משכנות הרועים תרעט

אחרת כתב אפילו נאבד בעדים אין כותבין לו דחיישינן שמא ימצאנו עכ"ל לאו למימרא דס"ל במלי דאבוה ז"ל דסתראי נינהו אלא ה"ק שידעו שנאבד אבידה גמורה כגון ההיא דנמחק וביאר עליה בתשו' אחרת דאפילו יש עדים שנאבד בשאר אבידה דעלמא אין כותבין דחיישי' שמא ימצאנו אלא א"כ מעידים עליו שנשרף או אבידה גמורה כגון שנקרע וכיוצא דמ"ל נאבד ע"י שריפה או ע"י מלתא אחרינא דכל דליכא למיחש לשמא הדר משכח ליה דאי חיישינן לפירעון כי נשרף נמי הוי אכתי איכא למימר דשטר פריעא הוא ומשהה ליה גביה משום פשיטי דספרא. ואחר כ"ז מצאתי לה' פרישה ז"ל שבפי' בדעת הטור ז"ל כדכתי' ושבתשובה אחרת פירש דבריו והתימה אמאי הטור לא העלה תשו' דכלל ס"ח ולפרשה ע"ד מאי דכתי' גם הרב"ח ז"ל פירש כן ות"ל שכיונתי לדעת גדולים חקרי לב ומרן ז"ל בב"י אחר שהביא דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל אפילו נמחק בפניהם ונשרף ונאבד מן העולם אין חוזרים וכותבים בשטר הלואה כמ"ש רי"ו נ"ד א"ד וטעמא טעים דכבר עשו שליחותם ע"ז כתב דאין זה דעת הרא"ש בכלל ס"ח דלדידיה היכא שנשרף בפניהם או בידוע לעדים שנאבד מן העולם חוזרים וכותבין וכדברירנא בעניותין. אמור מעתה שקטה ג"כ שאגת אריה מוהר"א ששון ז"ל סי' ס"ו וחמ'ה תמ'ה יקרא ע"ד הרא"ש ז"ל מסו' הגמרא ולא ירד לחלק בידיעת אבידת השטר בין נאבד אבידה דעלמא לנאבד מן העולם כמו שנאמר ובמאי דכתיבנא ניחא ג"כ מ"ש הטור רי"סי שפ"ו שאם יש עדים שיודעין וכו' יעשו למלוה שטר אחר דק' דעדים עצמן היכי מצו למכתב ליה שטרא אחרינא וכמו כן הקשה ה' מוהרש"ח ז"ל בספר בני שמואל ז"ל בביאורו ונדחק לפרש דר"ל ע"י ב"ד וכמו שצדד הרב מוהר"א ששון ז"ל ולפום מאי דכתי' לק"מ דכיון דנשרף ונאבד מן העולם מצו סהדי למכתב ליה שטרא אחרינא וכמ"ש הטור שם ואביו הרא"ש ז"ל וזה לך האות דהטור ז"ל קאי על עדי השטר עצמן דאי אעדים דעלמא דידעי מ"ד בגויה אכתי לא מצו למכתב אלא שיעידו על חתימת עידי השטר כמו שכ' הפוסקים ז"ל דאיתנהו במקובצת לשם

