משכנות הרועים תרעד

וקי"ל כר"י ע"ש וה"נ סתם לן תנא כוותיה שם דצ"ג ע"ש א"כ ע"כ טעמא דר"מ כדאמרי' בגמרא מיהו אנן דקי"ל כר"י דאפי' בשוכר הוי ש"ש וכ"ש אומן ולאו מהלך טעמי אלא כיון דקא מתהני וכדכ' ומעתה ת"ם אני עמ"ש הנמק"י ז"ל בהך מתני' דטעמא דאומנין משום דתפיס ליה אאגריה ע"ש דאין זו שיטת הרי"ף ז"ל כדאמרן מרן אלא אפי' הקדים לו שכרו נמי הוי ש"ש ואפי' עושה בבית בע"ה נמי וכן מצאתי בש"מ בשם הראב"ד ז"ל וכ"כ בחי' הריטב"א ז"ל משמו ע"ש דלמאן דמדמה שוכר לאומן טעמא דאומן דקא רווח במלאכתו באותו הכלי ושומר נמי שהוא עושה בה צרכו עכ"ל וע"ע בתוס' בד"ה הא גמרתיו וכו' וזה נראה דעת הטור שכ' בסי' ש"ו וז"ל וזה שכרן שמשתכרין במה שנותנין להם לתקן וליטול שכר עכ"ל דאיהו ז"ל פסק בשוכר כסתמא דמתני' בסי' ש"ז דהוי שומר שכר אע"ג דלא שייך טעמא דתפיס ליה אאגריה ע"ש מיהו ממה שכתב שם ברמזים וז"ל קבלן שקבל עליו לעשות מלאכה בביתו הוי עליה ש"ש וכו' עכ"ל משמע דס"ל דוקא בעושה בביתו דאיכא טעמא דתפיס ליה אאגריה אבל העושה בבית בע"ה דליכא האי טעמא לא הוי ש"ש ולפום מאי דכתיבנא לא קאי למסקנא דקי"ל דשוכר נמי ש"ש הוי ובפסקיו לא גלה רז זה לאשמועינן פטורא דאומן העושה בבית בע"ה וראיתי להב"ח ז"ל שם שכתב דבבית בע"ה אפי' ש"ח לא הוי דהא לא נסתלקו הבעלים משמירתן דאין האומן יכול להוליך הכלי לביתו וכו' עכ"ל

והרב מש"ל ז"ל בפרק יו"ד מה' שכירות דין ג' כתב ע"ד הרב"ח ז"ל ולא דק דלדידן דקי"ל שוכר כש"ש טעמא דאומן הוא שמשתכרין א"כ אפילו עושים בבית בע"ה הוי נמי ש"ש ופשוט עכ"ל ולא הבינותי זה דהרב"ח ז"ל אזיל ומודה הכי אלא משום שאין הבעלים מסתלקין משמירתן לא אתי אומן לידי שומר כלל הוא דקא פטר ליה דכדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך בשומרים אפילו בנוטל שכר השמירה וזה פשוט וע"ע בס"י ובסמ"ע ז"ל שם גם הרש"ך ז"ל בסי' ש"ו הולך ואור כדעת המש"ל ז"ל וכדכ' בעניו' מעיקרא ולא השיב ע"ד הרב"ח רק ע"ד הסמ"ע וכמו שהק' ג"כ ה' מש"ל ז"ל ע"ש ולא הזכירו שני המאורות את דברי הב"הט ברמזים וגם על מה שסמך דבריו הרב"ח ז"ל שערי תשובה ננעלו שו"ר להכנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות יו"ד שהאריך בזה וכדכתי' בעניו' ולמסקנא אייתי דברי הרמב"ם ז"ל עש"ב

תבנא לדיננא יראה יראה דהוי ש"ש כיון דמשתכר במה שרוחץ במרחץ שלו ואי בעי אזיל למרחץ של עכו"ם ואין פוצה פה ואין מצפצף וגם זאת דלא קביע ליה סכום ידוע ויהיב ליה פורתא טפי ולהוי עלויה ש"ש אע"ג דעיקר מאי דיהיב ליה לאו אגר נטר הוא אלא שכר הרחיצה כמדובר

