משכנות הרועים תרעה

שכרה וירד בה ונפל בשביה ושללו כל אשר לו והספינה הא' הגיעה לקושט' לחיים טו"ל פטיר ועטיר ראובן ואין עליו שום פשיעה ה' סמא דחיי ח"המ סי' ה'

(ע) שומר. מי שהפקיד אצל חבירו לזמן דהוי עליה שומר חנם כשכלה הזמן כלתה שמירתו ותו לא הוי עליה אפילו ש"ח ופטור אפילו מפשיעה ה' מח"א ז"ל בה' שומרים סימן י"ט ומדברי הרשב"א ז"ל הובא במקו' בס"פ השוכר דצ"ד אהא דאמרי' התם מתנה ש"ש להיות כשואל ואוקמה שמואל בשקנו מידו משמע דש"ח דחייב בפשיעה משום שהוא קרוב למזיק ע"ש ומובן מדבריו שלא כדברי המח"א ז"ל

(עא) שומר. ראובן משכן אצל שמעון בגדים והניחם בתיבה עם חפציו והני עכברי רשיעי דחקו ונכנסו ויאכלו והדקו מהבגדים הממושכנים אם חייב השומר לשלם או לא. הנה מור"ם ז"ל בסי' אר"ץ כתב בשם י"א דסתם תיבות חרותות הם אצל עכברים וצריך להניח הבגדים על הנס ולא להניח בתיבות עכ"ל ונראה פשוט שאין זה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות שאלה ופסקו הטור שם ס"ה בלי שום חולק וכן העתיקו מרן ז"ל שם שכתב בפשיטות שבגרי משי שמירתו להניח כתיבה ואם איתא דס"ל כדעת המרדכי דסתם תיבות חתורות אצל העכברים מה שמירה היא זו ועוד דבטלית ושמלה פסקו דא"צ להניחם בתיבה אלא בבית ומה שמירה היא זו כיון דהני עכברי רשיעי שכיחי. ומצאתי לה' הדרישה שכ' על דברי הרמב"ם ז"ל הללו וז"ל עיין במרדכי דלא כ"כ וקצר הרב קצר אמיץ ומהתימה ממרן בב"י שאחר שהעתיק דברי הרמב"ם ז"ל הנאמרים באמת העתיק לדברי המרדכי שפסקו מור"ם ז"ל ושתיק ולא אמר ולא מידי דעין רואה דפלגן בהדייהו. ואחז"ר נמצאו אצלי תשו' הרב ראש יוסף ז"ל ובדף ז' העמיק הרחיב בדברי המרדכי הללו ובהסכמ"ה עלה דהרמב"ם והטור ז"ל לא ס"ל כוותיה וכדכתב הפרישה וכדכ' בעניו' ולפי"ז אנן בדידן נקטינן כדעת מרן בש"ע דהממשכן פטיר ועטיר וראיתי להש"ך ז"ל שם שכתב והיינו שיש בהם מאכל ולא ידעתי מהיכא שמיע ליה הכי דהמרדכי גמר למילתיה מהא דאמרינן בפ' כיצד הרגל דכ"ג זאת אומרת סתם דלתות חתורות הם אצל הכלבים ע"ז כתב המרדכי דה"ה התיבות חתורות הם אצל העכברים ע"ש ומאן דכר שמה דאכילה להיות שם בתיבה וכמדומה לי שדבר זה משם ה' מוהרש"ל ז"ל אמרו וכעת אינינו פה אתי במחיצתי וכתב עוד הש"ך ז"ל שם דאם שם שם מים פטור דהו"ל כאנוס ומזה למר הרב מימר קדושין ז"ל דמכ"ש אם נתן שם סם המות דפטור. וראיתי להרב מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו סי' רצ"א שכתב יש מי שכתב דסתם תיבות חתורות אצל עכברים בזמנן אינו כן עכ"ל ולא ידעתי מה נשתנו הזמנים אם בתיבות או בעכברים ולזה צריך ער"ב רב

ולענין הגגין אם הם חתורות אצל הרלף ונ"מ למפקיד אצל חבירו פירות ודלף טורד ביום סגריר ונפסדו הפירות עיין בזה בתשו' ה' מוהר"א ששון ז"ל סי' ע"ז ע"ח ע"ט

