משכנות הרועים תרצב

בפשיטות שהנשארים ינהגו בשות' עד כלות זמן הקצוב כמ"ש מוהרשד"ם ומוהרש"ך ז"ל ע"ש ואדרבא עליהם יש לתמוה איך לא השגיחו בתשו' הריטב"א ז"ל שהביא מרן בב"י כמו שהק' עליהם הרב פמ"א ז"ל כמדובר וכעת מצאתי להכנ"הג בתשו' ח"א סימן קל"ב שעמד בענין זה כל הצורך ובא מעשה לפני מי שגדול רבא דעמיה הוא הקדוש ה' מוהרש"א ז"ל ודן הלכה למעשה שנתפרדה החבילה אף לגבי שאר השותפים הנשארים וסח לי בזה שלעולם כך דנים ושגם הרב הגדול אביו ז"ל כך דן כדעת הריטב"א ז"ל לפי מ"ש לפום רבנן נ"ון

ולענין שקונין הפאלטו מהשררה יר"ה לזמן מוגבל ומת א' מהקונים הללו לא נתבטלה השות' אפי' לגבי יתומים ואם אירע הפסד במשך הזמן המוגבל חייבים לפרוע חלקם בהפסד אם יש להם ממה לפרוע עיין במוהריק"ש ז"ל בתשובה אשר הובאת לך וע"ע בהכנ"הג שם אות קצ"א בהג"הט וכן עשינו מעשה אנן הדיוטות אנן בא' שהיה מהקונים הפאלטו של בית העורות לזמן ג' שנים ומת בתוך הזמן ואירע הפסד במשך שאר הזמן ההוא במה שא' מהקונים הללו מטה ידו ובא עד השברים אחרי מות השותף ויד המלך פשוטה לפרוע מהנשארים ותבעו מהאפוטרופוס חלק המגיע למורישם ואחר שעמדנו על המבחן כפי השיג ידינו הקצרה הסכמנו יחד והרשינו לאפוטרופוס שהעמידו הב"ד לפקח על נכסי היתום לפרוע חלקו בהפסד בהסכמת שתי ב"ד שבעיר

ולענין אם היה ממון השותפות בעין ונתעסקו השותפים הנשארים בממון ההוא וטוענים שכבר הם חלקו וזקפו עליהם במלוה הממון המגיע בחלק מי שמת ורוצים לזכות לעצמן במה שהרויחו בו עיין לה' מש"ל בפ"ד מה' שות' דין א' שכתב פלוגתא בזה ועיין לה' נאמן שמואל ז"ל סי' ק"ב והרב מוהר"ם גאלאנטי סי' ה' כתב בפשיטות שאם לא הלכו בפני ב"ד והודיעום וברשותם חלקו השות' לא עשו ולא כלום ועדיין השות' קיימת וכן עשה מעשה גדול ה' מוהר"י עייאש הוא ובית דינו נ"ון כמבואר במנהגים דף קי"ט ע"א ועיין בתשו' ה' לב שמח ז"ל חח"מ סי' טו"ב

ולענין שכתוב בשטר השותפים ותהיה השותפות קיימת לעולם ואחר עבור זמן רצה אחד מהם לחלוק וחבירו מעכב עליו לדידן דקי"ל כמ"ד דאם קבעו להם זמן לשותפות ורצה א' לחלוק בתוך הזמן דאין שומעין לו כמו שנתב' שם א"כ כאן שהתנו שתהיה השות' לעולם אין לה הפסק וכן אם כתוב שתהיה תמיד עיין בתשו' הרב בית יעקב סי' ה' וה' שבות יעקב ז"ל ח"א סי' קס"א ומה שציינתי לעיל במע' אות ל' בס"ד

והנה בעת"ה השמש יצא על האר"ש האירו ברקיו תבל ראש על ארץ רבה ה' מוהריט"א ז"ל בס' שמחת יו"ט האריך למעניתו כדעתו הרחבה ואין הפנאי מסכים עמי להתלמד מדבריו כי נעמו ואני תפלה ה' יגמור בעדי לעמוד על הדין ועל האמת ועיין להרב זרע יעקב סי' ס"ג

ועל דבר השותף שהיה לוקח מאמצע השותפות לצורך בניו ובני ביתו יותר מדאי ועי"ז נתמעט העסק וחבירו היה קובל עליו פעם אחר פעם ולא שב מידיעתו ולא הזמינו לדין ע"ז לא מקרי מחילה ובשעת החלוקה לא יטול אלא כפי מעותיו זו הלכה העלה ה' לב שמח ז"ל בחלק ח"מ סימן י"ז ע"ש עוד בסימן טו"ב

