משכנות הרועים סח

(פג) אפוטרופוס ראובן נתמנה אפוט' של יתומי שמ' ולכשהגדילו הנערים מסר להם כל עזבון אביהם ומכללם שט"ח על לוי והאפוטר' הלזה חלף הלך לארץ מרחקים ועמדו היורשים לתבוע מלוי סך הכתוב בשט"ח שמסר להם ראובן האפוט' וטען לוי שכבר פרע חובו לראובן האפוט' והשט"ח הלז אין כתוב בו נאמנות עיין בתשו' ה' ראש יוסף דף כ"ו ע"א שצידד לחייב את הלוה לשלם חובו ליורשים

(פד) ארוס אי עבידי אינשי דקרו לארוס דידיה חתניה ונ"מ לשטר שכתוב בו פ' נתחייב לחתנו ובההוא זמנא אכתי לא נסיב אלא ארוסו הוה מי הוי שטר מוקדם או לא דאמרי' לארוסו נמי קרו אינשי חתניה עיין בש"ות מוהראנ"ח ז"ל סימן מ"ג וק"ו ולמוהר"א ששון ז"ל סי' ל"ז ע"ש ועיין בש"ות הרשב"א ז"ל בח"ג הנדפס מחדש סי' ד' ע"ש וכן לענין אשה ארוסה מן האירוסין אי מקריא אשה ונ"מ למאי דכתי' וכן נ"מ לפי הקהלות אשר קבלו עליה' חרם רגמ"ה ע"ה שלא ליקח אשה על אשתו אם קידש ועדין לא כתב לה כתובה אם עבר על החרם או לא עיין כנ"הג ח"מ סי' א' אות נ"ט ועיין לה' ג"פ דף ט"ל ע"ב ונ"מ ג"כ לנדרים מי שאסר עליו או נכסיו על הנשים ועיין בכנ"הג סי' מ"ג בהג"הט אות ט"ו ע"ש

(פה) אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית. עיין במוהרי"טץ ז"ל סי' כ"ה ובטוש"ע סו' ס"ב ובהש"ך ז"ל סי' נ"ו ובש"ות מים רבים סי' ן' ונ"א ובה' משאת משה א"הע סי' נ"ח וח"המ סי' ט"ל

(פו) אשה פנויה שלוותה ונשאת ומתה בחיי בעלה ובא הב"ח לתבוע מירושתה עיין בש"ות הרב כרם שלמה בחא"הע סי' כ"ט שהאריך בפרט זה

(פז) את מהימן לי ואידך לא מהימן לי בשבועה ולאו דוקא שבועה אלא אפי' שאינו חייב לו אלא חרם סתם מוהר"ם מטראני ז"ל ח"א סימן כ"ג כנ"הג סי' ש"ו בהג"הט אות ה' ובשאמ' שא"ל בע"ה תנהו לגוי פ' ונתנו לגוי עיין כנ"הג סי' רצ"א בהג"הט אות קנ"א ועיין בתשו' הרב כרם שלמה

(פח) אתן קי"ל דכל לשון להבא כגון אתן לך וכו' קנין דברים הוא כמ"ש בטור ש"ע סי' רמ"ה כמ"ש מור"ם ז"ל שם ועיין למרן בב"י סי'. קצ"ה שהביא פלוגתא דרבוואתא בזה ושדעת הרשב"א ז"ל דלא הוי קנין דברים ע"ש אמנם מדברי הרמב"ן ז"ל בחי' לרפ"ק דבתרא אהא דפריך התם וכי קנו מיניה מאי הוי ק"ד הוא וק' מהא דאמרי' בע"ז דף ע"ז באם אמכרנו וכו' והיינו כמו אתננו ע"ש נראה דאפי' בכה"ג הוי ק"ד וכעת ראיתי בחי' הרמ"ה שם סי' כ"ה שהביא ב' הדעות ולבסוף כתב והאי מילתא צריכה עיונא עכ"ל וע"ע עליו בחידושיו בפ' מי שמת גבי ידור פ' ובתשו' הרב עדות ביעקב סי' ובתשו' הרב בני משה סי' כ"ב

(פט) אשה. מי שנשא אשה על אשתו והתנה עמה לדור עמו בבית אחת עם אשתו הראשונה תנאו קיים ואם היא אינה רוצה לדור אם נותנת אמתלא לדבריה אינה נקראת מורדת אלא שאינו חייב במזונותיה כל זמן שלא תדור עמו בבית ואם מה שנותנת אמתלא לדבריה שמחזיקתו לפריץ אינה נאמנת אע"ג דקי"ל באומרת לבעלה גרשתני נאמנת דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה שאני התם דאינה מחזיקתו בעושה מעשה הפריצים משא"כ שמחזיקתו לפריץ תשו' הרדב"ז ח"ג סי' ת"ו ועיין במרן ש"ע חלק א"הע ריש סי' טו"ב וה' באר היטב שם

