משכנות הרועים תרצז

כי רב חילו והלך שמעון ונתפשר עם הגוי במה שהסכימה דעתו וראובן טוען שלא הרשהו להתפשר ולמחול קצת מהחוב אם שמעון מודה לו ישומו הגוי הלוה אי שפוי בנכסי ואי גברא דציית ומשלם לו שמעון הפחת לפי מה שישומו ואם שמעון אומר שאמר לו שיעשה עם הגוי כפי אשר יראה לו בין לדין או לפשרה אם המעות עדין הם בידו ולא אמ"ל הילך נשבע שבועה דאורייתא ואם כבר נתן לו מה שגבה או שאמר לו עכשו הילך ישבע שבועת היסת ונפטר הרשב"א בתשו' ח"ג הנ"מ סי' כ"א

(קד) שטרות ראובן חייב לשמעון מנה וקבע לו זמן לפירעון ושיפרע לו מין סחורה פ' כפי מה שהיא שוה בזמן הפירעון ונמשך הזמן עד זמן אחר ואותה סחורה באותו זמן המוגבל לפירעון היתה בזול ובעת שרוצה לפרוע הוקרה נראה כיון שתלה בזמן הפירעון ה"ז נוטלה בזול כשעת זמן שהוגבל לפירעון מוהריק"ש ז"ל בהגהו' סי' ס"א

(קה) שטרות. שטרי דידן שטרי קנין נינהו כמ"ש בסי' קצ"א ס"ג ועיין בבאר הגולה ועיין לה' בני יעקב דנ"ה ע"ג ולה' אדרת אליהו סי' כ"ג דף מ"ט ע"ד וכעת מצאתי להרב פני משה ז"ל ח"ב סי' י"ד דף כ"ה

(קו) שטרות ראובן יש לו שט"ח על שמעון ונלב"ע ראובן והניח ב' בנים ושמעון אין לאל ידו לפרוע אלא פרוטרוט לאט לאט ותבע אחד מהאחים את אחיו באמור לו גוד או איגוד ואחיו ממאן בזה אלא שישאר השט"ח לזכות שניהם ומה שיגבו מהלוה יחלוקו איש כאחיו עמד השואל ושאל ס שורת הדין למי שומעין ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הרא"ש המעוז ז"ל בכלל צ"ח סימן ז' כתב אחים או שותפים שיש להם שט"ח ישומו ב"ד השטרות וכו' דבכל דבר שייך ביה חלוקה ואם אין בו שיעור חלוקה חלוקים בדין גוד או איגוד כדתניא כל שאילו יחלוק ושמו עליו חולקים ואם לאו מעלין בגוד או איגוד וכו' ואחר שפירש כיצד היא השומא הדר מפרש כיצד אין בו חלוקה וז"ל ואם הוא שטר אחד יכול אחד מהם לומר גוד או איגוד ואח"כ כתב ואם אחר ששמו הב"ד וחלקו בגורל נתקלקל חוב א' מהם מזל רע דידיה גרם ומ"מ מחמת חששא זו וכו' אין לבטל החלוקה וכו' ע"ש דשומעין למי שרוצה לחלוק בשטרות או גוד או איגוד בשטר אחד שהיא תקנת חכמים דקדירה דשותפי לא קרירא ולא חמימא וכו' ע"ש שהאריך והעתיקו הטור בקיצור סי' ס"ו סמ"ב ע"ש ומרן ז"ל בש"ע שם סמ"א ע"ש

והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שותפין דין ד' כתב היה להם חוב על אחרים אינו יכול לומר לחבירו לא נחלוק עד שנגבה כל החוב שיש לנו אלא חולקים וכשיגיע זמן החוב לפורעו יתן לכל אחד חלקו עכ"ל והטור סי' קע"ו סכ"ה העתיק דברי רבינו הללו וסיום לשון רבינו ז"ל שם דאם היה עליהם חוב לאחר וכו' ואח"כ כ' וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה אחין או שותפין וכו' וכתב מרן בב"י שם ומשמע דהרא"ש ז"ל פליג אהרמב"ם משום דלהרא"ש חולקים מיד ולהרמב"ם אין חולקים אלא לכשיפרעו יטול כ"א חלקו עכ"ל ואהמ"ר מרוצת לשון הטור מכחיש זה ועוד הטור בסי' ס"ו העתיק לתשו' זו להלכה קבועה בלתי שום חולק ועוד דמרן גופיה פסקה לשם בש"ע ובסי' קע"ו ס"ך פסק לשון הרמב"ם ע"ש דנר' בפשיטות דהרמב"ם מיירי כשאינם רוצים לחלוק החוב אלא שאחד רוצה לקיים השות' עד שיגבו החוב וחבירו רוצה לבטל השות' ולחלוק מה שהוא מצוי והחוב ישאר לזכות ב' ופסק רבינו דשומעין לזה לחלוק בשאר נכסי והחוב יהיה לזכות שניהם והרא"ש מיירי שרוצה לחלוק זה נראה לע"ד פשוט. שוב מצאתי למרן ז"ל בס' בד"ה בסי' קע"ו שכתב וז"ל ואפשר דלא נחית הרמב"ם ז"ל אלא לומר שאין הא' מהם יכול לעכב מלחלוק עד שיגבו החוב אלא חולקים מיד וכשיגבו החוב יטול כ"א חלקו ואה"נ שאם רצה לחלוק השטרות מיד חולקים גם לדעת הרמב"ם ז"ל אלא דחדא מנייהו נקט עכ"ל ומ"ש ואם רצו לחלוק וכו' לאו למימרא מדעת שניהם דוקא אלא שאם רצה הא' כופה את חבירו דאי לת"ה מאי קמ"ל ועוד דאכתי פליג אדהרא"ש ז"ל שהוא פסק דאין לבטל החלוקה מעיקרא וכמו שהאריך שם בתשו' ע"ש. והסמ"ע ז"ל סי' ס"ו סקצ"א דקדק על מור"ם ז"ל שלא הגיה על דברי מרן ז"ל די"א דאין גוד או איגוד בשטרות כיון שאין הגוף שלהם כמ"ש בסי' קע"א ותי' דסמך על מה שיכתוב אח"כ ואין לך דוחק גדול מזה ולשון וכדומה שכתב מרן ז"ל לא דייק טפי ועוד תי' דשאני משכנתא דקרקע בידם משא"כ בשט"ח ע"ש ואין זה דעת בעלי אותה הסברא כמו שמפורש בדבריהם אלא דמור"ם הכריע לפסוק במשכנתא כוותייהו ובשט"ח כהרא"ש ז"ל והש"ך סקקל"א חלק עליו וס"ל דמור"ם ז"ל אזיל ומודה כדעת מרן ז"ל שפוסק כהרא"ש ועוד שאפילו הרשב"א ז"ל וסיעת מרחמוהי מודו ליה להרא"ש ז"ל ושלענין דינא כן עיקר ע"ש וע"ע בה' סמ"ע סימן קע"א סקט"ל ובסי' קע"ו ס"ך שפסק מרן ז"ל סברת הרמב"ם ז"ל ומסיים בה או יכולים לחלוק השטרות בשומת ב"ד או בגוד או איגוד ע"ש הלשון מוכיח דלא פליגי וע"ש בסמ"ע סקנ"ג ובהש"ך סקט"ל ומ'. ומה שדקדק מרן בב"י על דברי הרא"ש ז"ל שהביאו הטור בסי' קע"ו עמ"ש דאם אין בו דין חלוקה דמהו שיעור שאין בו דין חלוקה ומהו דיש בו דין חלוקה ומוקי לה בשאין שם אלא שטר אחד ע"ש. לא הבינותי זה דשפתי הרא"ש ז"ל ברור מללו דאם הוא שטר אחד שאין בו דין חלוקה כדתניא כל שיחלוק ושמו עליו וכו' וכדכתי' לעיל והרב"ח ז"ל בסימן קע"ו עלה בדעתו לומר דהרמב"ם והרא"ש ז"ל פלג"ן בהדייהו וכמ"ש מרן בב"י שם והדר אייתי לדברי מרן ז"ל בבד"ה וכתב דהכי נהוג לחלוק כהרא"ש ע"ש

איך שיהיה לדידן דגרירנא בתריה דמרן ז"ל בש"ע ובסי' ס"ו פסק כתשו' הרא"ש כוותיה נקטינן וכ"ש דבסי' קע"ו הביא לדברי הרמב"ם ז"ל דמשתמען מלוהי דס"ל דהרא"ש והרמב"ם ז"ל כחדא שריין ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ומעתה מ"ש ה' לחם רב ז"ל סי' קי"א דהרא"ש יחידאה הוא ונסתפק בדעת הטור אי חשבי' להטור והרא"ש ז"ל כח אחד או ב' כוחות ע"ש כבר מרן ז"ל בבד"ה השוה דעותם והש"ך ז"ל כתב דאפילו הרשב"א מודה להרא"ש והלכתא כבתראי

גם אשו"ר לה' מוהריט"ץ ז"ל סי' קל"א שצדד ג' צדדים אם הרא"ש ז"ל מודה להרמב"ם ז"ל וצד זה א"א לאומרו וכמו שדחה הוא ז"ל ויותר מאלה מפורש בדברי הרא"ש ז"ל בתשו' שדעתו לכוף האחד. את חבירו לחלוק או גוד או איגוד ע"ש ואם חולקים ואי הרמב"ם מודה להרא"ש ע"ש שלצד זה הסכימה דעתו