ הירוש' לית ליה האי גירסא בתוספ' וגריס לה באנפא אחרינא הא ודאי לענין דינא נקטינן בגמרין דבשאר אומנות הוא לעצמו וממילא מציאה ולסטיאות לעצמו והיכי גמרי רבנן מהירוש' דאמר חולקים מה שהוא נגד תלמוד דידן דהירושלמי דס"ל דאפילו בשאר אומנות שאינם של מלך חולקים ה"נ מציאה ולסטיאות ולגמרין דסבר דשאר אומנות לעצמו דכוותה מציאה ולסטיאות לעצמו וכבר נתעוררתי בעניותי בזה ולא אשכחנא לה פתרי עד שמצאתי בשיירי המקו' לבתרא אשר נדפסו בסוף חידושי הרמ"ה ז"ל שכתב משם הראב"ד ז"ל וז"ל ואם ישאל השואל דא"כ דמשום שותפות הוא ואפילו בא מכח עצמו מ"ש אומנות המלך משאר אומניות הלא שותפים הם לכל דבר ואפילו במציאתם איכא למימר רבותא קאמר דאפילו אומנות המלך שהוא כמו שררה אל משא המלך והיינו אומרים שיחלוק להם המלכות אתא למימר שיחלוק הריוח והפסד וכו' ע"ש שהאריך

גם אשו"ר לרב"א במקו' שהביא משם רבינו יונה ז"ל שכתב כדעת שאר הפוסקים דדוקא לאומנות המלך אבל בשאר אומניות לעצמו ואח"ך והירושלמי יש לפרשו עכ"ל הרי שנתעורר בדברי הירושלמי הלזה ולא זכינו לאור פירושו ז"ל ולמ"ש דדוקא באומנות המלך אבל שאר אומניות לעצמו הביא ראיה משבח ששבחו נכסים מחמת עצמן ע"ש והיינו הא דק"ל לשואל שהביא ה' מוהרח"ש ז"ל שם

עוד כתב רבינו יונה ז"ל שם דאומנות המלך אצטריך ליה דלא תימא מלתא דלא שכיחא היא וכו' ע"ש שהאריך ותכלית דבריו כדברי הראב"ד ז"ל ולפ"ד ז"ל נוחים דברי הירושלמי דאפי' בשאר אומניות לאמצע ואפשר שע"ז סמך וכתב והירושלמי יש לפרשו ותכלית דברי הראב"ד ורבינו יונה ז"ל הוא שאם השותפות הוא ע"ז האופן שבכל מה שירויחו הוא לאמצע גם המציאה בכלל היתה ולסטיאות וכל מידי דאית ביה רווחא אבל שות' דעלמא לא ע"ש בדבריהם. ואם נאמר דבעל מתיבות ורשב"א שכ' שהיו שות' ר"ל שות' גמורה בכל מיני רווחא אתי כמין חומר כדעת הראב"ד ורבינו יונה ז"ל כמו שנאמר והראב"ד מוקי להך ירושלמי כשאינם שותפים אלא בתפיסת הבית וכל אחד ואחד אוכל משלו ויש לו עסק בפ"ע משו"ה קאמר ר' אמי אדם שמצא מציאה וכו' ע"ש אבל אם היו האחין השות' בכל מכל כל וכן אם היו שותפים דעלמא שותפי כ"הג אפילו בלא אחין מציאתם לאמצע ולשון הגה"מיי מהירוש' לא משמע הכי ואם יפרשו הירוש' כמ"ש הרב העיטור ז"ל דהנך עובדי בחיי האב והתביעה לאחר מיתת האב ומינה דאי הוו הנך עובדי לאח"מ הוה קאמר להו ר' אמי דיחלוקו כמו במציאה וכדכתי' ור"ל שהם היו שותפים בכל וכדכתי' גם זה אינו במשמעות דבריהם ז"ל