(צ) אשה מי שנשבע לאשתו בשעת הנשואין שלא יפרידנה מאמה ומאחיה ורוצה להעלות לא"י והיא אינה רוצה יכולה לעכב עליו מחמת השבועה ואע"ג דקי"ל דאם אינה רוצה תצא בלא כתובה כשאין שם עסק שבועה ובנ"ד מוציאה בלא כתובה ועלה ושוב חזר אם ישראל הוא יחזיר ויתן לה כתובה עיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' ת"י ושכן עשה הרב מעשה ע"ע אמר המגיה הלשון חסר ועיין הרדב"ז במקומו וירוה צמאונך)

(צא) אשה אם טוענת האשה על בעלה שכופה להשתמש עמה בנדתה אינה נאמנת דלאו כ"כ לשווי בעלה רשיעא הרדבז ח"ג סי' ת"ז

לצבא אשה שנתחייבה שבו' ראיתי לברר דין אשה שנתחייבה שבו' דאורייתא או דרבנן כיצד משביעין אותה מי נימא כהלכת גוברין יהודאין או"ד שאני אשה דכתי' בה כל כבודה בת מלך פנימה וכדאמ' בר"פ שבו' העדות אשה לאו אורחא למיתי לב"ד כל כבודה וכו' ומהתם גמר הרב מהר"י ן' מיג'ש ז"ל דנשים יקרות דאית להו דינא לא מזלזלינן למיתי לב"ד אלא משדרינן להו סופרי ב"ד וכו' ע"ש בחי' שבס' אוריין תליתאי והעתיקו הרמב"ן ז"ל שם בחי' שבס' הלקוטות והרא"ש ז"ל שם בפסקיו והר"ן ז"ל בפי' ההלכות שם ע"ע אלמא דשניין נשים ופלגינן להו יקרא דלא לזלזולי בהו והא דאמרינן בפ' הכותב דפ"ה ע"א ההיא אתתא דאיתחייבא שבועה בב"ד דרבא וכו' וההיא אתתא דאיתחייבא שבו' בב"ד דר"ב בר אביי וכו' איכא למימר לאחר שטענה לפני סופרי ב"ד ורצו להשביעה לפני סופרי ב"ד ודקאמ' א"ל כתוב לי זכותא וכו' לאו בפני ב"ד ממש הן אלא ע"י סופרי ב"ד ואפ"ה בעל דינא סבר דבמתא קלא אית לה ואפשר דמיכספא ומודית. א"נ איכא למימר בב"ד דרבא ודרב בר אביי קים להו בגווייהו דהנך נשי לאו יקרות הויין איברא ממאי דגרסי' בירוש' ר"פ כ"ג אהא דתנן התם כ"ג דן ודנין אותו מתמה נימנה אנטלה ומשני הגע עצמך אם נתחייב שבו' אנטלה מי מצי מישתבע ע"כ ואם איתא דמצי לישבע חוץ לב"ד אכתי הדרא קו' לדוכתא אלא ודאי דצריך לישבע בב"ד אע"ג דלענין טענות מצי למנות אנטלה כיון דלענין שבו' חייב לבוא לב"ד תני תנא ודנין אותו ופשי' דלא עדיפי נשים יקרות מכבו' של כ"ג דכתו' ביה וקדשתו

איברא דאכתי איכא למימר דלא קאמר הירוש' הגע עצמך שנתחייב שבועה וכו' אלא כשנתחייב שבו' דאורייתא כיון דבעיא אייום ב"ד כמ"ש בטו"שע סי' פ"ו סכ"א ע"ש אבל כשנתחייב שבו' היסת דלא בעי אייום ב"ד כמ"ש שם וכ"ש שמשביעים אותו ע"י סופרי ב"ד והך אתתא דאיתחייבת שבו' בב"ד דרבא שבו' דאו' מדחזינן לרבא דאפכה לכשנגדה כדין החשוד על השבועה שמהפכים השבו' על חברו דאי שבו' דרבנן לא מהפכינן כמ"ש בטוש"ע סי' צ"ב וכן פרש"י במה"ק במקו' לשם ושאר רבוואת' אשר הובאו שם וה"נ איכא לפרושי בהך איתתא דאיתחייבה שבו' בב"ד דרב בר אביי בדאיתחייבה שבו' דאורייתא להכחיש את העד וקאמר