משכנות הרועים תרצ

מניעת הריוח מדינא נמי מחייב הוא לשלומי

וראיתי לה' מוהריט"ץ ז"ל סי' צ"ה עלה ונסתפק במאי דמספק"ל ופשיט לה מדברי מוהרי"קו ז"ל הנאמרים באמת ודקדק מדברי הרמב"ם ז"ל ועם שיש לדחות דקדוק דדייק מלשון רבינו מ"מ הדין דין אמת וע"ע בספר אהלי יעקב לה' מוהריק"ש ז"ל סי' ע"ה בענין שליח ששנה ובמה שהאריך וממבטל כיסו של חבירו שאין לו עליו אלא תרעומת לק"מ דהתם אי בעי למשקל מניה מאי דאית ליה גביה מחייב לשלומי כדכתיבנא לעיל במערכת אות מ' סימן א' בס"ד ודעת ה' מוהרי"קו ז"ל כיון דע"י רבוי המעות נמצאו שבותות והו"ל כתובע את כיסו ואע"פי שאין לדון ולחלק דמי יימר דמזדקקי ליה לווים וכיוצא מ"מ האי מלתא מפי גברא רבא אתאמרא והעתיקה מרן בב"י ז"ל וכתב מוהרימ"ט ז"ל הא מיהא צריך להתיישב בדבר כיצד משערין ושמין אבל נדון רי"ו אשר הונף ואשר הורם דינא יתיב וספרין פתיחו

(פא) שותפים. ראובן ושמ' נשתתפו ע"ת שלא יעשה שום אחד מהם שום דבר בלתי רשות חבירו ומצא ראובן סחורה בזול כ"כ ולקחה ופרע דמי חציה ושמע שמעון ושתק אדהכי והכי נלב"ע ראובן וחל"ש ועמד בעל הסחורה ותבע תשלום דמי הסחורה משמעון והשב ישיב שמעון לאו בעל דברים דידי את יען כי הסחורה ההיא הוזלה הדין עם שמעון מהר"ח יעקב ז"ל חח"מ סי' ב' בספרו סמא דחיי ועיין בקונטריס אחרון להרב הנז' בביאור סי' ע"ז ועיין ש"ות הרשב"ץ ז"ל ח"א סי' קע"א ועיין בש"ות הרב כרם שלמה בח"המ סי' ע"א ובמה שהארכתי לעיל בדין שותף שלקח סחורה לצורך השות' בס"ד

(פב) שותפים. בדין נתפס על חברו בעלילה שלא מחמת השותפות ושותף שסירב בעכ"ום לילך לדון עמו בעש"ג והעליל עליו ומחמת זה אירע לו הפסד עיין להרב אדמת קדש סי' : ח"ן וסי' ע"א באריכות

(פג) שותפים. אם נעשה העסק במקום שמנהגם שלא יצטרכו בעסקיהם השותפים לדין תורה אלא בערכאות מנהגם מנהג וכמ"ש מוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' רכ"ט אם נעשה העסק והשותפות באותו מקום והלכו למקום אחר חייבים ללכת לאותו מקום שם סי' רכ"ח וק"ס ועיין בה' כנ"הג ח"מ סי' ר"א בהגהב"י אות ל"ד ול"ה וכן הדין אם א' הרחיק נדוד שצריך לחזור למקומו דהיינו מקום שנעשה בו השות' אפילו למאי דנהגינן השתא שהתובע הולך אחר הנתבע כמ"ש מהרשד"ם ז"ל בחח"המ סי' ק"ג וכפולה היא בסי' שפ"ו ועיין להכנ"הג ז"ל מה"ק סי' י"ד בהגב"י אות ל"ד

(פד) שותפים. שותף שנחבש בב"ה אע"פי שנחבש בשביל מעות עצמו נוטל חלק בריוח שהרויח חבירו בעוד שהוא אסור מהרש"ך ז"ל ח"א סי' קס"ב הכנ"הג ח"המ סימן קע"ו אות מ"ה וצ"ע בשותפים במלאכתם דלא מצינו זה נהנה וזה מועל

(פה) שותפים. ב' שהיו בעלי אומנות אחת : ולימים קנה א' מהם סחורה ונתחלקה ביניהם וקרה מקרה וערערו על אותה סחורה שנגנבה היא מבית שר אחד ועמד א' מהשותפים ופייס לשר חייבים השותפים לפרוע חלקם במה שהוציא לפייס לשר כנ"הג סי' קס"ג בהגהב"י אות ע"ד משם הרב מוהר"ש הלוי ז"ל סי' כ"ו חח"מ

