משכנות הרועים סט

דניכת' לו זכותא ומיפטרא אבל אי לא מחייבה אלא שבו' דרבנן אי' הויא מנשים היקרות משביעים אותה ע"י סופרי ב"ד

ומצאתי תשו' לרב נטורנאי גאון ז"ל בס' שערי : צדק בח"ד מש' כ"ד סי' ע"ב שאול נשאל באלמ' שנתחייבה שבועה ליורשים משביעים אותה בב' ובה' זמן שס"ת ביד חזן וצבור יושבין כדי לביישה או בפני ב"ד במעמד ז' זקנים סגי לה והשי' כך ראינו שמשביעים בב' ובה' כשהצבור כולו יושב כדי שתתבייש ותפייס יורשי' בדבר ונושאה ס"ת היא ולא החזן וכו' ומנדין לפניה בשופרות וכו' עכ"ל דעת עליון שאפילו בשבו' היורשים שהיא שבו' ספק ס"ל דנשבעת ביום הכניסה לפני כל הצבור ואפשר שלא אמרה הגאון ז"ל אלא לגבי אלמ' אבל לא בא"א וז"ל הטו' סוס"י צ"ו ס"ך וא"א כתב רה"ג שאין משביעין אותה וכו' ומרן בב"י כתב וטעמא משום דשבועת ה' תהיה בין שניהם אמרה תורה ומרן תמ'ה תמ'ה יקרא דמה טעם הוא זה ע"ע והיותר ק' דבר"פ כל הנשבעי' דרש בין שניהם ולא בין היורשים ופריך לרב ושמואל דפליגי בהא האי קרא דשבועת ה' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה ומשני כר"ש בר"ט דאיבה זזה מבין שניהם וכו' ואמאי לא קאמר בין שניהם דלא בין איש ואשה גם בירושלמי שם בפ' שבו' הדיינים אוקי דרשא דר"ש בר"ט ובמכילתא מייתי נמי להך דרשו' ודריש נמי בין שניהם ולא שכנגדו חשוד על השבועה ולא דריש האי דולא האשה וכו' דרשה תו' כמ"ש התו' בקמא ד' ט"ו דהא דאמרינן השוה הכתוב אשה לאיש ה"מ היכא דכתי' בל' זכר גרידא אבל כל היכא דכתב רחמ' איש למעוטי אשה הוא דאתא ע"ש הן אמת שכ"כ התו' ג"כ בסו"פ ד' מיתות ד' ס"ו ע"א בד"ה לרבות בת כהן וכו' ושם ד' פ"ד ע"ב בד"ה איש וכו' ע"ש ואשכחן בכ"ד דדרשי' איש ולא אשה פסחים ד' צ"א אלא דהכא כי כתי' איש גבי מפקיד הוא דכתי' ואי מרעהו קא דריש דשמעי' רעהו נמי איש דומיא דידיה ואתרוייהו כתי' בין שניהם וקא דרשי' למעוטי הקדש ועיין בתו' ר"פ שבו' הדיינין ד' מ"ב ע"ב בד"ה על כל דבר וכו' ובר"פ מרובה ד' ס"ג בד"ה רעהו וכו' ע"ש ולא אשכחן נמי דדריש לגבי שומרים איש ולא קטן ועיין לרבינו ז"ל בפ"ב מה' שכירות ובטו"שע סי' צ"ה וש"א ע"ש

וראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ק"ס נשאל במי שרוצה להשביע את אשתו והשי' אפילו לדעת הגאונים דס"ל דאין משביעי' א"א שלא לביישה ה"מ באחר שבא להשביעה אבל בעלה לית לן בה ע"ש ולא חש הרב לס' רה"ג ז"ל דמקרא דבין שניהם ולא באשה נפק"ל דלפום האי דרשא ליכא לפלוגי בין אשתו לאשת חברו וכ"מ מרבי' הטור כן פסק מעל שולחנו של הרב ז"ל ואם נאמ' משום דק"ל להרב ז"ל מאי דקשיתי' למרן ז"ל בב"י על ס' רה"ג ז"ל עד שגזר אומר וז"ל אלא האי טעמא אינו עיקר עכ"ל לא היה לו לסתום אלא לפרש וע"ע בח"ב סי' רצ"ו שכתב לתשו' רה"ג ושהרי"ף חלק עליו והרב בעה"ת ז"ל ש' ל"ו א סי' ל"ד הביא רבי' ש"ג ורה"ג ז"ל וכסותרין דברי התשו' שהביא הטו' משמיה דרה"ג וכבר נתעורר בזה . מרן בב"י וה' גיד"ת טרח לייש' דברי הטו' ע"ש ואכתי לא איפרוק מחולשא בישוב סתירת רה"ג דהוא ז"ל אתי עלה מדכתי' בין שניהם דכתי' בפ' שומרים בטוען טענת גנב בפקדון וקא פסיק ותני דאין משביעין אותה וכזאת וכזאת ג"כ ק' למה שתי' ה' הפרישה דתשו' רה"ג מיירי בשכבר (חסר בכ"י) בכלים או בממון ע"ש דמדרש' דקדריש רה"ג ז"ל לא משמ' הכי כלל וכדכתי' בעניותי' גם לזאת מ"ש הרב"ח ז"ל אהמ"ר עדיין לא נתיישבו הדברים על בוריין ועיין בהש"ך ז"ל

