משכנות הרועים תרפו

אם הסכימו לחלוק פשיטא לענ"ד דכ"ע מודו דמצו לחלוק וכן מתבאר משיחת הפוסקים דלענין לכוף את חבירו לחלוק הוא דפליגי ועיין בהכנ"הג ז"ל שם אות קפ"ו שבתב דאם השותף בקנין אין לכופו לחלוק עכ"ל הרי הוא כמבואר דבעלמא קי"ל דכל דבר שקניינו ע"י קנין לא מהני ביה מחילה אלא עד שחוזרין וקונין בקנין אחר לבטל הקנין הא' ואפילו החזרת השטר לא מהניא עיין בסי' קפ"ט ובהסמ"ע וסי' ס"ו סי"ג וסי' רמ"ג ס"ח שאני התם דמיירי בקנין קרקע או חפץ שהוא בעין כמ"ש הסמ"ע שם אבל גבי שותפים דאין שם שום הקנאה אלא דהוי כמו ששעבדו עצמם ז"לז ומכי מחיל ליה פקע שעבודיה מדה מדאמרינן בפ"ק דקידושין דף י"ו אמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי דאי אין גופו קנוי שטר למ"ל לימא ליה באפי תרי זיל ע"ש בתוס' ואפילו לדעת ר' ישעיה שכתב הטור ססי"ב דבחוב שבשטר לא מהנייא מחילה. אלא: ע"י קנין או עד דמהדר ליה לשטרא ע"ש התם שאני משום דס"ל לרבי' ישעיה ז"ל דשטר העומד ליגבות כגבוי דמי כמ"ש הרב"ח ז"ל שם משא"כ בנ"ד דלאו שט"ח הוא דנימא שטרא העומד ליגבות כגבוי דמי אלא כת"י דשתוף בעלמא מודה ר' ישעיה דמהני ביה מחילה ולא בעינן קנין וכ"ש דאיכא למימר דהעברת הקולמוס על החתימה חשיב כמהדר ליה שטרא ולדעת ה' כנ"הג ז"ל שם דס"ל דטעמיה דר"יש משום דמצי אמר ליה משטה הייתי בך ע"ש ה"מ באמירה גרידא אבל. הוכא דעביד מעשה רב להעביר הקולמוס על החתימה כל' כי האי לא עבדי אינשי להשטות. ועל דברת השבועה מלבד מה שטוען לוי שלא היה שם לא קנין ולא שבועה אלא שאחד מן השותפים כתב ענין השות' ושהכל בקש"ם וש"ח אבל לעולם לא ביטו בשפתים. שום שבועה ולא קבלת קנין סודר וכבר ידעת להקת הנביאים האריכו למעניתם נקבצו באר בכנ"הג בי"ד סי' רנ"ה וח"מ סי' ע"ג מ"מ לנ"ד לא נפ"ל מידי שכבר כתב ה' כנ"הג ז"ל בי"ד שם אות כ"ה בהג"הט. דשבועת השתוף עשאוה כחרמי צבור שאינם נדיבים לא פתח ולא חרטה ע"ש ועיין לה' מוהרימ"ט ח"מ סי' ק':

(עח) שותפים. קי"ל דאסור להשתתף עם הגוי דחיישינן שמא יתחייב שבו' לישראל וישבע בשם אלהיו ועובר משום לא ישמע על פיך כמ"ש בטוש"ע א"ח סי'. קנ"ו והיא מימרא דאבוה דשמואל בסנהדרין דף ס"ב ומהאי קרא ומתניתא מסייעא לאבוה דשמואל וכתבה הרי"ף ז"ל בספ"ק דע"ז והרמב"ם בפ"א מה' ע"ז ופ"ה מה' שותפים ומ"ש מרן בש"ע שם ויזהיר מלהשתתף עם הגוי וכו' דמשמע דאינה אלא אזהרה בעלמא. ולא איסורא וזהו דעת הרמב"ן הביאו הר"ן ז"ל בע"ז שם וחיליה מדאמר בפ"ב דמגילה דכ"א אבוה בר שימי. אמר תיתי לי דלא עבדית שות' בהדי נכרי דאם איתא דאיסורא איכא מאי רבותיה דקא משבח גרמיה אלא ש"מ דאינה אלא מדת בש"ע ח"מ סוף סי' קע"ו כתב אסור להשתתף עם הגוי וכו' הרי נקט לשון אסור ולא דמזהר דוקא ועוד. דשם רי"סי קפ"ב הביא דברי הרמב"ם ז"ל. ומה שהשיבו ע"ד ז"ל ובא"ח דכתב ושיזהר וכו' סירכיה דלישנא דהרא"ש ז"ל נקט והתוס' שם במגילה נתעודדו בזה ותי' דאפי' כשיתחייב הגוי שבועה אינו משביעו והר"ן ז"ל תי' בע"א ע"ש

