משכנות הרועים תרפט

יאמר כי הוא זה קם דינא מפי עליון מו"ר נ"ר עכ"ל הרב נר"ו. ולענ"ד דשניא דא כיון דאיכא צד הלואה במה שהוציא על הבנין והלה מחוייב לשלם לו כל יציאותיו מחזי כרביתא לדעת מוהר"ש לוי ז"ל וכעת מצאתי להרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' מ"ב שכ' מעשה בא לידינו והרב בית דוד ז"ל דן את הדין בזה שיחלוקו שכר הבית מהשכירות לאחרים ע"ש ולענ"ד הקצרה פח'תת היא דזוכה הבונה בכל השכירות ואכל הלה וחדי זה נלע"ד להלכה אבל לעשות מעשה הריני מבטל דעתי לפני עפרות כפות רגליהם רגל ישרה

עוד שרטט וכתב הרב איש רב"י הרב יצי"ץ ויחייהו כיר"א וז"ל דרך אגב ראיתי לה' המאסף סף בסי' קס"ד אות ט"ז בהגהב"י וז"ל והא דאמרינן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר אתי דלא כר"י הרמב"ם ז"ל באגרותיו עכ"ל ודברים ככתבן קשים הם בעיני דאם נאמר דהכוונה היא דהכא אמרינן דלר"י דוקא משום שחרורית דזה נהנה וזה חסר חייב הא אינו חסר פטור א"כ ההיא דאמרינן דצריך להעלות לו שכר דאיירי בזה אינו חסר אתי דלא כר"י קשה לזה דיאמר אותו מ"ד כך דר"י מחייב אף בזה אינו חסר כדאמרי' מרי' בג' מקומות אסר ר"י ליהנות מממון חבירו וזה שאמר הש"ס משום שחרורי דחייה בעלמא הוא ועוד דהול"ל וכ"ש דלא אתי כת"ק וכבר עלה בדעתי להגיה בדבריו וכצ"ל אין צריך להעלות לו שכר וכו' אך אם זה ק' דזה כבר אמר בפ"ב דב"ק דף ך' שאני התם משום שחרוריתא הרי דהש"ס אוקי דברי ר"י דזה נהנה וזה אינו חסר פטור באופן דאין בידינו כח לומר בס' ר"י בזה נהנה וזה וכו' לא לחיוב ולא לפיטור ולכל הדברות לא זכיתי להבין כונתו במ"ש אתי דלא כר"י וכי משנה או ברייתא היא זו הלא דברי האמוראים כמבואר בפרק כיצד הרגל שם וא"כ מה הלשון אומרת אתי דלא כר"י פשיטא דאותו מ"ד דאין צריך להעלות לו שכר אתי דלא כר"י וס"ל כרבנן דזה נהנה וזה א"ח פטור מלבד מ"ש דאפשר דגם ר"י מודה באופן שדבריו צריכים ישוב. את זה כתבתי בעטי"ו של נח"ץ ופנאי לא היה לי לראות שאר ספרי הקדש וכבר מלתא אמורה כי לא באתי כי אם לקיים קרב לגבי דיהנא ואדהן חמדתי וישבתי במשכן של'ו אביר הרועים משם רועה אבן ישראל ותורה יוצאה מנופה ומשופה ידידות משכנותיך הם הרהיבוני להכנס לפני ולפנים ממחיצתי במלי מלי קטנ"י דאית ביה משום כסופא. הלא כה דברי חד כרעא אארעא וחד כרעא אסוסיא כדרך יום כה וכדרך יום כה בפרק אלו הם הגו'לין אגב צערא ואגב שטפא עבדא דנורא אנא מחוי קידה קמיה דמני"ר נ"ר המכריע כלביא עבד טבי מקטני בני ארץ הצבי הצעיר ישועה צבי ס"ט (פ) שותפים. קי"ל דשותף ששינה מדעת חברו וגם מחמת השינוי ההוא הרויח השכר לאמצע ואם הפסיד לעצמו ואין חבירו חייב לשלם לו חלקו כמ"ש בטוש"ע סימן קע"ו סי"א ופשוטן של דברים מוכיחין דה"ד בדמטיא הפסידא בגופא דקרנא אבל אי לא מטיא הפסידא אלא בשבחא כגון שאם לא שינה הו"ל רווחא בההיא עסקא והשתא דשני מדעתא דחבריה לא אשתכח ביה רווחא דבכ"הג לא מחייב למיהב לשותף מאי דהו"ל למרווח דאינה אלא מניעת ריוח בעלמא ודמיא למבטל כיסו של חבירו דאין לו עליו אלא תרעומת

