משכנות הרועים תרעו

התק"ז קודם שהלך שמעון ליוורנו יע"א וכו' עכ"ל

והנה שמעון הלך לו לעיר ליוורנו ומליוורנו הלך לעיר אחרת ונשתקע שם והיה שולח פרקמטיאות ללוי אחיו ולפי ששמעון היה מרבה בהוצאות שלח לו אגרת לוי אחיו להוכיחו על ככה כדמוכח מאגרות אשר ביניהם ועוד אירע ביניהם הקפדות ואיבה ומשטימה אתגור"י אתגו"ר ועמד שמעון ושלח מורשה ללוי אחיו להפריד חבילת השות' ולחלוק כל הנמצא אתו ושהוא ג"כ בחלקות תשית את כל אשר יש לו ואז נכנסו מתווכי השלום וחזר המורשה למקומו ועדיין מחזיקין בחברת השות' ושולחין זה לזה מיני פרקמטיאות כמשפט הראשון ויהי כי ארכו הימים הלך לוי למקום אחיו שמעון אל מקום מנוחתו ואיתן מושבו להשיא בנו עם בת אחיו וכללא הוא דלית כתובה דלא רמו בה תגרא והאי תגרא דמיא לבדקא דמיא כיון דרווח רווח ובאו על סלע אך בחלקו"ת לחלוק השות' ועמדו בפני הב"ד והוציא לוי שטר השותפות הנז' וטען שמ' ששטר זה לא נכתב כהלכתו שלא נשתתפנו אלא באותה הליכה שהלכתי לעיר ליוורנו דוקא וכבר שלחתי לך חשבונך ע"ס פרוטה אחרונה ולשון השטר הכי מוכח שכתוב והיה זה קודם שהלך לעיר ליוורנו משתמען מלוהי שאין חלות שותפות אלא באותה הליכה דוקא אע"ג דהאי פירושא דחיקא הוא בלישנא דשטרא הלא זה הדבר דכלל מסור בידינו דיד בעל השטר על התחתו' ועוד טען שמעון הלא הודעתני מראש באגרות ששלחת לי שכתבתי ע"ז ב' שטרות א"כ שניהם פסולים וממילא נתבטלה השות' ולוי השב ישיב על ראשון ראשון שהשטר מקויים בחותמיו ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' ואעולה לא חתמי ועל שני שטרות שכתבתי לך יציבא מלתא דשטרא קמיית' ארכס לי וכתבו העדים שטר אחר ואכתי מופקד ביד סופרי ב"ד ואכתי לא בא לידי עד שמצאתי שטרא קמייתא וקרע הסופר שטר המחודש ועוד השב ישיב אמריו דל שטרא מהכא השות' אכתי בדוכתא קיימא דעיקר השות' בהטלת ממון בכיס תליא ואי אתה מודה שהטלנו בכיס מה שיש אתנו בעת ההיא ועוד איך יוכחש המוחש אי זיינך עלך ספרך אגבן מלוגמא דאגרתי פרקמטיאות המשולחים ביני ובינך מה הוא ועד בשחק דהשות' עודה נמשכת וממשמשת והולכת שהמורשה בא לחלוק עמי מה שהוא אצלי ועמדתי כנגדו בפני ב"ד ויצאתי לטעון שלא לחלוק מה שהוא תחת ידי עד שיחלוק בראש מה שהוא תחת ידו כדין חלוקת תפיסת הבית ועמדתי בפני הב"ד אני והמורשה ויצאתי זכאי בדיני יען כי שמעון הוא שתבע חלוקה ופוטר מים ראשית מדון וכשנעשה השלום חזר לאיתנו. הראשון לשלוח פרקמטיאות כמשפט הא' כל זה מורה באצבע דהאי פירושא דתלי בשטרא מלי דבוקי סריקי נינהו ונשאלתי משתי הכתות לחוות דעתי דעת הדיוט פחת'ת היא לא מעלה ולא מורדת ועזר משדי אשאלה