(עב) שונא. קי"ל דהשונא שלא דבר עמו באיבה שלשה ימים אסור לדון כמ"ש בטוש"ע דין ז' ולדעת מהות השונא שלא דבר עמו וכו' דע לך שאם היא שנאת הלב בלא"ה פסול לדון כלל משום דקעבר אמימרא דרחמנא דכתיב לא תשנא את אחיך בלבבך וכדאיתא בע"פ דקי"ג אלא הכא במ"ע כשלא דבר עמו משום איזה קפידא שיש לו עליו כנוהג שבעולם בין איש ובין רעהו ואם הבע"ד הערים על הדיין שלא דבר עמו שלשה ימים לא אהני לרמאה רמאותיה ולא אהנו מעשיו ועיין לה' מוהריב"ל ז"ל ספר ג' סימן צ"ו

ולענין אם הדיין האוהב והשונא לראובן אם מותר לדון את בנו בזה ראיתי לה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו שם שכ' וז"ל שונא לאב פסול לבן הסמוך על שלחנו מן הדין שכל א' מפקח על נכסי השני והכל כאחד אחד וכן האשה ובעלה הכי מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בסי' אל"ף ל"ה הובאה בארוך סי' ס"ה ור"ל דאפי' באינו סמוך על שלחן אביו אסור לדונו ובכל הכתוב דה"ה לאוייב ועיין בהריב"ש ז"ל סי' קכ"ז ואלו לא נאמר היה ראוי ליאמר בדורינו וזה פשוט לכל אדם עכ"ל ומה שחידש ה' אפילו באינו סמוך עש"א דינא הכי הוא לא פליג אמלתיה דהרשב"א דלענין מצא שטר בין שטרותיו דמיירי ביה הרשב"א ז"ל התם דוקא בבן הסמוך על שלחן אביו דבסתמא הלוה מסר לאב או לבן הסמוך על שלחנו כיון דשניהם מפקחין על נכסי כל אחד מהם והו"ל כאדם אחד משא"כ בבן שאינו סמוך עש"א דאין כל אחד מפקח אלא על נכסי עצמו בודאי שאין הלוה מוסר שטר האב לבן ולא שטר של בן לאב דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אבל בדין דתלוי הדבר באקרובי דעתא דמ"הט אוייב ושונא פסול לדונם סבר לה מר ז"ל דאידי ואידי חד שיעורא וכך לי שאינו סמוך על שלחן אביו בסמוך על ש"א וטעמא דמסתבר הוא ושומר נפשו ירחק ויסתלק מלדונם ותשו' הרשב"א הלזו פסקה מור"ם ז"ל סי' ס"ה

ולענין ב' ת"ח ששונאים זה את זה שנת' שם בדברי מרן הש"ע שאסורים לדון זה עם זה ע"ש אם עברו ודנו דעת ה' מוהר"א ששון ז"ל דאיסורא בעלמא הוא דעבוד ומה שדנו דיניהם דין והרב"ח ז"ל כתב דאפילו בדיעבד אין דינם דין והכנ"הג שם אות י"ד בהג"הט כתב שכן נראה דעת רש"י ע"ש וזו הלכה העלה ה' מוהריט"ץ ז"ל סי' רל"ז ועיין לה' נאמן שמואל סי' ע"ה ולה' כרם שלמה סי' ג'

ולעניין שני ת"ח אהובים זה לזה כתב הרב"ח ז"ל דפשיטא דכשרים ומי שפסול אם יכול לישב במושב הדין עם שאר הדיינים דעת ה' בית יעקב סי' ס"ז דלא מצי למיתב וה' שבות. יעקב ז"ל ח"א סימן קמ"א חלוק עליו בזה ושאדרבה בהכי ניחא טפי

(עג) שותפים. שמעון ולוי אחים: הוו עשו שותפות ביניהם וכתב שטר וד"ן אח"מ באו בפנינו שמעון ולוי אחים ואמ"ל היו עלינו עדים נאמנים וקנו ממנו בקש"ם בדל"ב וכתבו בכל לשון של זכות וייפוי כח ותנו ביד כל אחד ממנו לראיה ולזכות איך אנו מודי' בפניכם הודאה גמו' כמודה בפני בד"ח שברצו"ן הטוב הטלנו לכיס כל מה שתחת ידינו הן רב הן מעט ונשתתפנו שותפות גמורה בדין שות' תפיסת הבית בלי תוס' ומגרעת וכל מה שיזמין הש"ית לחצאין ואפילו מציאה בעלמא הכל הוא לאמצע בינותינו כנז' הן עסק רב הן מעט בין בים בין ביבשה כל מה שירויחו הרי הוא ביניהם כנז' כל זה היה בפנינו וכו' וקנינו וכו' ודלא כאסמכתא ודלא כט"ד ולא יפסל כח שטר זה כ"ז שהוא קיים וכו' והיה זה בפנינו בשנת