איברא בהא דקי"ל שותף שאמר לחבירו לישן הפירות עד שיגיעו לפרקן דשומ' לו כמ"ש שם סי"ד כתב מרן בב"י שם בשם רבינו ירוחם ז"ל שנראה שאם מכר בלא רשות באותו הזמן שאין ראוי לימכר אותה הסחורה ונתייקרה חייב לשלם דהו"ל כשינוי וכ"כ בעיטור מפירש"י ז"ל עכ"ל ופסקו ה' רמ"א סי"ד שם והנה במאי דטעמא טעים דהו"ל כשינוי לכאורה קשה דקי"ל השותפים ש"ש הם והו"ל שמי' בבעלים כמ"ש ס"ח ובס"סי אר"ץ נתבאר דשמירה בבעלים פטור אפילו מפשיעה והנראה דשאני הכא דאתרי ביה שלא למכור עד עת בא דברו וכיון דעבר אמימרא דחבריה בריא בחיובא הוא ומצאתי להכנ"הג שם אות קכ"ב בהגהב"י שנרגש מזה וכתב פי' פשיעה זו דהוי כמזיק בידים עכ"ל ומוכרח אתה לומר כן דאלת"ה תק"ל אגופה דברייתא ופסקו הש"ע שם סי"א דקתני אמר לו לקנות חטים וקנה שעורים אם פחתו פחתו לו אמאי לא יהיה אלא פושע שמירה בבעלים היא ופטור אפילו מפשיעה אלא ודאי דהיינו דוקא בפשע בשמירתו אבל כששינה ועבר אמימרא דחבריה בריא היזקא הוא ושפיר מחייב והרב כנ"הג ז"ל קצר במקום שהי"ל להאריך וחידוש הוא קמ"ל הב"י דחייב נמי ברווחא דהו"ל למרווח כמו שינה אם נתייקרה בפרקא:

גם אשו"ר למר"ן בב"י שם מחודשים י"ב שכתב משם הרב מוהרי"קו ז"ל שו' ט"ו שכל המשנה לעשות דבר בשותפות דמסתמא חבירו מקפיד עליו כל ההפסד שאפשר לתלות שבא מחמת השינוי חייב לפרוע עכ"ל ואם הדברים כפשטן לא ידענא מאי קמ"ל אי משום דקאמר כל שאפשר לתלות שבא ההפסד מחמת השינוי פשיטא דכי מחייב ליה בי דינא דייקי טפי לאפוקי ממונא מניה איברא דהרב ז"ל אתשיל קמיה דע"י שינוי השותף שריבה המעות נמצאו שבותות בלתי להלוות וגם המשכונות בלתי וכו' ועי"ז נגרע מהריוח שהיה ראוי בחנות אם לא היו רבות המעות ודין הדין לחייב השותף שעשה שלא ברשות חבירו ואהא מסיק דצריך אומדן דעתא במה היו מרויחין וכמו שהאריך ריך שם ומרן ז"ל חזר וכתב קיצור דבריו והא עדיפא מדרזו ז"ל דאלו התם הא חזינן דבפרקא נתייקרה והו"ל פשיעה אבל הכא בנדון הרב מוהרי"קו ז"ל דלא מינכר היזקא אלא דרבוי המעות גרם מניעת הריוח ואפי"ה פסק לחייבו וצדק הרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קס"ג שכתב והאמת דחידוש זה לא הביאוהו הפוסקים ומ"מ כדאי הוא מוהרי"קו לסמוך עליו ולדון ע"פי סברתו כיון שלא נמצא בו חולק על דבריו אבל הבו דלא לוסיף עלה ואין לך בו אלא חידושו ע"ש ובסי' פ"א נסתייע ממנו לנדונו שם לחייב המשנה כפי מה שהיו שוים העורות במקום שהיו שם ע"ע ובסי' קע"ט כתב דברי מהרי"קו ז"ל הללו ודקדק מדבריו שכתב ויש להטיל עליו ולא כתב מטילין עליו להשמיענו שאע"פי שהיה אפשר לומר דאין זה שורת הדין מ"מ ראוי להטיל עליו זה הקנס ולעשות כן יען דבר זה תיקון העולם ודבר מצוי הוא וכו' ע"ש ואחריו נמשך הרב משפט צדק ז"ל ח"ב סי' נ"ו דף קנ"א ע"ב ונראה דלא כתב הוא ז"ל דמדין קנס בה ומפני תיקון העולם אלא במה שיש לתלות שמפני השינוי נגרם ההפסד במניעת הריוח מהחנות אבל אם היה הדבר ברור שמחמת השינוי באה