משכנות הרועים תרפא

הרדב"ז ז"ל עכ"ל משמע מדבריו דוקא בנדונו שהיה בקנין הוא דלא נמחל באמירה בעלמא ולהכי מהני קנין דכיון דהטילו לכיס תו לא צריך קנין דכיון שהגביהו הכיס כל א' ימשוך של חבירו ואדרבה קנין לא מהני שאין מטבע נקנה בחליפין כמ"ש רי"סי קע"ו אלא עכ"ל דהיינו דאהני להו הקנין דלא נמחל השותפות באמירה בעלמא אבל כשהשות' באמירה מירה בעלמא מהניא מחילה באמירה בעלמא וצריך לדעת מה טעם לחלק לדברי המרדכי ר"פ החובל ושו"ת הרדב"ז ז"ל אינם מצויים אצלי כעת ואפשר לחלק דבשלמא כשהיו בתורת הלואה דחייב עלייהו אפי' באונסין תו לא מפקע לאורועי שמירתן באמי' בעלמא כיון דמעיקרא בתורת שמירה אתו לידיה אבל כשהיו בידו למח"ש דאינו חייב באחריותן והשתא מעלה בשמירתן להתחייב באחריותן ש"ד. שוב מצאתי להכנ"הג בסי' ש"א בהג"הט אות י"ו שהעתיק דברי המרדכי דפרק החובל ואח"כ כתב וז"ל ה"ה אם היו בידו תחלה למח"ש ואח"ך אמ"ל יהיו בהלואה משתנה המעשה באמירה וחיי' באחריו' עכ"ל ובודאי ט"ס מ"ש וה"ה וצ"ל אבל וכו' וכן מצאתי לו בסי' קע"ו בהגב"י אות ר"י שכ"כ משם רש"ל ז"ל דכתב כן משם הר"י הלוי ז"ל ע"ע ואע"ג שלא עמדתי ע"ד היש"ש ומהרי"ל ז"ל מ"מ נראה דהיינו עיקר טעמייהו כדכתיבנא בעניו' בס"ד זה מה שנלע"ד

ודע שעל מה שדחיתי למה שחלקתי ושכ"מ להש"ך דמחלק בין הלואה לפיקדון תי' רחימו דנפשין זרע ר"ב כמה"ר אליהו חי בורג'יל נר"ו דכונת המרדכי לאתויי מתבע שלו בהלואה לאומ' שבר בקריעה לגבי פקדון דבהלואה עיין בתוס' דמציעא פ' השואל. ע"כ נמ"ך וחע"ד

(עה) שותפים. המקבל שדה מחבירו לזמן ומת והניח בן לא יאמר וכו' ואפי' וכו' עיין טוש"ע סי' שכ"ט ובהמקבל דף ק"ט גרסי' ר"י הוה ליה ההוא שתלא שכיב ושבק ד' חתנייתא אמר עד השתא חד השתא ד' עד השתא לא הוה סמיכי אהדרי וכו' ע"כ ואיכא למידק דאמאי נקט למילתיה מעיקרא בדרך סתם עד האידנא חד וכו' והדר מפרש עד האידנא לא הוו סמיכי אהדדי וכו' והיא עיקר מעיקרא ועוד דמעשה הוה ואין דרך מספר מעשה ודברי הטוען על חבירו לשנותם בדרך תנא והדר מפרש לכן נראה לע"ד דתרתי קא טעין לגביה חדא דעד האידנא חד ואי איתרמי מילתא למיקם עלה בדינא ודיינא לית ליה בר פלוגתיה אלא חד ומצינא למיקם בהדיה בדינא והשתא ד' וכל חד מצי למטען מאי דבעי וכמו שנת' בסי' קע"ו סל"ה ע"ש ועוד דאי איכא דחד מנייהו דלא אשתכח במתא עד קאים בהדי אידך בדינא כי אתי אידך צריך למיקם עמיה בדינא זמנא אחריתי דמצי אמ"ל אנא חריף טפי מחבראי וכמו שנתבאר בש"ע סי' קכ"ב ועוד דלא הוו סמיכי אהדדי וכו'

