משכנות הרועים תרצח

ונלוו להרא"ש ז"ל שרים רבים ונכבדים כמבואר בדבריו ז"ל ע"ש מעתה קם דינא לענ"ד דשומעין לאח האומר לחלוק בשטרות או גוד או איגוד אם הוא שטר אחד כמו שנאמר. ובאופן החלוקה עיין בתשו' ה' זרע אברהם ח"מ סי' י"ש דף קל"ג ע"ג

(קז) שירות. ראובן השכיר בתו לבע"הב לשרתו ע"ת שאם תמות יטפל בצרכי קבו' במשפט הבנות ואם תחיה ישיא אותה מכיסו תחת השירות ששרתה אותו והשיאה כבת חשובים ובתוך שנתה מתה ומנהגנו כה מתא יע"א כתקנת ר"ת ז"ל שחוזרת כל הנדונייא לאביה עמד השואל ושאל שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב נראה דהבעל יורש את אשתו מדין תורה אלא משום קללת ותם לריק כתם תקנו ר"ת וב"ד ז"ל להחזיר בשנת א' לבית אביה ובנ"ד דלאו כח אביה הוא אלא שזכתה בנדונייא מחמת השירות ודידה הוי הבעל יורש את אשתו וכיון שלא היתה סמוכה על שלחנו מה לו לזכות בשכירות עצמה עיין בש"ע סי' ע"ר ואם נפשך לחלק הבעל מוחזק מדין תורה והאב בא להוציא מכח התקנה עיין תשו' הרא"ש ז"ל כלל נ"א הובאה בטור א"הע סי' קי"ח סל"ה ע"ש ועיין בהכנ"הג שם בהגהב"י אות ל"ה ואות נ"ב והרב יד אהרן אות מ"ו ע"ש

(קח) שכירות. ראובן יש לו חנות אחת וכותל החנות הוא לביתו של שמעון ורוצה להשכיר החנות לגוי וראובן מוחה בו פן תבא לו איזה תקלה מהגוי וראובן טוען שלא מצא ישראל להשכירה לו ומה בידו לעשות עיין לעיל בדיני שותפות מה שהארכתי בס"ד. וכעת מצאתי לה' ב"ד ח"מ סי' ס"ב מהס' שעמד בזה ומסיק דמקבל עליה כל אונסא

(קט) שכירות. מי שהשכיר את ביתו לזמן קצוב והקדים לו שכירות הזמן ההוא אדעתא לדור במקום פ' ולא אתדר. ליה מאיזה אונס שאינו יכול לדור שם הרי זה יצא מהבית ועושה עמו חשבון כמה דר בה ומחזיר לו המותר מהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ל"ח ועיין להכנ"הג ז"ל סימן שי"ב בהג"הט אות י"ב ובסי' ר"ז בהג"הט אות מ"ה

(קי) שכירות. ראובן השכיר ביתו לשמעון ה לזמן מוגבל ובתוך הזמן נזדמן לו דרך למד"ה וילך לו ולא העמיד לו אחר לגבות שכירותו ועמד ראובן והשכירה ללוי וחזר שמעון ורצה להוציא את לוי לפי שעדין לא מלאו ימי שכירותו אין שומעין לו דראובן כדין ירד להשכירה דהוי כמשיב אבידה הרשב"ש ז"ל סי' צ"א ע"ש

