משכנות הרועים ע

מחולקים ונכמרו רחמיו על שמעון כי קרוב הוא ועוד כי גדול כבוד הבריות אשר חלו פניו כמו שנאמר וכתב עליו שמעון שט"ח בסך שנתחייב ולסדר פרעונו ולבטחון משכן שמעון ביד ראובן בחזקת חצי חצר אשר לו בתורת אפותיקי ובקש"ם מיד אשתו לסלק עצמה והכל נעשה כהוגן כמ"ש בשט"ח הלז והיה שמעון פורע את חובו לאט לאט עד שהגיע לב' שלישי החוב וכבר עברו כל הזמנים המוגבלים ועדין שליש החוב לא בא לידי גבייה וראובן מאריך אפיה ובתוך כך חלה שמעון את חולייו אשר מת בו וחל"ש ועמד ראובן ומינה אנטלר בחריקיה לגבות את חובו מיורשי שמעון ונכנסו ב"ד לפייס את ראובן למחול מקצת החוב ולא נתרצו זל"ז יען קרובי היורש אומרים כי שמעון מטה ידו בחייו והניח אחריו אלמנתו וב' בנותיו וכיוצא מפטומי מלין ולא נגמר הדבר ואחר ימים עמד היורש לפני ב"ד והוציא שטר מודעא שמסר אביו של ראובן באומרו שאינו חייב לו אלא סך כו"ך והשאר לא חייב עצמו לפרוע רק ע"י האונס שאנסו ראובן להתחייב לו בסך ההוא ולפ"ד מה שפרע לו היה סך הקרוב למה שהודה שהוא חייב לו באמת ולפי שהב"ד חזו בה תיוהא ואקהו בה אקהתא בהך מודעא. לענין דינא החמיצו הדבר אדהכי והכי פגעה מדה"ד גם בראובן וילך מנו'ח וחל"ש וכעת עמד היורש של המלוה לתבוע מיורשי הלוה סך השט"ח הנ"ז יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות עפ"י התורה שתתעלה בבי"א ויבא שכמ'ה

זאת אשיב מודעת זאת בראש אמי'ר הלכה רווחת דקיי"ל כרו"ש דאמרי תרוייהו מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה דאין יורשי המלוה גובין בשטר זה מיורשי הלוה וה"ט כיון דהמלוה רמי עליה שבו' למגבי כאותה ששנינו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ומת ולא נשבע אין אדם מוריש לבניו ממון שאין זוכין בו אלא בשבועה כדאיתא בפ' כל הנשבעין ד' ע"ח ע"ש ואעפ"י שיש לגדולי חקרי לב נו"ן פירושים שונים בשמועה זו עיין להבעה"ת שער י"ד ח"ב סי' ג' אנן בדידן בתר דמרן גרירנא וכבר נתב' כן בדבריו בש"ע סי' ק"ח סי"א ואין לנו עסק בנסתרות א"כ לפ"ז האי שטרא לא מגבי' ביה כיון שאין כתוב בו נאמנות