אפס כי עז מה שראיתי לה' פרישה ובסמ"ע דפירשו בדברי הטור דר"ל העדים באים ומעידים בפני הב"ד וב"ד כותבים ודבריו הללו קרובים למ"ש בסי' מ"א וכדכתי' ונראה דשמיע ליה לרב ז"ל דהטור ז"ל לאו בעדי דשטר מיירי אלא בעדים דידעי מאי דכתיב בגויה וכלישנא דתלמודא וכנגד אביו הרא"ש ז"ל אהא כת' דע"י ב"ד ולא ביאר הקיום דקי"ל בהך חתימות שבשטר וא"הנ אי איתנהו לסהדי דשטרא וחזו ליה דנשרף מצו למכתב ליה שטרא אחרינא אלא דהטור ז"ל סרכיה דש"ס נקיט ואזיל והרמ"ה ז"ל הובא במקובצת לשם כ' מסקנא היכא דאיכא עדים דידעי מאי דכתיב בשטר וידעי דמקויים הוו כות' ליה שטרא אחרינא ולא זכר שר ע"י ב"ד דוקא. גם ה' לחם רב ז"ל סי' רכ"ח נשאל כנדון שנשאל עליו ה' מוהר"א ששון ז"ל ופירש דברי הטור דרי"סי שפ"ו כדתרגמוה סבי דע"י ב"ד קאמר אבל מה שרצה לפרש בדברי הטור דסי' מ"א שכתב ובתשו' אחרת כתב וכו' שהוא לסתור פירוש הקודם קושטא קאי דכך עלה במחשבה והדרי בי מכמה אנפי חדא דהכי הול"ל אמנם בתשובה אחרת כ' ועוד דאין זה משפט והרגל לשון כנודע והאחרון הכביד שלא נרגש הטור ז"ל מתשו' דכלל ס"ח שהביאה מרן הב"י ז"ל כמדובר והרב ז"ל נלאה ליישב ולא עלתה בידו והטור לא חלי ולא מרגיש אלו דברי בן תימ"א והרב מוהרח"ש שם דף ס"ג ע"ב כתב לישב ולחלק באופן ידיעת האבידה כדכתי' וכתב שזה דוחק וכבר נתבאר דה' פרישה והרב"ח ז"ל נחה דעתו בזה ומה שהקשה עוד מסוגייא דפ' גט פשוט וכדק"ל למוהר"ש שם ועלה על דעתו לומר דרב הוא דס"ל ולא קי"ל כוותיה ע"ש אחה"ר אין זה מתקבל ובפרק התקבל דף ס"ג שקיל וטרי תלמודא בהא דעשו עדים שליחותם נהי דר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אמרה הא מיהא לא אפליגו עליה בעיקר דינא ומודו דאכתי גיטא מעלייא הוא ותו לא מצו למכתב גיטא אחרינא דעדים שעשו שליחותן אין וכו' ותו דהרמ"ה בחידושיו ריש פרק ג"פ סי' ק"א הוכיח במישור דבהא. קי"ל כרב ע"ש בד"ה ושמעינן וכו' ושמועות הרמ"ה שגורות בפה הטור והרא"ש אביו ז"ל כנודע וא"א דפליג עליה לא הוה שתיק ולא מייתי לסברת הרמ"ה ז"ל ולפלוג עליה וה' כנ"הג ז"ל שם באות י"ט בהג"הט הסכים לחלק בין אבר לנאבד ע"ש: איברא דאכתי איכא למידק בתשו' הרא' ש ז"ל דכלל צ"ד דמפרש לדעת רשב"ם ז"ל מאי אבד באור כדאוקמה להך ברייתא דכתו' דא"ה היכי קאמר רשב"ם ז"ל חיישינן דילמא הדר ומשכח ליה דאחר שאבד באור מהיכא תיתי דמשכח ליה וכמו שכתב ה' גד"ת ז"ל שער ז"ן ע"ש ולענ"ד לק"מ דהוא שאומר שאבד באור ואנן לא ידעינן ודילמא לא אבד כלל וא"נ אבד לא אבד באור אלא דאבד ממנו ואיכא למיחש דילמא הדר משכח ליה ודייק מינה רשב"ם דדוקא באומר הוא ואין לו עדים שאבד באור אבל אם יש עדים שאבד באור וכדברירנא כותבין ובהגה שבטור הקשה על הרא"ש ז"ל בכלל ס"ח מחדושיו דפרק גט פשוט וכדק"ל לרבוותא ז"ל ותירץ דמזמן שני קאמר ע"ע ולא הבינותי דכיון דטעמא הוי משום דעדים שעשו שליחותם וכו' מה לי מזמן א' ומ"ל מזמן ב' ובמחליף דהוא מדעת הלוה הוא וליכא מ"ד הכי וצופה הייתי לה' מש"ל ז"ל בפכ"ג מה' מלוה דין י"ב שגם הוא נתעורר בתשו' דכלל ס"ח וניחא ליה כשאין בהם אחריות

(עד) שותפים. נשאלתי בראובן שהלך אצל שמעון לקנות יריעה א' של בגד צמר אמ"ל שמעון למה תפסיד מכיסך דמי היריעה הלא אנכי קניתי כ"וך יריעות מערל ועדיין אני צריך לדמים תן לי סך כ"וך ומהריוח תקח יריעה אחת ויותר מאלה וכן עשה ראובן ונתן לו הסך שאמ"ל שמעון ואחר. עבור יום או יומים שמע ראובן שמקח שקנה שמעון מגן שוייא וילך ראובן אצל שמעון לומר לו למה רמיתני דודאי אית לך פסידא ויהי במשיב שמעון אל תתמה על החפץ ומעותך הם בידי בתורת הלואה אנכי אערבנו מידי תבקשנו ואחר זמן תבעו והיה דוחהו מיום אל יום הן עתה לשאו"ל הגיע אם באמת נסתלק מן השות' והוו הנך זוזי כמלוה גביה או לא ויבא שכמ"ה

זאת אשיב בריש כל מרא'ין אציגה נא עמך מ"ש מור"ם ז"ל בר"סי קע"ו וז"ל מי שהלוה לחבירו מעות ואח"ך אמ"ל יהיו בידך למחצית סבר ונאנסו בידו חייב בכל. האונסין נמי