משכנות הרועים תרעז

כותבין אפילו עשרה שטרות פירשב"ם ז"ל דאבד השטר מיד הלוקח בתאד יהבו ליה ניהליה סהדי ואלו גבי גט בעי רבה למימר אפילו מיד העדים קרינן בהו עדים שע"ש ותו לא מצו למכתב גיטא אחרינא ורב נחמן נמי לא פליג עליה אלא באבד מקמי דאתא לידה משום דלאו למכתב ולאנח בכיסייהו קאמ"ל אלא כתבו ויהבו לה קאמר להו אלא מכי מטא גיטא לידה מודה ואזיל דאין חוזרין וכותבים גיטא אחרינא דכבר עשו שליחו' וכ"ת גיטא היכי משכחת לה דאתרכס לה ואכתי בעיא דלכתוב לה גיטא אחרינא דמיד דיהבו לה גיטא מתגרשה לאלתר ומאי בעייא גבי דגיטא הא ודאי לאו מילתא דאכתי בעיא גיטא בידה לאתנסבא לגברא כיון דהוחזקה בא"א והו"ל כשטר מכר ומתנה דליבעו ליה דתיקום ארעא בידייהו ה"נ בעיא גיטא בידה דמידע ידעי דפנויה היא ואמאי אין חוזרים וכותבים וכד דייקנא אשכחן. דגבי גט נמי חיישינן לדררא דממונא דדילמא כבר גבתה כתובתה וקרעו ליה לגיטא ואזלי גבי סהדי ואמ"ל גיטא אתרכיס לי וכתבי לה והדרא גביא מהבעל כתו' כאותה ששנינו הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה

ואתה דע לך כמה שיטות נאמרו בשמועה זו ועיין במציעא דף ח"י אהא דאמרי' הטוען לאחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וע"ש בה' המאור ובהרמב"ן ז"ל בס' המלחמות וכבר עמדתי בעניי והניפותי ידי יד כהה בחמלת ה' עלי ועיין בטוש"ע א"הע סי' קנ"ג ע"ש א"כ הו"ל גט וש"ח כחדא שריין דכל היכא דאיכא למיחש ללתא דדררא דממונא שפיר קרינן בהו ע"ש ואין חוזרים וע"ש איברא דחזיתיה להרדב"ז ז"ל בראשו' סי' פ"ה שכתב משם הריטב"א ז"ל דאם נאבד הגט מיד האשה והיא רוצה ראיה להנשא אין כותבין לה גט אחר ונותנין לה אע"ג דא"ל ממ"נ אם הגט הא' פסול לא ע"ש ואם הגט הא' כשר כבר היא מגורשת ומאי פסידא איכא אפי"ה אין כותבין ונותנין לה גט אחר דכיון דכבר עשו שליחותן הו"ל עדות שקר הא למה זה דומה לעדים שראו פ' גירש את אשתו והלכו והעידו שמת בעלה או איפכא דהא עברי על לא תענה ברעך ע"ש ועל מדבר שקר תרחק עכ"ל ובאמת דהדמיון דמייתי הרב אין הדמיון עולה יפה דבעדי גט ואמר מת מכשרה לכהן או להפך אוסרה לכהן אלא דקשה לע"ד אמאי אצטריך לכל הני טצדקי ולא קייהיב טעמא בפשיטות משו' דחיישי' דפרעה לכתובה וקרעא לגיטא והדרא גבייא בהאי גיטא וכדכתי' קושטא קאי דצריך למיקם אדעתיה דהריטב"א ז"ל בהאי סוגייא ופלוגתייהו דהרב המאור והרמב"ן ורבנן דקיימי בשטתייהו ודעת הריטב"א ז"ל כמאן אזלא ועוד איכא למידק להאי טעמא דכ' ז"ל א"כ שטר מתנה ומכר נמי לא לכתיבו דקא מסהדי במאי דכבר יהיב וזבין וקאי מדבר שקר תרחק ולא יכולתי להלום ולחלק בין דין לדין

ועדיין צריכים אנו למודעי לפום האי טעמא דאמור רבנן דעדים שע"ש אין חוזרים ועושין שליחותם משום דלחד זמנא שוינהו שלוחים ומכי עבוד שליחות פקעא מנייהו הורמנא דשליחות איכא למגמר מינה לדינא דאפילו עדי השטר גופייהו הן הן עדים שנאבד או נשרף מיד המלוה המה יביטו יראו אפי"ה אינם יכולים לחזור ולכתוב לו שטרא אחרינא והכי ריהטא סוגייא דפרק הגוזל דף צ"ח אהא דקאמר התם השורף שטרו של חבירו דפריך תלמודא ה"ד אי איכא סהדי דידעי מאי דכתיב בגויה לכתבו ליה שטרא מעליא וכו' דמשמע דלית ליה תקנתא אלא דאי איכא סהדי אחריני דידעי מ"ד בגויה מדלא פריך אי איתנהו לסהדי דשטרא ליהדרו ולכתבו ליה שטרא אחרינא וע"ש בתוס' והרא"ש ז"ל