איברא אכתי פש גבן לברורי בנ"ד דמשכן לו קרקע חצירו בחובו נר' דמלוה גופיה הו"מ גבי מנתא דידיה מיורשי לוה שלא בשבו' ולמיקם על רזא דנא תא ואחוינך הא דגרסי' בר"פ אעפ"י יחד לה ארעא בד' מצרנהא גביא שלא בשבועה ואיפסיק' הילכתא התם ל"ש בד' מצרנהא ל"ש כחד מצרא ע"ש פרש"י ובפי' דהאי שמעתתא אפליגו בה רבוואתא דאמאי דאמרי' התם תנאי כתו' ככתו' דמי וכו' ולשבועה ועל מה שפי' הרי"ף כשם שאינה נפרעת כתוב' אלא בשבועה כך אינה נפרעת תוס' אלא בשבועה ומצאתי להראב"ד בס' תמים דעים ד' נ"ב ע"ג בהשגותיו על הרי"ף כת' שזו שגגה היא דלא יהיה התוס' אלא או חוב או מתנה מי גביא מיתמי בלא שבועה לכן פי' השבועה שאם יחד לה מטלטלי או מקרקעי לכל כתו' נוטלת אותם בלא שבועה בין לכתו' בין לתוס' ולא אמרינן שהתוס' חוב הוא וחוב אינו נגבה מן היתומים אלא בשבועה ואעפ"י שיחד לו קרקע בחובו דאמרי' דילמא פרעיה משא"כ בכתו' וכו' ע"ש והרמב"ן בס' הזכות כתב שגם זה הפי' מיתרחק מעיקר פי' הגמרא אלא שדינו של ה' ז"ל לענין ב"ח דין אמת הוא ולא אמרו ביחוד מטלטלי' או ארעא אלא בכתובה לפי שאינו עשוי להתפיסה צררי אחר הסמך הזה אבל בב"ח חוששין לפירעון ולענין תשו' שהשי' ה' ז"ל שאפי' בשאר חובות דעלמא נמי נשבע קושיא גדולה היא בודאי על דברי רבי' ורבי המפרשים הר"י הלוי ן' מיגש תלמידו של הרב ז"ל השיב פרוקא דתוס' צריכא ליה ע"ש נמצאת אומר שדעת הראב"ד והרמב"ן ורבי המפרשים דכי איתמר דינא דיחד לה דגביא בלא שבועה לגבי כתו' דוקא אבל בשאר ב"ח אינו גובה אלא בשבועה וכן כ' הרא"ש שם משם הראב"ד והר"ר יונה וכן נראה דעת התוס' בפ' מש"מ דף קנ"ח אהא דתנן התם נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' ובה"א נכסי' בחזקתן ואפליגו בה אמוראי ר"י סבר בחזקת הבעל ובד"ה ובה"א הקשו למ"ד בחזקת הבעל לל' טעמא דבחזקתן ת"ל משום דאין אמש"ל דמסתמא ר"י לא פליג אדה"ו דאיפסיקא הילכת' כותייהו ומשום דר"י אהך מתני' קאי וק"ל ממתני' ולא הק' לרו"ש בפשי' ועיין לה' ח"ה ז"ל ותי' דהיא הנותנת משום דאין אמש"ל הוו להו בחזקת הבעל וכתבו עוד אבל ליכא לשנויי כגון שייחד לה קרקע דפטור משבועה כדאמרי' בר"פ אעפ"י דא"כ כי מקשי מכמה ברייתות בפ' כל הנשבעין ופריך נמי מברייתא דמוקי כב"ש לישני ליה כגון שייחד לה ארעא ע"ש וליכא למידק בשלמא שאר ברייתות דלא מדכר בהו שבו' שפיר הו"מ לשנויי ליה ביחד לה ארעא ובמתני' דיורשין נשבעין פשי' דלא מצי לאוקמי בייחד לה ארעא דברישא קתני נקי נדר ונקי שבועי ועלה קתני אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה אע"ג דאוקמה לצדדין ובגרושה שמיע ליה דבהכי ניחא טפי מלוקמא ביחד לה ארעא אבל בהך דיפה כח הבן דקתני האב בשבועה היכי מצי לאוקמה בייחד לה ארעא דבייחד לב"ח מאי שייטא דשבועה הכא והלכה רווחת יחד לה ארעא גביא בלא שבועה אלא ש"מ דדעת התוס' כדעת הני רבוואתא דכי איתמר הך דייחד לה ארעא גבי כתו' דוקא אבל בשאר ב"ח לא גבי אלא בשבו' וכדעת הראב"ד והרמב"ן והך ברייתא ע"כ בב"ח מתני' גם ה' העיטור בדיני אפותיקי הכי ס"ל ואעפ"י שהרא"ה הובא במקו' לשם צדד לפקפק מדברי הראב"ד דשני ליה בין חוב דכתו' לשאר חוב וסבור לומר דכי היכי לבח"ב דכתו' אי יחד לה ארעא גביא בלא שבו' ה"נ בשאר חוב מ"מ לא מלאו לבו לחלוק על דברי הראב"ד ומסיק וצריך תלמוד ונר' דלדינא אזיל ומודה לס' הראב"ד אלא למאי דק"ל על דברי הראב"ד מקמי דמית בעל כתו' קיימא לגוביינא להא מילתא הוא דמסיק דצריך תלמוד עין רואה דהתו' והראב"ד וה' העיטור ור' יונה והרמב"ן והרא"ה והרא"ש סברי מרנן דבשאר חוב לא גבי אלא בשבועה

ומעתה תם אני לא אדע מ"ש הריב"ש ז"ל במה שנשאל על שטר משכונה שהוציאו יתומי המלוה על יתומי הלוה דהו"ל מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת המלוה והשיב ת' ז"ל נר' שאין דנין בכיוצא בזה ההוא דינא דרו"ש דאמרי וכו' דאין אמש"ל לפי שכיון שהיתה המשכונה מוחזקת ביד המלוה בחייו כשמת הלוה הוא גובה מיורשיו בלא שבועה כדאמרי' ייחד לה ארעא גבייא לה בלא שבועה וטעמא לפי שאין חוששין לצררי וכיון שייחד לה קרקע זה גביא בלא שבו' ואעפ"י שאין משכון ממש מוחזק בידה וכ"ש בכאן שהמשכון מוחזק ביד המלוה שנוטל אותו בלא שבועה מיורשי לוה וא"כ לא נתחייב המלוה שבועה לבני לוה ואין כאן מקו'