משכנות הרועים תרצד

דפריך גבי ע"ע ולימא ליה באפי תרי זיל ומשני ע"ע גופו קנוי אלמא דלא זכי נפשיה באמירה בעלמא וה"ה בנדון זה דמדמינן פועל לע"ע בפ"ק דב"מ עכ"ל והדבר קשה דהתם בב"מ דף יו"ד פרכינן עלה מהא דפועל יכול לחזור בחצי היום ומשני כל כמה דלא הדר ידו כיד רבו וכדאיתא נמי התם בפ' הגוזל בתרא דף קי"ו וכדק"ל להרדב"ז ז"ל שם בתשובה ובנדון מוהר"ם ז"ל לא הוזכר שהשכיר המלמד בקנין ואי משום דהמלמד לא מצי למהדר משום דהוי כדבר האבוד דפסידא דלא הדרא כדכתי' אם תעזבני יום יומים אעזבך כמ"ש מוהר"ם ז"ל שם סי' שפ"ו ותע"ז ותשמ"ט ה"מ היכא מדנפשיה המלמד בעי למהדר ביה אבל הכא הבע"ה הוא דא"ל לך מעמדי וכו' א"כ היכי פסיק ותני מדין ע"ע דלא זכי נפשיה באמירה בעלמא לפועל דמצי לחזור בחצי היום כיון דלא השכירו בקנין.. והנלע"ד דס"ל דע"כ לא קאמר רבא דפועל יכול לחזור בו בחצי היום אלא דאיהו מנפשיה בעי למהדר ביה אבל היכא דהבע"ה הוא דאמ"ל זיל אף על פי שהסכים עמו כי הדר ביה הבע"ה לא מצי לעכב עליו המלמד משום דמחל ליה דהך מחילה מנן שוייא דכל כמה דלאו מדנפשיה הדר ביה הוי כע"ע. ואם כנים אנחנו בדעת מוהר"ם ז"ל א"כ בשותפים שנשאל עליהם הרדב"ז ז"ל יסבור הרב ז"ל דאפי' שלא היתה השותפות בקנין אם מחל האחד לחבירו אע"פי שנתרצה לו אם בא לחזור שומעין לו ושלא כדעת הרדב"ז ז"ל דנדונו נמי הוא בא' מן השותפים שתבע החלוקה אלא שגם חבירו הסכים עמו וס"ל דאם לא היה קנין בשות' מצי למהדר ביה וכן נראה שהיא ג"כ דעת הראב"ד ז"ל בתשו' שהביא הרב מוהרי"קו ז"ל שורש קפ"ב דלענין קיום השותפות אין צריך קנין אלא הא מיהא אי בעי למהדר ביה מצי למהדר כדין פועל כל כמה דלא הדר ביה מציאתו לבע"ה וכשותפים לענין מה שהרויחו אבל כל שקנו מידם לזמן תו לא מצו למהדר בהו ודכוותה בפועל עש"ב א"כ מצינו חבר טוב לרבותיו של הריטב"א

איברא במחל אחד מהם השות' והסכים עמו חבירו אי פקע הך קנין או לא דאתשילו מוהר"ם והרדב"ז ולא נתבאר בדברי הראב"ד ומוהרי"קו ע"ש וראיתי להרב לחם רב סי' ק' שנשאל בדין שותפים לזמן בקנין ושבועה והסכימו לחלוק תוך הזמן ואח"ך שב מידעתו א' מהם והביא פלוגתא דרבוותא אי כופה השותף לחבירו לחלוק תוך הזמן ויכול המוחזק לומר קי"ל והדר מספק"ל בענין השבועה ע"ע במה שהאריך ולא זכר על דל שפתיו דברי הריטב"א ז"ל בשם רבו' הניתנים למעלה ואפשר דס"ל נהי דכל שהוא בקנין אינו יכול לחזור בו מ"מ כשהסכימו לחלוק כבר פקע שעבודייהו אלא דאין נראה כן מדבריו ז"ל דא"ה אמאי אצטריך ליה לכל הנך טצדקי למפטר ליה ע"ש וה' בני אהרן ז"ל סי' ט"ל נשאל בשותף שרצה לחלוק בתוך הזמן ופלפל בדעת גדולי הפוסקים ובסו"ד הביא דברי ק הריטב"א הללו להלכה ע"ש

והרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' פ"ז פסק בשות' באומנות דמתקיים השות' מדין שכיר ואם בא לחזור אחד מהם מכאן ולהבא הרשות בידו ולא ירד לחלק בין היכא דהיתה השות' בקנין או לא גם בנו הרשב"ש ז"ל בסי' ס"ח נשאל בשותפים לזמן ובשבועה ורוצה א' מהם לחזור בו דהדין עמו אלא שמחמת השבועה נסתפק אם יכול לישאל ע"ש והרב דרכי נועם ז"ל בסי' ד"ן בח"מ נשאל בשותפים לזמן ובשבועה והשיב דמשום גודא דשבועה דרמי עליה לא מצי הדר ביה ולא קיים השות' משום דקנין הוה בשות' וכדברי . הריטב"א ז"ל ע"ש