(קיא) שליח. ראובן חייב לישראל וגוים ומסר ממון לשמעון שיפרע אותו לישראל והלך שמעון ופרע לגוי שחייב מה שאין הדין כן כמש"ל במערכת אות ג' בס"ד ע"ש שמעון פושע הוא מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סימן קפ"ד וע"ע להכנ"הג ז"ל סי' ק"א בהג"הט אות כ"ה ובתשו' בעי חיי סי' פ"ג והיא התשובה שהזכיר הכנ"הג אות כ"ז וצ"ע: (קיב) שותפים. ראובן ושמ' שוחפים בעסק מש"ומ ומצא אחד מהם מציאה הרי היא לעצמו ולא מבעייא בשות' כה"ג אלא אפילו שות' שאינן חלוקים בעיסתן מוצא המציאה זכה במציאתו וכן מתבאר מדברי רבינו ז"ל בפ"ט מה' נחלות דין ז' שכתב וז"ל אחד מן האחים וכו' ואמר שלי הם וכו' או מציאה מצאתי וכו' עליו להביא ראיה וכו' בד"א באחים וכו' שאינם חלוקי' בעיסתן וכו' עכ"ל ופסקו מרן סי' ס"ב ע"ש הרי שלך לפניך אע"פי שהאחים שותפים בתפיסת הבית אם מצא א' מהם מציאה היא לעצמו והילך לשון הירוש' בפ' מ"ש משנה ה' דא"ר אמי בן שנרא' חלוק בחיי אביו מה שסיגל סיגל לעצמו כהדא חד בר נש אתעבד ספר בעו אחוי מפלג עמיה אתא עובדא קומי ר' אמי אמר כך אנו אומרים אדם שמצא מציאה אחיו חולקים עמו חד ב"נ נפק לשליחותא בעא אחוי למפלג עמו אתא עובדא קומי רבי אמי אמר כך אנו אומרים אדם שיצא ללסטאה אחיו חולקים עמו ע"ש ובודאי מיירי כשהיו עדיין שותפים בתפיסת חבית דאם חלקו השותפות אטו בשופטני עסקי' דאמר ליה אחוה למפלג עמיה אלא לאו בשלא חלקו ואפי"ה מתמה ר' אמי דלענין מציאה דאינה באה מכח השותפות אין לזרים אתו ואכל הלה וחדי ואין לומר דשאני התם דמיירי בבן שנראה חלוק בחיו אביו דר"ל שאינו סמוך על שלחן אביו כמו שפירש הר' שדה יהושע ז"ל שם ע"ש ואמילתיה דר' אמי דאמר הכי מייתי עלה הנך עובדי דאתו לקמיה אמטו להכי מתמה שפיר דכיון דחלוק משלחן אביו דמציאה שלו אבל באחין שאינן חלוקים. בעסתן איכא למימר דהמציאה לאמצע ומנ"ל לרבינו לומר דהמציאה לעצמן אפי' באין חלוקים בעיסתן הא ליתא דהא דחלוק בעסתו אהני ליה למה שסגל בחיי אביו לעצמו אבל לענין מציאה ושליחות מ"ל חלוק מ"ל אינו חלוק ועיקר טעמא דר' אמי כמ"ש הרב המפרש הירוש' דתלתא בבי וז"ל ש"מ כל מה שהוא משתכר שלא ע"י הנכסים של אביהם אינו לאמצע עכ"ל

וראיתי להרב פני משה ז"ל בפירוש הירושלמי שכתב וז"ל אתעבד ספר סופר ורצו אחיו לחלוק עמו שמחמת אביהם בא לו מלאכה זו שהוציא עליו ללמדו אומנות זו עכ"ל ולא ידעתי מה יענו שפתי צדיק בהך עובדא דנפק לשליחותא דמייתי התם דאם הוציא עליו אביהם ללמדו לצאת לשליחות. ועוד לפי דבריו ז"ל מאי מתמה ר' אמי אדם שמצא מציאה וכו' דשאני מלאכת סופר שבאה לו ע"י שהוציא עליו אביהם ללמדו אומנות זו ובמ"ד ר' אמי דנפק ללסטאה וכו' פי' המפרש ג' בבי כי כמו שהלסטיס בחזקת סכנה להרוג או ליהרג כן היוצא לדרך בחזקת סכנה זו עכ"ל והרב פני משה ז"ל פירש להפריז בדבר אמר כן עכ"ל ובהגהות המרדכי בפ' חזקת כ' וז"ל בירושלמי דב"ב איתא ור"ח הביאו בפי' האחין שיצא א' מהם ללסטאות או לגנוב חולקים עכ"ל דבר תימה הוא דבירושלמי קאמר רבי אמי אתמוהי קא מתמה כדכתי' ואם נפשך לומר בניחותא קאמר ק"ט דר' אמי קאמר מה שסגל סגל לעצמו ומייתי עלה הנך עובדי דדן ידין ר' אמי בהוראתו דלעצמו סגל וכדכתי' וצריך לדחוק בניחותא לפי שעדיין הם שותפים בתפיסת הבית ודקאמר כהדא ר"ל דאיכא עובדא אחרינא דאח לחלוק ואל תתמה על החפץ דהתם בירושלמי מי משנה אהא דתנן התם האחין השותפים שנפל אחד מהם לאומנות המלך בע"ה נוטלים לאמצע מייתי עלה כהדא דר"ן ב"ש בר נחמן נתפס לכולי אתא עובדא קומי ר' אמי אין אית בנכסוי דבר נחמן שנתפס לא ינתן מנכסיו ואם לאו ינתן לו מנכסיו ופי' הרמב"ן ז"ל סי' כ"א שתפס המלך את העשירים שיתנו לו וכו' ע"ש. וקאמר כהדא ר"ל כמו דאמרי'