תבנא לדיננא זו היא שקשה על מור"ם ז"ל כיון דבירושלמי מדמו מציאה לגניבה אמאי בסי' ס"ב שתק והודה למרן דהמציאה לעצמו ובסימן קע"ז פסיק ותני דאם גנב או גזל השותף חייב ליתן לחבירו וראיתי להש"ך ז"ל שם שכתב שדין זה אינו נראה בעיניו וכו' עכ"ל ואני תמיה על מור"ם ז"ל דבסימן קע"ז ס"א גבי אומנות המלך כתב וז"ל וכל זה באחין השותפים עדיין בנכסי אביהם אבל חלקו לא טור בשם רבינו יונה עכ"ל דר"ל דבעינן תרתי וכדמסיים בה וי"א דה"ה בשותפים אחרים אם נטל א' וכו' עכ"ל וטעמא רבה איכא וכמ"ש מרן בב"י משם תשובת הרמב"ן ז"ל והביאה ר"מ רבקש א"כ איך סתם בסימן קע"ו דגניבה וגזלה בכלל השותפות. וע"ק דמדברי מרן בש"ע נראה דאפילו קנו בקנין להיות שות' במציאה וגנבה לא מהני מידי שהרי פסק בש"ע סימן קע"ו ס"ג דהאומנים שנשתתפו במלאכ' אפי' קנו מידן אין כאן שותפות כלל שאין אדם מקנה דבר שלב"ל ואפילו במה שהרויחו כבר כמו שהוכיח הש"ך ז"ל ומור"ם ז"ל הביא דעת הראב"ד ז"ל דיכולין להקנות זה לזה אפילו בדבר שלא בא לעולם ע"ש ולפ"ז הרמב"ם ומר"ן בש"ע דס"ל דאינו יכול להקנות ז"לז דבר שלב"ל במלאכת האומנים דהוי דבר שלב"ל משו"ה פסקו דבמציאה אינם חולקים כמ"ש ר"ב ומור"ם ז"ל דכתב לס' הראב"ד דיכולים להקנות ז"לז דבר שלב"ל ה"נ דיכולים להקנות ז"לז מציאה וגניבה דחייב לחלוק השותף עם חבירו וע"ק דהו"ל לבאר דמיירי בשקנו מידם להקנות זה לזה אפילו במציאה וגניבה שו"ר להט"ז ז"ל שכתב ע"ד מור"ם ז"ל דאדלעיל קאי דמיירי בשות' אפילו במציאה וכו' ע"ע ועיין בסמ"ע סקמ"ב ע"ש וכל זה הוא לדעת מור"ם שהביא דעת הראב"ד ז"ל דיכולים להקנות ז"לז בדבר שלב"ל וכבר כתבתי דאין זה דעת מרן בש"ע. ועוד ק' דמור"ם ז"ל בסי' קע"ז כתב עוד וי"א דוקא לאומנות המלך אבל לאומנות אחרת לעצמו עכ"ל ולפ"ז כ"ש גניבה ומציאה ואיך סתם לן דגניבה וגזילה בכלל השות' באופן שהגהה זו תמוהה בעיני אלא דוקא אם הם שותפים שאינם מחשבין זה עם זה בהוצאתם וכמ"ש הראב"ד ורבינו יונה ז"ל גם מציאה וגזל וכל מידי דאית ביה דררא דממונא ומתקרי נכסי הוא לאמצע השות' אבל בלא"ה אפילו האחין השות' כממון תפיסת הבית אם כל אחד יכתוב בפנקס מה שהוציא בהוצאות עצמו ומשלימין זה לזה במותר כל רווחא דאתי ליה במציאה וגניבה וכיוצא כל אחד זוכה לעצמו ואין לאחיו עמו כלום ושאר פרטי דין זה כתבתי בס"ד במערכת אות אלף מדין אחים ועיין לה' כנ"הג בהג"הט אות ח"י וכהגהב"י אות קע"א וקע"ו וקצר במקום שאמרו להאריך ע"ש

(קיג) שותפים. ראובן ושמ' שותפים בחצר אחת וכל אחד חלקו מבורר בין לשבח בין להפכו ובהוצאות הנצרכות כל אחד יפסיד מכיסו על חלקו אמנם בתשמישים הנצרכים לכללות החצר כגון הפרוזדור ובית המוצנע והבור והבאר וכיוצא יד שניהם שוה בהוצאות הנצרכות להם וכל א' פורע חלקו מכיסו ובחצר ההיא הפרוזדור ובית המוצנע זה בצד זה אלא שכותל אחד מפסיק ביניהם לאורך ולצד הפרוזדור הפרוזדור הא' ביתו של ראובן ומצד השני ביתו של שמעון ג"כ ואין לשמעון חייס ושייכות משני הצדדים כי חלקו בא מנגד צדי הפרוזדור הרחק כמטחוי קשת ועמד ראובן ורצה לבנות על כותל אשר על פתח השער שממנו נכנס לפרוזדור ושמעון מעכב עליו באמור אליו שהוא