משכנות הרועים סז

דא צריכים צווכוף אנו ועיין בתו' בסו' ג"פ לשם ועיין להרא'ש ז"ל בפסקיו לשבועות ובחי' הריטב"א לשם והתם מייתי ברייתא דמסייעא לר"י דקתני סיים לו את השדה בהלואתו אינו משמע ופירש"י ז"ל סיי' לו לוה למלוה שיחדה לו לגבות ממנה וכו' דכגבוי ממש דמי עכ"ל וק' לכל 'לכל הנהו רבוואתא ז"ל. דס"ל דיחוד ריע וגריע ממשכנת' ומ"ה מוקמי להך דפ' אע"פ בכתו' אשה דוקא והכא קתני סיים וכו' ולא עוד אלא אפי' כת' לו נכסיו אחראין וכו' משמ' דסיים אלים טפי מכתב לו נכסי אחראין ואין לומ' דהתם כשעבד לו דוקא אבל במשכנת' אלים טפי אפילו מסיים לו שדה שהרי פסק רבי' בפ"ז מה' מלוה דין ב' וז"ל המשכונה במקום שמסלקים וכו' וה"ז משמטתה עכ"ל וע"ש בפ' הרבית ד' ס"ז ובסיים לו שדה פסק בפ"ט מה' שמיטה דאינו משמט ע"ש אלמא דסיים את השדה דהיינו יחוד אלים טפי דליהוי כגבוי יותר ממשכנת' וא"כ למ"ד דבמשכונה ונה מוחזק' ב"ח גובה בלא שבו' דחשי' כגבוי אמאי ז' משמט' ולמ"ד דיחוד לא מהני אלא בכתוב' אשה א"כ א אמאי בסיים ס"ל דאינו משמט ואם נאמ' דהך משכנתא דמיירי בה הש"ס בפ' הרבית בשלא ירד והחזיק בה והך דסיים מיירי בירד והחזיק וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לפ' השולח שם אין זה מבואר בדברי רבינו ז"ל וראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' לשם דמוקי להך דסיים את השדה דמשכנו אצלו באפותיקי מפו' ע"ש וגם זה אינו נזכר בדברי רבינו ז"ל וצ"ע כעת ועיין להסמ"ע ז"ל בסי' ס"ז ס"ב מ"ש בשם הר"ן ז"ל והם דברי הרשב"א ז"ל שכתבתי ולא הבינותי טעם לדבר לטפויי כח הסיום מכח השיעבוד והמשכונה ומה בין יחוד לסיום ועיין בש"מ למציעא רי"ג גבי שטר שיש בו אחריות גובה בו ממשעבדי וכו' שהק' מדתנן ס"פ ג"פ הוציא עליו כת"י גובה מב"ח ומה שתי' שם ע"ש ועיין להש"ך סי' ק"ח ס"ק כ"ה שהכריע דאפילו במשכונה מוחזקת אינו גובה אלא בשבו' הא מיהא לא אמרי' בה אין אדם מוש"ל ע"ש ומיהו באינה מוחזקת מודה דאמרי' בה אין אדם מוש"ל כמו שסיים שם ועיין מ"ש לעיל בדין אין אדם מוש"ל וכן העלה הרב מוהרש"א ז"ל בס' משחא דרבותא בח"מ סי' ק"ח סי' א' ע"ש

(עז) אפוטרופוס אם תובע האפוטרופוס טופס השטר מעכשו לכשיגדל היתום קטן יעמוד בדין כי אין האפוטרפוס יכול לעמוד בדין אין שומעין לו עיין להרב כנה"ג סי' ס' בהגה"בי אות ק"ג

(עח) אפוטרופוס. ראובן הוציא שט"ח על : ש"מ וכתו' בו איך נתחייב ש"מ בסך מעו' שהלוה לו לוי מנכסי ראובן וטען שמעון שלוי היה אפוטרופוס שלו ורוצה לעמוד עמו בדין אין שומעין לו אלא יעמוד עם ראו' לדין ואין נפטר ממנו עד שיברר שפרע לאפוטרופוס מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' צ"א כנ"הג חה"מ מה"ק בסי' ס' בהגהב"י אות צ"א ואם עמד בדין עם ראו' וטע' שפרע לאפוטרופוס אף אם יודה האפוט' אינו נאמן ול"מ כשנמצא כתו' בשטר דאלו המעות הם מהיתומים אלא אפי' השט"ח שם האפוט' ומודה שהמעו' מהיתומים אינו נאמן לומר פרוע הוא כי פרעו הלוה אפי' שאין נאמנות בשטר מוהרימ"ט סי' צ' כנ"הג שם אות צ"ב ע"ש