(פז) שותפים ראובן ושמעון ממכירי גוי אחד ונתמנה הגוי ההוא לשירות השררה יר"ה וצריך למנות אחד מישראל לצורך אותו שירות כאשר הוא מנהג כל מי שנתמנה באותו מינוי השירות וכל אחד מאותם המכירים הגוי ההוא חש ליה פן יהיה למוקש לחבירו ואז אמר איש אל רעהו לכו ונלכה נכרתה ברית בינותינו שכל מי שישב בשירות ההוא שישעבד עצמו לחבירו מעכשיו שכל הטוב אשר יתן ה' בשירות ההוא חלק כחלק יאכלו ועמדו והעידו ע"ע תרי סהדי וכתבו שטר על זה ונתמנה ראובן לשרת הגוי ועשה והצליח ועמד שמעון ושאל חלקו ויען ראובן ויאמר כבר עברו דברים בינותינו ואתה אמרת לי הפרד נא מעלי ונתפרדה החבילה ואין לך עלי כלום ושמעון צווח ככרוכיא להד"מ ועדים לא היו ביניהם שאל השואל יורה המורה מה יעשה ישראל ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הלא בראשי עיקר השיתוף הלזה מידי פלוגתא לא נפיק דרבי' ז"ל פ"ד מה' שו"ש פסק דב' אומנין שנשתתפו באומנותם אעפ"י שקנו מידם אינם שותפין וכו' שאין אדם מקנה דבר שלב"ל והראב"ד כתב עליו ורבו' הורו שאדם יכול להקנות עצמו לחבירו בקנין כדין עבדים ומרן ז"ל בכ"מ השיג ע"ז דשאני התם דמשעבד גופו בהדיא אבל הכא אין שניהם משועבדים ז"לז בפירוש ע"ש ונראה דמרן ז"ל הבין בדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דאפילו נשתתפו בסתם ולא הזכירו שעבוד גופם השיתוף קיים הואיל וגופו בעולם ומשו"ה השב ישיב דאין ראיה מעבדים דהתם בפירושא איתמר השעבוד ולפי"ז סובר בדעת רבינו היכא דשעבדו עצמן ז"לז בפירוש יודה רבינו ז"ל דמהני והוי כעין העבדים והוי נמי דומייא דיקדשו ידי לעושיהן שהקדיש הידים בפי' ולהראב"ד לפי מה שהבין מרן מידי הוא טעמא כיון דהידים איתנהו בעולם

והרב בעל מגדל עז ז"ל כתב על דברי הרמב"ם ז"ל כן היה דעתי מעת הגעתי להוראה וכו' וכך אני מצוה לסופר שיכתוב וכו' שאנו משעבדים עצמינו לעשות כ"וך ולבי אומר לי שאף הר"ם והגאונים הראשונים מודים שאם כתוב בשטר כן שהם שותפים עכ"ל דעת עליון דגם הראב"ד ז"ל לא אמרה אלא במפרש ועיין מ"ש עוד בהך דיקדשו ידי וכו' שגבו דברי מרן ועיין לה' לח"ם ז"ל ודעת ההגהות שם משם תשו' הגאונים יראה כדעת הראב"ד ז"ל לפי מה שהבין מרן הכ"מ ז"ל ע"ש אלא דלא הזכירו קנין כמ"ש הראב"ד ז"ל משמ' דס"ל דבתנאה בעלמא סגי

ועוד בה דהראב"ד ז"ל אייתי בידיה מדין עבדים ומדין המקדיש ידי אשתו וכו' והגאונים ז"ל מייתו ראיה מדין השוכר וצריך לדעת מה ראו על ככה וראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' לפ"ק דבתרא השייך לדף י"ו שכתב אלו המתנים באומנות לאמצע י"ל שנעשו שכירים זה לזה כפועל ששכרו ללקט וכו' ויכולים לחזור בהם וכו' עכ"ל משמע נמי דאפי' בלא קנין רק תנאה בעלמא נקנה השיתוף ביניהם כדין פועל דלא בעי קנין וכסף נמי לא קבל דאין שכירות משתלמת אלא לכסוף מה"ט יכול לחזור בחצי היום וקרוב לזה כתב הרא"ש משם מוהר"ם ז"ל בפרק האומנים במ"ד לדף ע"ט לענין אונסא דעביד לפועל

וחזיתיה להרב מוהרי"קו ז"ל שורש כ' שכתב דלענין מה שהרויחו כבר עשו והצליחו ואפילו בלא קנין מהני מדין פועל אבל לענין מכאן