ולעיקר דינא מרן בש"ע פ' דמשביעים א"א ואם מסרבת מלישבע כופין אותה כמו שכופין לאיש ע"ש ול"ש ליה למרן ז"ל בין שבועה דאורייתא לשבו' דרבנן כיון דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה וכל דתקון רבנן כעין דאו' תקון ול"ש לן בין אשה יקרה לשאר נשי דעלמא אלא לענין להזמינה לדין וכדמסיים בה מור"ם ז"ל שם וראיה מכבודה וכו' ונהירנ' כד הוינ' טליא בב"ד של מו"ר אדם כב'ר אב"א זיע"א תבע פ' אלמוני מאשת חד מהב"ד ז"ל תורה וגדולה והעושר והכבוד על מה שהפקיד אצלה ועמדו הב"ד ושגרו לה סופרי ב"ד וטענה בפניהם כדת מה לעשות בנשים יקרות ונתחייבה שבו' דאורייתא וטען בעלה הדיין שתשבע לפני סופרי הב"ד והב"ד א"ל שצריכה לבוא לפני ב"ד לישתבע ונשאו ונתנו בדבר כדבעי להו למעבד ובהסכמה עלו שצריכה לישבע לפני ב"ד והוכרח בעלה הדיין להתפשר עם התובע

וכדו חמותי ראיתי או"ר בתשו' הרדב"ז בחדשות סי' ת"צ שאל נשאל דוד באשה יקרה שנתחייבה שבועה אם דנין אותה לבוא לפני ב"ד או שולחין לה סופרי ב"ד ותשבע בפניהם והשי' דלהלכה משביעין אותה אבל למעשה אין מורין כן והדר לצדד דאפי' מדין אין משביעי' והירוש' איכא למימר דאהנה"נ ע"ש ואחרי הניו"ק הסיע הדברים למקום שאין להם חלות ומהתימא שלא נסתייע מתשו' רה"ג ז"ל ואנן בדידן דגרירי בתר מרן בש"ע לעולם משביעי' כל הנשים בפני ב"ד אפילו יקרה שביקרות אחר שבודקין וחוקרין בדבר כמ"ש הגאון ז"ל. ולא נחלקו הני ארייוותא אלא כשהיא נתבעת אבל אם היא תובעת פשי' שלא תטול עד שתשבע ופשוט הוא וכן מצאתי לה' מוהר"ש דוראן בטו' א' מחוט המשולש סי' ל"ז

(צד) אמנה. אע"ג שבשאר שטרות ק"ל דאם טוען שטר אמנה הוא אם לא נתקיים שומעין לו כמ"ש בטוש"ע ריש סי' פ"ב מ"מ בשט' שותפות אי טעין הכי אין שומעין לו ה' מוהרש"ך ח"א סי' ח' וכעת אינינו פה עמדי דממ"נ דאם נתקיים אפי' בשאר שטרות נמי אין שומעין לו ואם לא נתקיים אמאי לא מהימן מגו דאי בעי אמר לאו כת"י הוא ועיין לה' משאת משה חח"מ סי' ו' וז' וע"ע לקמן במערכת אות ש' מדיני שותפים סי' מ"ש בס"ד

(צה) אין אדם. מש"ל רו"ש היה להם עסקים ושותפות במשא ומתן עזה"ד שראובן ילך לעיר ליוורנו יע"א ושמעון פה מתא יע"א והטילו לכיס השותפות מה שיאותו זל"ז והלך ראובן לעיר ליוורנו והיה שולח לשמעון שותפו סחורות ופרקמטיאות וכן עזה"ד שמעון היה שולח לראובן כמשפט אנשים סוחרים ויהי כי ארכו הימים בא ראובן פה מתא אז ירדו לשערים לטהר ולברר חשבונות עסקיהם ואחר את כל העשוי עלה בקב'ץ שלקח שמעון לעצמו מתוך כיס השותפות סך כו"ך ותעל שועת ראובן ויצעק צעקה גדולה ומרה והגיע הדבר לאיש אדוני הארץ יר"ה ויתן את שמעון במשמר במקום אשר אסירי המלך אסורים מספר ירחים אז נכנסו אנשים של צורה מתווכי של'ם והפצירו עד בוש בראו' להרחיב לו הזמן ולגבות את חובו בזמנים