(עט) אפוטרופוס. אע"ג דקי"ל התופס לב"ח במקום שחב לאחרים ל"ק ואפי' ע"י שליח אפוטרופוס שתפס לזכות היתומים קנה דיד בעלים הוא ש"ע סי' ק"ה ס"א ואין חולק בדבר זה וכן אב לבנו קטן כנ"הג שם אות ז' בהגה"ט ומה שכת' בסי' קכ"ו ס"ך שבמקום דלא מהני שליח למ"ג לא מהני אפוט' נמי שאני התם משום דהוי הילכתא בלא טעמא והבו דלא לוסיף עלה ועיין כהש"ך ז"ל ס"ק פ"א

(פ) אפוטרופוס במקום דאין מוציאין מיד המוחזק דמצי אמר קים לי ה"נ האפוטרופוס חשי' בעל נכסי ומיקרי מוחזק ואי טעין קי"ל שומעין לו כן מתב' מדברי הריב"ש ז"ל ד' כ' וע"א ועיין להרב ב"ד ז"ל סוס"י י"ד ע"ש

(פא) אפוטרופוס קיי"ל דאפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן ומה"ט אמרי' בפ' המפקיד ד' ל"ח דהיוצא לדעת אין ב"ד נזקקין לנכסיו מיהו כת' מרן זל בב"י בסי' רפ"ה משם הרי ן' הרא"ש ז"ל דוקא ביוצא לדרך רחוקה שהי"ל למנות על נכסיו אבל מי שיצא למקום קרוב ושיירות מצוייות ויקר מקרהו שלא שב עוד לביתו מוקמי' ועיין בהסמ"ע ז"ל שם ס"ק א' וס"ק ך' ע"ש וכתב הרב פמ"א ח"ב סי' קי"ו דאם מכרו היורשים לצורך פרנסת נדוניית היתומה אין מוציאין מידם ע"ש ועיין עוד בה' יד אהרן חאה"ע סי' נ"ח מ"ש בזה ורמזתיו לקמן במערכת אות ן' וע"ע בהכנה"ג שם סי' רפ"ה בהגה"ט אות ה' ובהגהב"י אות בג"ד ע"ש

(פב) אפוטרופוס ראובן נלב"ע וחלי"ש והניח אחריו ג' בנים ומהם א' כבר ח' שנים והאח הגדול היה נו"נ בעסקיו של. אביו בחייו והשליטו ע"כ אשר לו בחייו הוא היה המוציא והמביא כאשר יעשה האדם בשלו ושאל את פי אי צריך אפוטרו' מהב"ד והשבתי לשואלי דבר מ"ש הרמב"ם זל בפ"י מה' נחלות דין ה' וזל מ"ש והניח יורשים גדולים וקטנים צריך למנות אפוט' שיהיה מתעסק בחלק הקטן עד שיגדל ואם לא מינה חייבים ב"ד להעמיד להם אפוט' עד שיגדלו שהב"ד הוא אביהן של יתומים עכ"ל וכתב עז הראב"ד זל והוא שחלק להם בחייו שאם לא חלק יניח הכל ביד הגדולים והם ישביחו לאמצע וטוב להם עכ"ל וכתב ה"ה ז"ל שזה דעת רבינו ג"כ וכן עיקר וכן כתב בדין ד' ע"ש בדברי ה"ה ז"ל גם הרב מג"ע כתב סברא הוא עכ"ל גם הטו' ברס"י . רפ"ט כתב האחים שיש בהם גדולים וקטנים ומבקשים הגדולים שיחלוקו וכו' עכ"ל כלשון הזה כתב רבינו שם דין ד' הורשה וכו' ורצה לחלוק וכו' וכתב ע"ז ה"ה לפי שאם לא רצו לחלוק אלא שיהא בשיתוף בין הגדולים והקטנים אין ב"ד נזקקין להם עכ"ל ועד"ז יתב' כוו' הטור שכת' ומבקשים הגדולים וכ"כ ה' הפרישה ע"ש ואע"ג דאין מורידין קרוב לנכסי קטן כמ"ש סי' רכ"ה ס"ג ע"ש כיון דסמוכי' על שולחן א' לית לן בה וכמ"ש הרשב"א והריב"ש ז"ל סי' ך' עיין בב"י סי' רפ"ה וסי' ר"ץ ע"ש ומור"ם ז"ל סי' רפ"ה ס"א וע"ש בפרישה ובר"סי רפ"ט ור"ן ובסמ"ע שם ובכנ"הג סי' רפ"ה בהגה"ט אות ז' ע"ש וא"צ להאריך כי כ"ז פשוט בדברי הפוסקים ז"ל ותו לא מידי ועוד בה דלא אמרינן אין מורידין קרוב לנכסי קטן לא במקרקעי אבל לא במטלט' וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' ך' והביאו מרן בב"י סי' ר"ץ ועיין בהכנ"ג שם בהגהב"י אות כ"ה הן היום האיר וזרח אור לי"ד ס' הבהיר חיים שאל ח"א סי' ה' ע"ש שהאריך בדברי הכנ"הג הללו לך נא ראה ע"ש: