משכנות הרועים תרצו

לקחו להם בק"ס שכל מה שימכור כל א' מהם המעט הוא אם רב יהיה לזכות שניהם ועשו והצליחו וראובן מכר במעות בעין ושמעון לקח איזה חפצים תמורת מה שמכר וטוען ראובן שהחפצים שקנה הם לצורך עצמו אלא שאח"כ שב מידיעתו. שורת הדין אם הם מאמינים זה לזה בכמה קנו הסחורות שמכרו ובכמה מכרו אין כאן שבועת השותפים שהיא מדאורייתא לגלגל עליו שבו' שמעון שאותם החפצים שקנה אינם אלא תמורת מה שמכר אלא מקבל עליו בח"ס שכדבריו כן הוא דראובן אין טענתו טענת בריא דלא נמצא אתו בשעה שמכר ואם יש ביניהם הכחשה וצריכים שבועת השותפות מגלגל עליו שלקח החפצים תמורת מה שמכר ה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל הנ"מ סי' ס"ז ועיין בלוח הטעיות

(צד) שותפים. חבירים שנתקשרו בק"ס להשתתף במלאכתם למשך עשרה שנים ואחר עבור שתי שנים מעלה מטה רצה הא' מהם לבטל השות' יען שלא בא לעולם הריוח שירויחו במעשה ידיהם וכבר נתבאר בטוש"ע סימן קע"ו פלוגתא דרבוותא בזה ועיין להגאון מוהרי"קו ז"ל שורש קפ"א שהסכים לכת האומ' דנתקיים השיתוף אפילו בלא קנין והרב מוהרשד"ם ז"ל בחלק ח"מ סימן קע"ו הסכים לדבריו דאין בשותפות דין דבר שלב"ל ולא דבר שאין לו קצבה ולא אסמכתא ובסוף דבריו כתב ללכת אחר מוהרי"קו ז"ל דבתרא הוא ע"ש ולהפך מזה כתב בסי' שצ"ה ותי"ג ע"ש

(צה) שותפים ראובן ושמ' שותפין בחצר אחת אך בחלקו"ת לכל אחד מהם בתים מיוחדים אמנם שטח החצר ושאר תשמישי החצר הם בשות' ביניהם ועמד ראובן והכניס לתוך ביתו משטח החצר ושמעון לא אמר ליה ולא מידי ואחז"ר עמד שמעון ורצה להכניס לביתו משטח החצר ג"כ וערער עליו ראובן באמור לו כיון ששתקת כשהכנסתי אני משטח החצר מחלת לי וזכיתי ממה שהכנסתי משטח החצר ועכשו אי אתה רשאי לקחת משטח החצר כי איני רוצה למחול על חלקי ושמעון השב ישיב כי לא מחלתי לך אלא על סמך לכשארצה גם אנכי לקחת ג"כ משטח החצר רשאי אני על דנא פתגם נשאל ה' בית דוד ז"ל בח"מ סי' צ"ו מהספר והעלה דהדין עם שמעון ועיין לעיל במע' אות ט' מדין טעיתי מ"ש שם בס"ד

(צו) שותפים. אחד מהשות' שלוה לצורך השותפות לדעת מרן ז"ל שפסק כהרמב"ן ז"ל דחבירו משתעבד אע"פי שלא היה עמו בשעת קנין כתב ה' בית אברהם ז"ל דמיירי כשהודיעו הלוה למלוה דלצורך השות' לוה דאמרינן דהמלוה הלוה על סמך אמונת שניהם אבל אם הלוהו סתם אפילו הרמב"ן מודה דלא נשתעבד השותף השני דדילמא לצורך עצמו לוה והמלוה על סמך אמונת הלוה לבד הלוהו ולדעת הרא"ש ז"ל אע"פי שפירש הלוה ואמר שלצורך השותפות הוא שלוה כיון שלא היה עמו השותף השני בשעת קנין לא נשתעבד ומדברי ה' גר"ת ש' מ"ד דף ר"א והרב גבעות עולם סי' כ"ב נראה דס"ל כדעת הרא"ש ז"ל דבמפרש שלצורך השות' לוה מודה הרא"ש ז"ל ובסתם הוא דפליג ע"ש אי לזאת קם דינא בשני שותפים שהפקיד אחד ממון אצל אחד מהם בלי ידיעת השותף השני והם בענין שרשאי להשתמש בהם לכ"ע אין השותף השני חייב דלאו אהימנותיה מסר לו הפיקדון אלא אהימנותיה דנפקד לחוד הוא דמסתמיך ואזיל וכך עלתה הסכמתנו

