משכנות הרועים תרפה

וגם בתשו' והרב אדרת אליהו תלה להו כיפי וקלסם והרב בתי כהונה ז"ל העיד שלא מצא בשאר פוסקים להפך מאן חשיב לבטל דבריהם ואתה דע לך שכל מה שהוצרכתי להאריך בענין זה אע"ג דאנן בדידן בתריה דמרן ז"ל גרירנא ותסגי לן כשמתברר שהסחורה הלזו היא לצורך השותפות ומה גם כי הב"ח מודה שעדיין הסחורה בעין והיא מעין הסחורות הנמכרים בחנות הלזו דודאי משתעבד השותף השני אלא שמקובלני מב"ד של כת הקודמים נו"ן שנהגו לפסוק כמור"ם ז"ל היכא שכותב וכן נ"ל להורות בעבור זה ביררתי דיעות הפוסקים אפילו לס' מור"ם ז"ל ואת"ל דאיכא מאן דפליג כמדובר האיכא דעת מרן בב"י ובש"ע ומעתה קם דינא דמשתעבד השותף השני לב"ח

איברא דתנאי היה הדבר כשיודה השותף השני שהסחורה הלזו באה ונהייתה לחנות המתעסקים בה אבל אם הוא כופר ואומר שמעולם לא נכנסה הסחורה הלזו לתוך עסק השותפות פשיטא דפטיר ועטיר כמ"ש הטור שם וכן נמי אם טוען שכבר גבו דמי הסחורה ואת"ל שקניית הסחורה היא לזמנים מוגבלים ועדיין לא ניתנה פריעה דאכתי לא מטא זמנא מצי טעין דקנוניא היא בין השותף הקונה והב"ח כמ"ש בטוש"ע סי' צ"ג ס"ו סי"ג ועיין בסמ"ע סימן ע"ז סק"ט ובהש"ך שם וא"צ להאריך בזה כי כבר ביום שעמדו לפנינו לדין השותף הב' הודה שעדיין חייבים לזולת דמי הסחורה אלא שטוען שעדיין הסחורה בעין וגם כי יש די והותר בסחורות שבחנות כדי לפרוע לכל הב"ח פעמים שלש הודה ולא בוש אלא במה שטענו עליו הב"ח שהוא היו היה ונמצא בשעת קניית הסחורות והוא היה עושה וכותב החשבון שעל סכי המכירה כזה הכחיש כי לא היה ולא נמצא אמנם בידיעת הקנייה וסדר הפרעון ידע ידיעה נאמנה ותו לא מידו

ואחר שביררנו שהשותף השני משתעבד לבעלי הסחורה אע"פי שלא נמצא בשעת הקנין לפי דבריו מעתה באנו למחלוקת אבוה העולם ראשון לציון בדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ה מה' מלוה דין ט' הגדילו התערובות שהרב התרומות שער מ"ד ח"א סי' ב' סובר כדעת רבינו דמדמה להו לשנים שנעשו ערבים לאחר דגובה הב"ח מאיזה מהן שירצה וגריס בדברי רבינו ערבין ז"ל ושנים שערבו וכו' והטור סובר כן ג"כ בדעת רבינו לפי גירסתו אמנם ה"המ ז"ל שם גריס כגירסתנו וס"ל כדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דאינם אלא ערבים בעלמא וקי"ל דאין נפרעין מן הערב תחלה וכ"ה דעת בעל העיטור ומדברי הירושלמי דקאמר ערבאין ואחראין ז"לז אין הכרע דמ"ס ערבן גרידא ומ"ס ערבן קבלן כמ"ש הרב התרו' שם ולשם כתב ששאל מאת רבו הרמב"ן והורה דאינם אלא ערבין בעלמא גם בדברי הרמב"ן ז"ל יש חילוף דיעות ואין כאן מקום להאריך. ואני מצאתי תשובה להרי"ף ז"ל סי' רס"ב שאחר שהביא דברי הירושלמי הללו כתב וז"ל כלומר מה שנמצא מהשותפים גובה ממנו הכל עכ"ל ובאמת שעדין סובל האריכות אלא שאין הפנאי מסכים לא ע"ט האס'ף דעת גדולי חקרי לב זיע"א ואנן בדידן בתריה דמרן ז"ל גרירנא וכבר בש"ע שם כתב דהוו כשנים שלוו מא' עכ"ל וכבר נת' שם בשנים שלוו מאחד דדין ערב יש להם עד שלא ימצא ממה לגבות מהראשון ע"ש בהסמ"ע ז"ל

