משכנות הרועים תרפד

הכריח הדבר שהרא"ש ז"ל לא סמך אלא על טעם שכתב שמו בשטר ג"כ דאלת"ה תק' דברי הרא"ש ז"ל אהדדי מסי' ג' לסי' יו"ד וגם בתשובה דמרדעת שהביא הטור סי' ע"ז ע"ש ונלע"ד דע"פי מ"ש מרן ז"ל בשם רבו מוהרי"ב כחדא שריין והיו לאחדים והך דמרדעת נלע"ד דלא דמיא כלל. דהתם לענין עסק מלאכה הוא דהוו שותפי ובכ"הג לא אמרינן דנשתעבדו ב' ואדרבה הוצרך לפטור אותו מטעמא שכן דרך להניח בחנות וכו' ש"מ אי לאו האי טעמא הוה מחוייב לפי שהוא ידוע מן הענין שהוא לצורך השותפות והבן ע"ע כמה שהאריך שם גם ה' גד"ת ז"ל דף ר"א ע"א נחה דעתו מדברי הרב מוהרי"ב ז"ל והביא תשו' הרא"ש ז"ל שבסי' יו"ד אשר הובאת לך. גם אשו"ר לה' פרח מטה אהרן ז"ל סי' ל"ה שכ' על דברי מוהרי"ב ז"ל וחילוק שכתב הרב ז"ל מצאנוהו שגיא כח בדברי הרא"ש ז"ל עצמו בסימן יו"ד וכו' ואח"כ כתב שהרא"ש ז"ל חייבו מטעם אחר מצורף לזה וכו' ע"ש וכדכתי' דמהאי טעמא לא נסתייע ממנה ה' מוהרי"ב ז"ל גם ראיתי להרב אנג'יל ז"ל סימן ל"ג שדחה למ"ש הגד"ת ז"ל שהביא ראיה מהך דסימן יו"ד דעיקר טעמו משום שכתוב השטר ג"כ ע"ש יעקב אמנם תשובת המרדעת היא ישרה בעיניו וכדוקיין ע"ש גם מוהראנ"ח ז"ל ח"ב סימן נ"ו כתב מדברי הרא"ש ז"ל של המרדעת מוכח כסברת הרמב"ן עכ"ל

והנה מרן ז"ל בש"ע פסק כסברת הרמב"ן ז"ל שאם נתברר הדבר שלצורך השות' לוה מה שלוה משתעבד השותף השני ע"ש וכ"ש אם הדבר ידוע מן הענין שלצורך השותפות היה כמ"ש בב"י בשם רבו ז"ל ומור"ם ז"ל כתב דוקא ע"י עדים הוא דחשיב נתברר הדבר בהודאת השותף ע"ש ודעת זו אינה לא כדברי הרא"ש והטור דאינהו ס"ל דאינו משתעבד במאמר ראובן ומה תוסף העדאת עדים ממה שהורה השותף עצמו וכבר האריך בזה הלבוש ז"ל ומסיק שס' הי"א היא סברא מחודשת ואינה סברת הרא"ש ז"ל ע"ש שהאריך והסמ"ע ז"ל ניחא ליה שדברי מור"ם בנויים ועומדים ע"ד מוהרי"ב ז"ל וס"ל דכשיש עדים חשיב כידוע מן הענין שהוא לצורך השות' ע"ע וה' ש"ך החזיק בדברי הלבוש לדעת הרא"ש ז"ל וסבר ס' מוהרי"ב ז"ל בפי' דברי הרמב"ם ז"ל לכוונה אחרת דר"ל שהלך בשליחותו ובצוויו ושבזה נסתלקה תמיהת מוהרש"ך ז"ל ע"ש גם הרב"ח ז"ל דעתו דמור"ם ז"ל פוסק כדעת הרא"ש ז"ל ולא נתעורר במה שעמדו הרב הלבוש והסמ"ע ז"ל ולא נרגש ז"ל במה שדקדקנו בדברי מרן הב"י דפסק כהרמב"ן משום דהרמב"ם ס"ל כוותיה ולפ"ד רבו אפילו הרא"ש ז"ל מודה לדברי הרמב"ם ז"ל ע"ש מה שתי' ומסיק לדינא כהרמב"ן כמ"ש מרן ז"ל בש"ע וכ"כ מוהראנ"ח ז"ל שם וז"ל בין חולק בין אינו חולק אין לנו אלא כפסק ה' הגדול מוהרי"ק ז"ל

וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר ה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו שם אחר שהביא מחלוקתן של הראשונים ומסיק כדעת מרן ז"ל לדינא כתב וז"ל וכל זה אינו ענין לקונה סחורות הראויות לשותפות וזקפן עליו במלוה ויש לו רשות בזה דודאי השכר לאמצע ואם יש לו רשות לקנות כפי מה שנראה לו גם ההפסד לאמצע ומתחייב חבירו אליבא דכ"ע אפילו לא היה עמו שהרי א"א להיות לו לבדו ובכלל השעבוד הם כלם ואפילו להרא"ש ז"ל כיון שיש לו רשות ובהלואה גרידא הוא שנחלקו עכ"ל ולפ"ד מ"ש הרא"ש שכל מה שיקנה א' מהשותפים מהדברים הנמכרים בחנות בחזקת שניהם הוא קונהו וכו' עכ"ל טעם זה מספיק לחודיה בלתי צירוף שאר טעמים וכן בהך דמרדעת לדעת מוהראנ"ח ז"ל והרב אנג'יל שדן דין אמת אליבא דכ"ע אבל לדעת הכנ"הג דלא סמך הרא"ש אלא על אידך טעמא שכתוב השטר ע"ש יעקב כמדובר א"כ ס"ל דהרא"ש ז"ל פליג נמי בקונה סחורות ואע"פי שהרא"ש ז"ל בשאלה נקט לקח מעות וכו' קושטא קאי דסחורות הוו כדמסיק בתשובה ומסורת בידינו דאפושי פלוגתא לא מפשינן. אלא שראיתי להרב גו"ר ז"ל בח"מ כלל ב' סי' א' שהביא לדברי מוהריק"ש ז"ל הללו וכתב שלא נראו בדעתו ומסיק ומ"מ הואיל וכבר הורה זקן לחייב בפשיטות את השותף הב' בעסק הסחורה דיינו שנחלוק עליו לדונם כהרא"ש וכו' אבל כהרמב"ם מסתמא שהרמב"ם ז"ל יסבור לחייב השותף בעסק הסחורה וכמש"ל לעיל וכו' דכל שיש רגלים לדבר שהעסק היה לצורך השות' ש"ד דחייל השעבוד גם על השותף הב' וכו' ויש להוסיף בה נופך ולומר בזה. דכיון דכל שכשנשתתפו אדעתא לקנות סחו' וכו' הרי כל מי שנתן להם סחורה בהקפה דעתו סומכת דחל שעבודיה גם על השו' השני אע"פי שלא נמצא בשעת המקח וכו' עכ"ל והיינו נמי לדעת הרמב"ם אבל לדעת הרא"ש לפי דעתו ז"ל דאין מקום חלות השעבוד על השותף השני כל שלא נמצא בשעת המקח ומדעתו וכן מתברר מדברי ה' מוהריט"ץ ז"ל בסי' קצ"ח שחלק על דברי ה' מוהרי"ב ממ"ש הרא"ש ז"ל באותה תשובה דסי' ג' דטען המלוה והלא שניכם שותפים בממונכם וכו' הרי שהדבר מפורסם וידוע לכל שהם שותפים בכל ממונם ובכל. עסקיהם ועכ"ז לא חייב הרא"ש ז"ל את השותף הב' ע"ש. נלע"ד דבנ"ד דמעיקרא דכבר נודע לו שיש עליהם חובות לזולת מדמי הסחורות שקונים בהקפה והזולת חייב להם כמ"ש בקונטראטו שביניהם ולפי הנשמע שהמתעסק במשא ומתן בחנויות הללו צריכים לקנות בהקפה כ"כ ולא יספיק להם מה שיטילו לכיס השות' ומוכרחים במעשיהם לקנות מהזולת בהקפה א"כ אמרינן בכ"הג כאלו הרשה המתעסק בחנות לקנות בהקפה ככל אשר יכשר בעיניו ושיחול שעבוד המוכרים על שניהם וגם יש לדחות ולומר דאפילו בכ"הג הרא"ש ז"ל פליג מ"מ האמת יורה דרכו. ועוד בה לחייב השותף השני ממ"ש הכנ"הג שם בסי' ע"ז אות כ"ג בהגהב"י ז"ל בשם הרב מוהר"י לבית לוי ז"ל שלא נחלקו הגדולים הללו אלא בשותפים ששניהם מתעסק בעסקי השותפות ושם שניהם מוזכר בכל השטרות אבל אם השותף הא' לבדו נושא ונותן וכל העסק ההוא על שמו לכ"ע משתעבד השותף השני עכ"ל וחזר הרב כנ"הג ז"ל ושנאה בתשו' בס' בעי חיי ח"א סי' ן' ולהלכה פסוקה בלי שום חולק ע"ש והרב אדרת אליהו סימן טו"ב כתב ע"ז שהוא דבר נאה ומתקבל ואין להשיב כלל וכו' כדרך כל באי עולם וכו' ובכן דיינינן להו כאלו הרשו זה לזה בפירוש ליקח בהקפה וכו' ע"ש שהאריך גם הרב בחי כהונה ז"ל ח"ב סימן ל"ה כתב וז"ל והנה גם שלא מצאנו דבר זה מפורש בשאר פוסקים מ"מ לא מצאנו להפך ע"ע שכן דן את הדין ואע"פי שהרב משאת משה ז"ל ח"ב סימן ל"א הביא דברי הרב מוהר"י לבית לוי ז"ל הללו ולא נתקררה דעתו מהם לא מפני זה נדחו דבריו אחר שהרב כנ"הג ז"ל קבעם להלכה בכניסתו