(צז) שותפים. אחד מהשות' לוה לצורך השותפות ונשבה או נשבר וטען השותף השני שכבר חזר וגבה מאמצע השותפות מה שלות לדעת הרב"ח בסי' ע"ז ס"ג דכבר חל השעבוד על השותף השני אמנם הרב מוהריק"ש ז"ל בהגהו' לשם פשיטא ליה דפטור ע"ש וכן נראה שהיא דעת הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' קפ"ד אפילו לדעת הרמב"ן אע"פי שלפי הנראה שלא כ"כ אלא לדעת הרא"ש ז"ל שכל דבריו בנויים ועומדים על סברת הרא"ש ז"ל והמעיין יראה שיש מהגמגום בדבריו ז"ל ובדברי הרב"ח ז"ל במה שסיים אבל לדעת הרא"ש ז"ל וכו' דמאי שייאטיה דחזר ולקח וכו' דלדעת הרא"ש ז"ל אינו משתעבד כלל

(צח) שותפים. ר"וש שנשתתפו בעסק משא ומתן וכל א' מהם הטיל לכיס השות' מה שיאותו ביניהם ושכל אחד מהם יטול כ"וך למזונותיו ואחד מהם היה נוטל הרבה וחבירו מתרעם עליו אם חייב להחזיר ואם לא החזיר שיתגבה בחלקו מהריוח עיין בתשו' הרב לב שמח ז"ל ח"מ סימן י"ו שפסק שהדין עם השותף שערער ועמ"ש בסי' טו"ב

(צט) שותפים. ראובן ושמ' שותפים במש"ומ ושמעון הוא לבדו מתעסק וכשרצו להתפרד ורצה ראובן להשביע את שמעון שבועת השות' אמ"ל שמעון גם אתה תשבע לי וראובן השיב על מה אשבע כיון שלא הייתי מתעסק הדין עמו ועיין לה' כרם שלמה ז"ל ח"מ סי' מ"ג

(ק) שותפים ראובן ושמעון שנשתתפו בעסק מש"ומ והטילו לכיס השותפות מה שיאותו זה לזה ובשטר השות' לא נכתב כמה הטיל כל א' וא' מהם ונמצא כתוב ע"ג השטר ההוא שביד ראובן מכת"י שמעון כמה הטיל ראובן וג"כ בשטר שביד שמעון מכת"י ראובן ונסתפקתי אם יש הכחשה ביניהם לומר שחזר ונטל לצרכו ממה שהטיל לכיס השות' אי דיינינן ליה כדין שטר או כשאר כת"י עד שמצאתי להרב פרח מטה אהרן ז"ל ח"א סי' ע"ד שעמד בזה וה' שער אפרים סי' קל"ג ע"ע

(קא) שטר. ב"ד שקבלו עדות עדי הקנין וכתבו מעשה ב"ד בקבלה זו דין שטר יש לו הרב כנ"הג ז"ל סי' ט"ל בהג"הט אות ו' משם מוהרשד"ם ז"ל בסי' ח"י וע"ע בתשו' הרשב"ש סי' מ"א

(קב) שטר. קי"ל דשטר נקנה בכתי' ומסירה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו ושטר עיסקא אינו נקנה בכת"ומ משום דפלגא דפקדון אינו נקנה בכת"ומ דלית ביה שעבודא דקרקע וק"ל דמי גרע מכת"י דמהני ביה כתי' ומסי' כמ"ש במע' אות ך' וצ"ל דהכת"י מעיקרא נכתב לגוביינא משא"כ שטרי פקדון ועיין להרב מוהרימ"ט ז"ל חי"ד סי' כ"א וה' כנ"הג בסי' רל"ט בהג"הט אות פ"א ונלע"ד דע"י קנין אגב מהני וע"ש בש"ע סימן יו"ד דפסק הכי וכדאמרי' אקנינהו ניהליה אספא דביתא ועיין בטוש"ע סימן ג"ע

(קג) שטר. ראובן יש לו שט"ח על גוי ומסרו ליד שמעון להוציא בולעו מפיו