איברא בנ"ד שהשותף יושב במקום שאין היד שולטת בו מהלכות מלכים וחק נמוסיהם פשיטא לענ"ד דחשבינן ליה כמי שאין לו כיון שאינו יכול לכפותו לגבות ממנו מנתא דידיה וכן בקדש חזיתי להרשב"ץ ז"ל בח"א סי' רע"א ע"ש ופשיטא לענ"ד דנדון הרב ז"ל אפילו בדאית ליה נכסי דאי בדלית ליה תפ"ל בלא"ה דדינא הכי הוא דוק ותשכח אלא ודאי כיון שאין היד שולטת בו ומה גם כי החנות סוגרת ומסוגרת ע"י אילי הארץ מחמת הנוגשים וכ"ש דיד הגוים באמצע מכלל הב"ח פשיטא דלא רמינן עלייהו דב"ח להוי בדינא ודיינא עם ב"ב ושאינם בני ברית להציל את עצמו ועל דידיה דערב לפרוע להם קצבתם מדי ש"בש

ולענין אם השותף אשני דוחהו בשומא אצל המטלטלים כמ"ש בסי' ק"א ס"ט ועיין מה שנחלקו בזה הסמ"ע והט"ז והסמ"ע כ' שבפרישה הוכיח בראיות לדבריו וכעת לא זכינו לאורו יען כי חסר מההדפסה כמ"ש שם

ודע שאם טוען שאין לו מעות בעין מחרימין עליו ואז דוחהו אצל מטלטלים כמ"ש מרן שם ס"א וע"ש בסמ"ע ואם הוא אמור שיש לו מעות כופין אותו ליתן מעות כמ"ש הבע"הת ז"ל משם תשו' לקמאי כמ"ש בטור ש"ע שם ס"ו ע"ש ואע"פי שהטוש"ע כתבה בשם י"א לא אשכחן מאן דפליג ועיין כנ"הג אות ט' בהגהב"י האמנם אלם צדק דכתב מרן שם ס"ו דהמוכר סחורה אינו מורידו לשומא כלל. דאנן סהדי שלא מכר לו הלה סחורתו אדעתא שיקבל מטלטלי אלא מעות והו"ל כאלו התנה בפירוש משא"כ הלואה דלהוצאה ניתנה ע"ש בסמ"ע ואע"פי שמרן בש"ע כתב דין זה שחידש הרשב"א ז"ל והעיד שכן הורו רבותיו כמ"ש בב"י בשם י"א לאו משום דאיכא מאן דפליג עליה דלא אשכחן לא בב"י ולא בד"מ אלא כל דבר שלא נמצא לשאר פוסקים כותב כהאי לישנא כמ"ש הסמ"ע ז"ל בכמה דוכתי וכ"ש דאחשיביה וכתב בלשון י"א ולא כתב ויש מי שאומר כמו שנתבאר בדברי האחרונים שמורי"ם הם לבני ישראל. סופא. דמלתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא דיד הב"ח על העליונה. לגבות קצבתם מעות בעין מהשות' הב' אם יסכימו עמי אחי ורעי יושבי על מדין ומני ומנייהו יתקלס עלאה בס"ד

(עז) שותפים. ראובן קנה סחורות מערל א' לשולחם. למד"ה להשתכר בהם ולאיזה סיבה. נודעת נכנסו עמו שמעון ולוי שותפים בריוח ובהפסד אמנם. הקרן הוא משל ראובן וכתבו בכת"י שכך עלתה הסכמתם ושהכל היה בקש"ם ובש"ח ואח"ך נמנו וגמרו שלוי. יסתלק. מחבילת השותפות וישארו שני האנשים ר"וש ועמד לוי והעביר הקולמוס על חתימת ידו שבכתב השות' עמד השואל ושאל תסגי ליה בהעברת הקולמוס. על חתימת ידו ונתפרדה החבילה מהשותפות או דילמא כל דלא קנו מידם לא מהני יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הלא ידעת. דלכי דיינינן דינא דשותפי כדין. פועל. ולגבי פועל קי"ל דיכול לחזור בחצי היום הא מיהא ה"מ בשוכר את הפועל באמירה בעלמא אבל אם שכר את הפועל ע"י קנין תו לא מצי לאהדורי ביה כמ"ש הריטב"א והביאו מרן ז"ל בסי' של"ג ע"ש ואנן בדידן דגרירי בתר מרן ז"ל ומרן סי' תע"ו סי"ו פסיק ותני דאין השותף רשאי לחלוק בתוך הזמן שקבעו איבחא דעזפ לחלוק רבוותא אלא בבא לחלוק בתוך הזמ' שלא ברצון שאר השותפים אבל