וראיתי להתוס' בריש בכורות דק"ל מהנך עובדי דישראל ונכדי שותפים ותירצו דהנך עובדי פליגי אאבוה דשמואל עכ"ל דהך דספ"ק ברייתא היא והך דפרק הזרוע משנה שלימה היא והיכי פליג אבוה דשמואל אמתני' וברייתא והתוס' נקטו לה מעיקרא והא דתניא ובתי' ב' דהנך עובדי וכו' ונהי דתלמודא התם בסנהדרין דרין מייתי לסיועיה מהך דתנייא מנין שלא יגרום הא מיהא מי עדיף מתני' ממתני' וברייתא ותוספתא דמרחץ והנה בהג"א ספ"ק דע"ז אחר שהעתיק מילתיה דאבוה דשמואל כתב מיהו רבא לית ליה האי דאבוה דשמואל ואפשר דהלכתא כוותיה עכ"ל ופי' מרן בב"י ח"מ סי' קפ"ב דשמיע ליה מהך עובדא דמייתי תלמודא בספ"ק דע"ז דנכרי וישראל שהיו שותפים דגוי שקיל שבתא וישראל בתר בשבתא ואתו לדינא לקמיה דרבא ואם איתא דאסור למעבד שותפות בהדיה הול"ל אסיר לך למעבד שותפותא בהדיה והוא ז"ל דחה ראיה זו דהתם כבר נשתתפו ומה הו"ל לרבא למעבד דאי הוה אמר לישראל לפלוגי שותפותא. הוה מטי ליה פסידא וכל כ"הנ שרי וכו' עכ"ל ונראה דהג"א ס"ל דאפי"ה הול"ל להישראל דאיסורא איכא והוא יחוש לעצמו ולימא ליה דאי לא מטיא ליה פסידא לפלוג השתא וליזהר מכאן ולהבא דתו לא לעביד שותפו' בהדי גוי והב"ח ז"ל השיב ע"ד מרן ז"ל דעיקר ראיית הג"א ממה שנזקק רבא לדון להם ולא סילק עצמו מהך דינא. ולענ"ד דאי מהא לא אירייא חדא דיד הגוי באמצע ולא מצי למימר להו לא מזדקקנא לכו לדינא ותו דהא דאתו לקמיה לשאול על שכבר נקט גוי חד יומא וישראל חד יומא בכ"הג מזדקק והנראה לדידי להביא ראיה דמאן דאית ליה דרבא לית ליה הא דאבוה דשמואל מדאות' רבינא מהך דתניא ישראל וגוי שיש להם שותפות וכו' ואיכסיף ואמאי לא אהדר ליה דע"כ הך ברייתא לא מתרצתא היא דהיכי מצו להשתתף ישראל וגוי והא קי"ל דאסור כדאמר אבוה דשמואל דודאי אבוה דשמואל פליג עליה כמ"ש התוס' בפ"ק דבכורות אלא ש"מ דרבא לית ליה האי דאבוה דשמואל וה"ט דלא תני תנא והמשתתף עמו אע"פי שאינו רשאי כדקתני גבי מכירה ולא שיה דשמואל צ"ל דקתני גבי מכירה וה"ה לשותפות ותני גבי מכירה דעיקר מכירה היא ע"ש בפירש"י והתוס' פירשו דעיקר איסור הפשוט הוא מכירה ע"ש משו"ה כי קתני מכירה ושות' נקט אע"פי שאינו רשאי גבי מכירה טפי מגבי שותפות אבל אי לא קתני אלא מלתא דשותפות גרידא איבעי ליה למתני אע"פי שאינו רשאי אהא הוכיחו שפיר דהך דקתני ישראל וגוי שקבלו בשות' והך דפ' הזרוע נמו דקתני המשתתף עם הגוי צריך שירשום ולא נקט אע"פי שאינו רשאי צ"ל דפליג אאבוה דשמואל ואע"ג דהך דפ' הזרוע לא תני לה מילתא באנפי נפשה אלא בהדי כהן וגבי. כהן לא מצי למתני בהאי לישנא מ"מ הו"ל לתשש למפליגילהו כי היכי דנינקוט לגבי שות' דהוי אע"פי שאינו רשאי דתנא לא. לתני מילתא דאתעביד באיסורא והכי איתא בירושלמי בפ"ב דמגילה אהא דתנן התם היה כותבה ומגיהה וכו' הדא אמרה פורים מותר בעשיית מלאכה וכתבו הר"ן ז"ל בפי' ההלכות ע"ש אלמא דעת הירושלמי כי היכי דאמ' כל דאי לא אמר קרא ה"נ. במתניתין וברייתא נמי דכוותה לא תני תנא עד דמפרש. למילתיה אע"פי שאינו רשאי כדקתני גבי מכירת חמוד לגוי ואע"פי דמקרא נפק"ל שותפות דנכרי וישראל דפטור מן הבכורה מדכתיב בישראל וע"ש בתוס' במאי דתנן והמשתתף וכו' ובשלמא