איברא דהריב"ש ריש סי' תע"ו פשיטא ליה דאפילו בקנין פועל ושכיר יכולים לחזור בהם אפילו התחילו במלאכתן ע"ש וכמדומה שלא ראה דברי הריטב"א ז"ל הללו והלכה רווחת דבתראי. דלא חזו לדברי קמאי נקיטינן כקמאי וכ"ש דהריטב"א גופיה משמייהו דרבו' אמרה. גם אשו"ר לה' מוהר"א ששון סי' קי"ג אייתי לדברי הריטב"א הללו להלכה ולמעשה

שוב מצאתי להרב המשאט ז"ל ח"א סימן קל"ב שכתב דאם הריב"ש ז"ל היה רואה דברי הריטב"א ז"ל אולי לא היה חולק ע"ש וה' לחם רב ז"ל סי' כ"א דף מ"ז ע"ב אחר שהביא דברי הריטב"א והריב"ש ז"ל כתב וז"ל ומ"מ לענין מעשה הריב"ש ז"ל הוא יחיד לגבי הריטב"א ורבו' ואין לומר קי"ל כפלוני היכא דכל חכמי ישראל חולקים עליו וכדכתב הרב מוהרי"קו ז"ל וכו' עכ"ל ואין להאריך ועיין למוהר"י קצבי סי' י"ט ולהכנ"הג סימן קע"ו בהגב"י מאות קנ"א ובתשו' ח"א סי' ק"ל וה' נאמן שמואל סימן ק"א באורך והרב בני משה ז"ל סימן ן' וה' דבר משה ז"ל סי' נ"ו ח"ב וה' סם חיי ז"ל סי' ל"ה ונ"ט והרב בנ"י דף פ"ה וק"ה. קם דינא דכל שהשות' באומנות דעת הריטב"א בשם רבו' ומרן הב"י ז"ל שקבעו להלכה והרדב"ז וה' המבי"ט וה' מוהר"א ששון וה' לחם רב ז"ל כלם כאחד עונים ואומרים דאין אחד מהם יכול לחזור בו תוך הזמן ומינה דאם מחלו ז"לז שלא ע"י קנין כל החוזר בו אין שומעין לו אמנם בשותפים בהטלת ממון לכיס מהנייא מחילה אפילו בלא קנין והריב"ש ז"ל יחיד הוא בדבר כמבואר דמידי הוא טעמא דנעשו שכירים ז"לז ולא קרינן להו עבדים ושכיר ופועל שוים דשניהם א"י לחזור בו ועיין לה' מוהרימ"ט ח"א סי' ק"ס ולה' מוהר"ש הלוי ח"מ סי' ה' והסכמת אביו סימן ח' וה' מוהר"ש חיון ז"ל ועיין להרב מוהר"י עייאש ז"ל במנהגים דקי"ח ע"ג ועיין לה' בית דוד ז"ל סימן ס"ח וקע"ה

(פח) שותפים. ראובן ושמעון נשתתפו למכור באשראי ומכללם מכרו לגוי א' לזמן מוגבל ונכתב השטר ע"ש ראובן אינם יכולים להתפרד מחבילת השותפות עד שיתפרעו מהחוב שיש להם אצל הגוי ההוא או שיפרע השותף הרוצה להתפרד לחבירו חלקו המגיע לו בשטר החוב ההוא ועיין להרב מוהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה סי' ג' שבא לו בדרך ארוכה ורחבה ומסיק דספיקא דדינא הוי והמע"ה ומ"מ צריך לברר לו חלקו בשטר חוב שכתב על שמו וכתב הרדב"ז ז"ל בח"ב סי' קט"ו דצריך לכתוב לו שטר העולה בעש"ג דשטרי דידן לא מעלין ולא מורידין ומצי אמ"ל הגוי לאו בע"ד דידי את אבל בשטר העולה בעש"ג לא מצי למימר ליה לא בע"ד דידי את ע"ש

(פט) שותפים. כן באו אלי האנשים האלה . שלימים אנשי סוחרים אתגור"י אתגו"ר ישאלוני משפט צדק על שקנו סחורה בשות' להוליכה לערי פ'ראנקייא ליד הפ'אטור של אחד מהם למוכרה שם ולהלביש בדמיה סחורה אחרת ולשולחה להם ויאמר ראובן לשמעון הנני מודיעך שאם