זאת אשיב סהדי במרומים כי אלצוני ולחצוני ב והפצירו בי עד בוש והיתה הפצירה רבה ונקיטנא רשותא מבי מלבא מדין אבא למלכא עט"ר לי לראש לציצת הזהב בשמים ראש. הרב החסיד רבי אב"א נר"ו ועמו השר הגדול הנאמר שר האלף הרב המובהק דוד מלך נגר ובר נגר ד"ן ידין עמו ימים יאריכו שניהם מליאים הם הרהיבוני סבוני גם סבבוני ומשום דלא ליקום בלאו דלא יסור דחקתי עצמי לסדר המערכה מפומייהו דרבנן וסיעת מרחמיהון מפיהם תסתיים שמעתתא ותצא דינ"א אורה זו תורה ואומר עם קנ"י אנכי הרואה טענות לוי ועקימת שפתיו ברור מללו דכיון שהשטר מקויים בב"ד אוקמי גברי אחזקתייהו ואעולה לא חתמי ועל פתגם השטר שכתבו העדים כד אמ"ל לוי דאתרכס והעולה על רוחו של שמעון דשניהם יצאו לבית השריפה לא צדק במאמרו מרו חדא דכיון דנכתב והופקד ביד סופר מתא עד דאשתכח ליה לשטרא קמייתא מה טעם דנפסל לשטרא קמא למפרע האם נדונו כדין עד זומם דאיפליגו בה אביי ורבא ודאי דלא דמיא כלל ואפילו בעד זומם גופיה הא איפסיקא הלכתא כמ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל ובנ"ד לא אמרה אדם מעולם ועוד נחזי אנן עיקרא דהאי מלתא להתלמד למקום אחר

ברם עיקר שרשוהי מקור נפתח פרק ג"פ דף ק"ע אהא דתנן התם מי שפרע מקצת חובו ר"י אומר יחליף ר"י אומר יכתוב שובר ואתמר אמר ר"ה אין הלכה לא כר"י ולא כר"י אלא ב"ד קורעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן הא' ודוקא ב"ד דאלימי לאפקועי ממונא אבל עדים שעשו שליחותם אין חוזרים ועושין שליחו' והוו בה מדרב גופיה דאמר כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה א' ופירשב"ם שאם אמר להעדים אבד שטרי חוזרין וכותבין לו שטר אחר ואפילו אבד ממנו יו"ד פעמים חוזרים וכותבים לו ע"ע מדברי רבינו נלמוד דדוקא בדאמ"ל אבד שטרי אבל בלא"ה אין חוזרים וכותבים ולקמן יתבאר בס"ד ומוקמינן להך מלתא דרב בשטר מתנה או מכר שאין בזה אחריות

ואית לן למיקם אטעמא דאמור רבנן עדים שעשו שליחותן אין חוזרים ועושין שליחות והנה רשב"ם ז"ל כתב דאין חוש"ל אחרת מי נתן להם כח זה ע"ע מכי עבוד שליחות פקע מנייהו תורת שליחות והו"ל כשאר אינשי דעלמא ומאן יהיב להו רשותו למכתב זמנא אחריתי וכן מתבאר בפרק התקבל דף פ"ג ע"ב גבי ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזול סהדי כתוב תפאתה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותם ופירש"י ז"ל וז"ל עשו עדים שליחותם לגט אחד עשאן שלוחין ועדים והרי כתבו גט א' ואינם שלוחים עוד לחזור ולכתוב גט אחר עין רואה דברים אחדים שני נביאים מתנבאים ועדיין צריכים אנו למודעי דלפום ה"ט אפילו שטר מתנה ומכר שאין בהם אחריות לא מצו למכתב נהי דלא מטייא פסידא לאחריני הא מיהא דכיון דעשו שליחותם וכתבו שטרא קמייתא ויהבו ליה למקבל או לקונה פקע מנייהו תורת שליחות ומאן איהו דאהדר להו שליחות ורשב"ם ז"ל כתב לעולם אין כח בידם של עדים לחזור ולכתוב שטר אחר לגבות מהלקוחות. וכי קאמר רב בשטר מתנה שאין בו אחריות כיון שהכל יודעים שנתן לו השדה למה לא יכתבו לו שטר מתנה להיות בידו לעדות דתיקו ארעא בידיה עכ"ל ואכתי לא אפרוק דכיון דכל עיקר מטרין לא הו"ל אלא משום דלשליחות חד שוייה ולא. הדר שוייה שליח זמנא אחריני היכי מצי למכתב שטרא אחרינא ובשלמא אי תלי טעמא משום דמטי פסידא לאחריני ושאני ב"ד דאלימי לאפקועי ממונא משני שפיר היכא דלא גבי ביה מלקוחות חוזרים וכותבין וע"ש אבל מאי דיהיב טעמא דהיאך. חוזרים ועושין שליחות אחרת וכו' א"כ מ"ל שט"ח. מ"ל שטר מתנה. איברא דתו איכא למידק דבהא דקאמר רב