איברא דחזיתיה להכנ"הג ז"ל בסי' אר"ץ בהג"הט אות ג' שנשאל בחתן שהביא כלי מילת לב"הכ והניחם שם כל ז' ימי החופה כי כן מנהגם ואירע מקרה שגנבו אחד מהחפצים אם יתחייב השמש לשלם דהוי ש"ש או לא והשיב דפטור דנהי דנוטל שכר שמושו לשמש לכל הקהל ולכל מה שיצטרך בקהל הא מיהא שכר שמירה לא קבל וכ' שכן מצא להרדב"ז ז"ל ודקדק עוד מתשו' מעשה חייא ז"ל סי' ה' ע"ש והרב ז"ל ראה וידע חולשת ראייתו' מה' מעשה חייא ז"ל ע"ש ואנכי לא ידעתי טעם לחלק בין זה לשאר אומנים ובפרק הספינה דפ"ז אהא דתנן ואם חוה סרסור ביניהם נשברה החבית נשברה לסרסור פי' התוס' שדרכן של הסרסורים לקבל שכר על המדידה ולפיכך אם נשברה החבית של מוכר נתחייב בה הסרסור וסיים הרא"ש ז"ל ואשמועינן אע"ג דלא קבל שכר על שמירת החבית אלא על המדידה אפי"ה חייב עכ"ל וכ"ה במקובצת לשם משם הר"י והרא"ש ז"ל ע"ש וכ"ה לשון הטור סי' ר' סי"ד ע"ש ובמר"ן ובב"ח שם ומדברי הנמק"י ז"ל נראה דרש"י והתוס' והראב"ד ז"ל אשר הובא במקו' לשם לא פליגי לענין דינא אלא באוקמתא דמתני' היכי מיתבא שפיר טפי ע"ש ורבינו בפ"ב מהלכות שלוחין דין ז' כתב וז"ל וכל הסרסור שאבד חפץ מידו וכו' חייב מפני שהוא נושא שכר עכ"ל וכתב מרן הכ"מ ז"ל דמהך דנשברה החבית וכפי' התוס' עכ"ל וכן העתיק הטור סי' קפ"ה ומרן בש"ע ס"ד שם אלמא דדעת רבינו ז"ל אע"ג דלא שקיל אגר נטר אפי"ה מתחייב בשמירתה כיון דמטי ליה הנאת מדידה וכן כל דדמי ליה

אפס כי מה שראיתי לרבינו לשם בפ"ו דין ב' שכתב וז"ל תקנו חכמים וכו' ואם נגנב או נאבד חצי של הפיקדון אין המתעסק חייב לשלם עכ"ל וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל ולמה לא יהיה כש"ש על הפיקדון והלא נוטל הוא שכר כפועל בטל עכ"ל ומרן בכ"מ ובב"י חי"ד סי' קע"ו כתב דטעם רבינו דפוטר משום דאינו נוטל שכר על השמירה אלא על שמתעסק בו והראב"ד מדמה ליה לשוכר שאע"פי שאינו נוטל שכר על שמירתו מ"מ בההיא הנאה וכו' עכ"ל וכ"כ בפרישה שם ואנכי לא ידעתי מה בין זה לסרסור שחייב על החבית ואע"פי שאינו מקבל שכר על שמירתה חייב בשבירה משום שכר שמקבל על המדידה וצע"ד כעת ומרן בש"ע שם פסק כהראב"ד ז"ל ועיין לה' מגדל עז ז"ל שם מ"ש ע"ד הראב"ד ז"ל ואין כאן מקומו ובכנ"הג סי' רצ"א בהג"הט אות ל'

סופא דמלתא דברי הכנ"הג ז"ל בדין שמש הקהל צריכים חיזוק ובמאי דקמן פשיטא ופשי' דבעל המרחץ דינו כש"ש וחייב לשלם כדין כל ש"ש וכ"ש דהכא פושע הוא דאי קאמר לא ידענא היכא הנחתם הא אמרינן בפרק המפקיד דל"ה כל לא ידענא פשיעותא הוא ועיין בהנמק"י ז"ל שם ובב"י סי' קפ"ה מח"ד ע"ש וגם מה שטוען שהניחם בארגז עם שאר חפציו אין זה מצילו מידי. פשיעה אלא אם הוא אותו ארגז משומר וסגור דרשאי. אדם לחבל בעצמו ולא באחרים כדאיתא בירושלמי הובא בהלכות ופסקו רבינו ז"ל בפ"ד מהלכות פקדון וטוש"ע סי' אר"ץ סי"ד ע"ש והכנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות פ"ט וק"ז ע"ש והן הן דברי מוהרשד"ם ז"ל בתשו' סי' קע"ו דמיירי במקום משומר ועיין בהמש"ל ז"ל שם וע"ע להרב מעשה חייא שם סי' ה':

(סח) שומר גבאי העיר אם דינם כש"ח או - כש"ש עיין הרב כנ"הג ז"ל סי' אר"ץ בהג"הט אות ב'

(סט) שומר. ראובן שהיה הולך לקושט' ופגע בו שמעון והפציר בו שמ' שיוליך בידו ה' פרחים ונתרשל עד שאמ"ל במקום שתניח מעותיך תניח אותם והלך רב החובל דרך קדם להוריד מקצת סחורות ששכר לעצמו להוליכם לשם וירד ראובן והוריד בידו מעותיו והפקדון ומצא ספינה אחרת ויתן