וראיתי במקובצת לשם שהביא משם הרשב"א ז"ל דאית דגרסי הכי ומפרשי לה דסהדי דשטרא ליתו קמי ב"ד ולימרו סהדותייהו אבל אינהו גופייהו לא מצו למכתב תו שטרא אחרינא ע"ש ונ"מ דבדוכתא דליכא ב"ד אפילו לדידן דקי"ל השורף שטרו של חבירו חייב ואיתנהו לסהדי דשטרא לא מצו למגבי' מניה אבל ה' המאירי ז"ל כתב שם משם ה"ג הפוסקים דשרא להו מרייהו לסהדי למכתב שטרא אחרינא וגבי מהלוה והשורף פטיר ועטיר והביא דעת האוסרים משום דכבר עשו שליחו' וחלק עליהם ע"ש וכן מצאתי לרשב"ם ז"ל שם דף קס"ח ע"ב אהא דאמרינן התם ת"ר הרי שבא ואמר אבד שט"ח אע"פי שאמרו עדים אנחנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כות' לו את השטר וכתב רשב"ם ז"ל אבד שטר וכו' וכגון שאין לו עדים שאבד ממנו עכ"ל עין רואה דפשיטא ליה דהיכא דאיכא סהדי דידעי דאבד השטר דסהדי גופייהו אינהו הדרי וכתבי ליה שטרא אחרונא ואע"ג דלא קי"ל דנאבד אלא על מימר סהדייא ודבר זה אין הדעת הולמתו ותו קשה ליפלוג וליתני בשטר הלואות גופייהו בד"א כשאין לו עדים שאבד ממנו אבל יש לו עדים שאבד ממנו הרי אלו כותבין ותו איכא למידק דבד"ה בשטר וכו' כתב ושמא לא אבד הראשון א"נ חזר ומצאו וטורף וחוזר וטורף עכ"ל דאי חיישינן להא א"כ אע"ג דאיכא סהדי דאבד אמאי כותבין לו הא אית לן למיחש דילמא הדר משכח ליה וטריף והדר טריף וראיתי להתוס' שם דף קע"א בד"ה כותבין וכו' דק"ל למאי דסא"ד דמיירי אפילו ביש בהו אחריות וקשה מדאמרינן לעיל אבל בשטר מק"ומ כותבין חוץ מאחריות שבו ולא ניחא להו למימר דכי היכי דפליג רב אתנאי דמתני' התם ה"נ פליג אבריי' דרב תנא הוא ופליג כמ"ש רשב"ם ז"ל שם ותי' דלעיל הכי פי' דהוא אמר אבד שט"ח וחיישינן דילמא טריף והדר טריף אבל הכא בידוע לנו שנאבד או ראינוהו שנשרף עכ"ל והכי דייק לישנא דברייתא דקתני הכי הרי שבא ואמר אבד שט"ח למימרא דהוא דקאמר הכי ולפי"ז דעת המק' דר"נ דאמר עדים שע"ש אין חוזרים וע"ש אפילו בידוע לנו שנאבד או ראינוהו שנשרף אינם חוזרים וכותבין שטרא אחרינא וכדוקיין וכי משני אידך דרב מיירי בשטר שאין בו אחריו' תו לא איצטריך למימר דאיירי בידוע לנו שנאבד או ראינוהו שנשרף אלא באומר אבד שטרי כותבין לו וכהך דת"ר הכא ואמר אבד שטרי וכו' אבל בשטרי הלואות ובידוע לנו שנאבד או שראינוהו שנשרף אם כותבים לו שטרא אחרינא או לא לא נתבאר בדבריהם להיכן דעתם נוטה אי ס"ל כדעת הרשב"א ז"ל דאסור או כדעת ה' המאירי ז"ל דס"ל דשפיר מצו למכתב כדכתי' לעיל משם המקו' בב"ק אמנם רשב"ם דמוקי להך ברייתא דאין לו עדים וכדמוכחא לישנא דברייתא וכרדייקנא וברישא קתני תנא בשטר הלואות משמע דס"ל כדעת ה' המאירי ז"ל וכן ממ"ש ושמא לא אבד ממנו דמש' הא ידוע שנאבד ממנו. כותבים לו שטר אחר וכן ממ"ש דילמא ימצא אח"ך נראה דאם לא ימצא כותבים לו וכן יש לצרף לזה דעת התוס' דממ"ש דלעיל ח"פ דהוא אמר