איברא דחזיתיה להרא"ש ז"ל דלא נקט במילתיה אלא חד ולא הוו סמיכי וכו' ע"ש ואנחנו לא נדע אם נפרש לה בדרך תנא והדר מפרש או כך היתה גירסתו וראיתי לרב"א ז"ל במקו' לשם דק"ל מהך דפרק הכותב דק"ו דאמרינן נדר ושבועה וכו' היורשים משביעין אותה ולדעת הרמב"ם בפ"א מה' שותפין דפסק אם מת אחד מהשותפים או המתעסק אע"פי שהיה בתוך הזמן נתבטלה השות' מאי שבועה איכא ליורשים גבה ואח"הר לע"ד נראה דלאו ראיה היא דנהי דמצו מסלקי לה מחנונית מיהו כל כמה דלא מסלקי לה שפיר מציא להתעסק ומשום דיורשים בתר אבוהון גרירי ולא עסקא חדתא עבוד סד"א כיון דאבוהון פטר יתה משבועה פטורה נמי לגבי היורשים קמ"ל דיורשים מצו להשביעה א"נ משכחת לה שקנו סחורה למקום אחר או למוכרה שאינו מסתלק השיתוף או העסק א"נ שהתנו בפירוש שאפילו אם ימות אחד מהשותפים שלא נתבטל העסק או השות' דשפיר מהני תנאה כמ"ש הכנ"הג בסי' קע"ו שם אות קפ"ו בהג"הט ועיין עוד שם באות עק"ב ואות ק"פ ע"ש הרי נתבאר דבכמה גווני משכחת לה שאפילו אם ימות אחד מהשותפים לא בטלה העסק והשיתוף ובחד גוונא מהנך מצינן לאוקומי הך דפרק הכותב ודקאמר הש"ס להכי קרו לה עסקא שלא יעשה אותה מטלטלין אצל בניו וכו' והיינו בסתם וכדר"נ גבי שתלא דהכא ומעתה אין ראיה ממה שהשמי' הרי"ף ז"ל הא דרב נחמן דהכא דכבר כתב להדיא דינא דעסקא ע"ש

עוד הק' הרמב"ן ז"ל מהא דאמרינן בפ' השואל דף קי"ב הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאלתה וכו' ואמאי נימא כיון דמת בטלה השאלה כמו העסק והשיתוף ולע"ד נראה המעט הוא דשנא ושנא דשאולה חשיבא כמכורה אצלו כל ימי שאלתה דקימא גביה להתחייב באונסין והו"ל כקנויה אצלו קנין גמור א"כ מה לי השואל משתמש בה מה לי יורשיו בעסק ושיתוף והנמק"י ז"ל תי' דשאני שאלה דכל הנאה שלו משא"כ בשתלא שצריך לעשות חשבון עם כל א' ואחד לחלק ביניהם ולהשלים עש"ב ועיין בסמ"ע סי' קע"ו סק"ן ובסי' שמ"א סק"ו ובסי' שכ"ט סק"א שכל דבריו הם מהנמק"י ז"ל ע"ש ועיין בה' כנ"הג בסי' ר"ז בהגהב"י ז"ל אות מ"ה בענין לו וליורשיו ועיין מ"ד בעניו' בס"ד באות למ"ד סימן

(עו) שותפים. ראובן נושה בו שמעון מנה ל מדמי סחורה שמכר לו אח"ך נאותו זה לזה להשתתף עז"הד שראובן ישום הסחורה שיש לו בחנותו המסתחר בה ומכללם המנה אשר נושה בו שמעון ושמעון שם ש"ם לו ובא לו לקרן דמי הסחורה אשר מכר לו ולפי שראובן העדיף כ"כ בהטלת כיס השות' שבחנות אחר ששמו אותה כנז' לכך נתחייב שמעון להפריש מנכסיו סך כ"וך ולהסתחר בהם לצורך השות' הנז' באופן שר"וש שותפים בעסק החנות ועסק האחר הנז' בהשואה גמורה לריוח והפכו כמ"ש בקונט' שביניהם ועמד ראובן וקנה מיני סחורות מהזולת מעין הנמכרים בחנות וקצב לו זמן לפירעון מדי שבת בשבתו כמ"ש בכת"י ולעת עתה בא עד השב'רים וילך ראובן למקום שאין היד שולטת בו מהלכות מלכים ונמוסיהם ואז עמד הגוי הממונה מהשררה יר"ה וסגר החנות ההיא ולקח המפתחות בידו עד שיבואו הנושים לדעת מה יעשה כי כן ג"כ מחוק נמוסם ובאו הב"ח לתבוע משמעון שהוא שותף עם ראובן כנז' קרבו ויאתיון לפני ב"ד יצ"ו וטענו עליו כי שם היה ושם נמצא בשעה שקנה ראובן הסחורות הללו ושהוא היה מברר סכי החשבונות של הסחורות ושמ' כחש במעניתו שלא נמצא עם ראובן בשעת הקנין ועוד הרי הסחורה שלכם עדיין היא בחנות מצויה והם השיבוהו על זה מכיון שהחנות סוגרת ומסוגרת ע"י ממונה העיר מחמת המציק ב"ב ושאינם ב"ב מה לו מהסחורות