(פו) שותפים. קי"ל השותפי' או המתעסקים בממון אחרים וקבעו להם זמן לעמוד בשותפות ובתוך הזמן מת אחד מהשות' או מהמתעסקים בטלה השות' כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ו סי"ט והוא מועתק מלשון רבינו בספ"ה מה' שותפים וטעמא טעים שכבר יצא הממון לרשות אחרים וכו' עכ"ל וה"ט שייך בשות' שהטילו לכיס השות' כל אחד מה שיאותו שאותו הממון שהטיל ראובן כשמת יצא לרשות יורשיו וכן נמי במתעסקים בממון של אחרים ה"נ דמשתעבדי אהדדי ולא מצו לפלוג קרנא או ריוחא בנו זמנא דקבעו להם כדאמרי' בהמקבל דק"ה אמר . רבא הני בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ורווח ואמר ליה חד לחבריה תא ונפלוג ואמ"ל חבריה תא נרווח טפי דינא הוא דמעכב וכו' ופירש"י ז"ל דמיירי בב' שקבלו ממון מאדם אחר להסתחר ויחלקו ביניהם המתעסקים ובעל העיסקא כמשפט וקבעו להם זמן ואמ"ל חבירו בתוך הזמן לחלוק הריוח מצי מעכב עליה עד כלות הזמן שקבעו להם עם בעל העסק ויחזרו לו את שלו והמותר יחלוקו זו היא שיטת רש"י ז"ל והתוס' וה' המאור ז"ל העיד שמצא בנוסחאות מדוקדקות ומוגהות שכתוב הנהו בי תרי דקבלו עסקא בהדי הדדי וכתב שדעתו נוטה לנוסחא זו שהענין נותן שהממון של אחרים ולפי זה הפירוש אין אנו צריכים לכל הדקדוקים שדקדק בה הרי"ף ז"ל כנ"ל עכ"ל

והרי"ף ז"ל הביא משם גאון לדחות מימרא זו מההלכה שא"כ אין לדבר סוף שלעולם מצי מעכב מלחלוק השות' דלא ניחא ליה למימר דמיירי דקבעו להם זמן לשותפות וחבירו רוצה לחלק כתו"ז דא"כ העיקר חסר מן הספר והו"ל לתלמודא לפרש דעבוד עיסקא בהדי הדדי לזמן ואמ"ל חבריה גו זמנא וכו' והרי"ף ז"ל הולך בשיטה זו אלא שהוק' בעיניו לדחות מימרא דרבא מן הסברא ולא אשכחן בגמ' מאן דפליג אמטו להכי אוקמה בסחורה שידוע לה זמן למכירתה כאותה ששנינו בד' פרקים מוכרים את התבואה וכו' ע"ש ולא הבינותי אחר שהוכרח להעמידה דידוע לה זמן אע"ג דלא אתמר במימרא דרבא א"כ בפשיטות הו"ל לאוקומה בקבעו להם זמן לשותפות

והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שותפים דין ד' כתב השותפים שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות לזמן קצוב כל א' מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן וכו' ואין א' מהם יכול ליטול חלקו מן הקרן ולא בשכר הזמן וכו' עכ"ל ומרן ז"ל בכ"מ כתב הך מימרא דרבא ומפרש רבינו כשעשו השות' לזמן קצוב וסובר עוד דה"ה אם נשתתפו במעותיהן עכ"ל ולפ"ד לא ידעתי אמאי לא העתיק רבינו הדין כמקבלי העיסקא כדאי' בגמרא ולומר דה"ה אם נשתתפו במעותיהם דודאי הכי עדיף טפי איברא דהדין דין אמת דסובר רבי' דגם מקבלי העיסקא אינם יכולים לחלוק בתוך הזמן ממ"ש שאם מת אחד מהמתעסקים בטלה השותפות ש"מ דוקא משום דמת אבל בלא"ה אינם יכולין לחלוק עד שיגיע הזמן שקבעו להם וכן יש להוכיח מדבריו שם בסוף פ"ד הנותן מעות לחבירו לילך למדינה אחרת לסחורה וכו' אינו יכול לחזור בו ולהחזיר הממון וכו' שזה כמי שקבע זמן הוא עכ"ל אלמא ס"ל לרבינו דהמקבל עיסקא מחבירו